זהו הסבר רחוק, הן משום שהשיקים רשומים מהחברות-הלקוחות לפקודת החברות-המנפיקות ולפי "גרסת השכיר" של הנאשם לא משקפים תשלומים אליו, והן משום ששמירתם הקפדנית לא יכולה להיות מוסברת בתיעוד עבור "האנשים שבאים אחריו". ואכן, כנשאל הנאשם האם שמר את התיעוד עבור יורשיו חזר בו, ענה בשלילה והשיב כי שמר את העתקי השיקים "שלא יבוא מישהו לעבוד איתי ויגיד אני קיבלתי או לא קיבלתי". אלא שגם הסבר זה לא ניתן לקבל שכן הנאשם אישר כי בעלי החברות לא חתמו על צילומי השיקים כתיעוד לכך שקיבלו את השיקים מידיו. הוא התקשה להסביר כיצד יסייעו לו הצילומים להוכיח שמסר להם את השיקים המקוריים. בצר לו שינה שוב את גרסתו וטען שהוא שומר את הצילומים כדי להראות שערך חשבון עם הבעלים וקיבל את שהגיע לו (פ/201).
תשובות אלה חידדו את הרושם הבלתי משכנע שעלה מעדות הנאשם. העובדה שהנאשם טרח להעתיק את השיקים בזמן אמת, ולשמור את ההעתקים לאורך שנים, מתווספת לראיות הפועלות נגדו. היא מראה כי דובר בשיקים שנגעו לו, שכן דובר בתשלום עבור עבודות שהוא עצמו ביצע. הדרכים בהן פעל כדי לקבל את תמורת השיקים לכיסו נסקרו לעיל.
- בעדותו של הנאשם ניכרו גם ניסיונותיו להתאים את גרסתו לראיות שהוצגו בבית המשפט. רבות מן הטענות "הכבושות" שהעלה, שנדונו ויידונו בפרק זה, היוו התאמה מהסוג האמור. אציין גם כי הנאשם בחר להעיד לאחר שחלק מעדי ההגנה נשמעו, ובהקשר זה בלט ניסיון ההתאמה לעדותו של שאול גינת מ"החברה לפיתוח הר חברון", שנשמעה באותה ישיבה בה העיד הנאשם וטרם עדותו.
גינת, שעדותו תיסקר ביתר פירוט בהמשך, סיפר כי לאחר שהנאשם הציע לעבוד דרך "קבלן מקשר" דרש מנכ"ל "החברה לפיתוח הר חברון" לפגוש באותו אדם, שאז הגיע לפגישה אדם שהציג עצמו כבעלי "מיזורי". התיאור הפיזי של אותו אדם שמסר גינת, של אדם מבוגר כבן חמישים ו"קצת שמנמן" שהגיע כשהוא נוהג לבדו ברכב יוקרה מסוג מרצדס (פ/189-190), אינו תואם לחלוואני, שהינו בחור צעיר העובד למחייתו בסופרמרקט. פער זה הולם את האינדיקציות השונות עליהן עמדנו עד כה ואשר מראות כי אחרים נהגו להתחזות למי מבעלי החברות מנפיקות החשבוניות, להיפגש עם החברות-הלקוחות וכך ליצור "הסוואה" לטיבה האמתי של פעילות הנאשם.
בעדותו ניסה הנאשם להתגבר על קושי זה באמצעות "צירופו" של חלוואני לדמות שתיאר גינת. כשהתבקש, בחקירתו הראשית, לספר על ההסכם עם "מיזורי" השיב בתיאור לפיו לא אדם אחד, אלא שני אנשים הגיעו לחתום על הסכם עם מנכ"ל "החברה לפיתוח הר חברון", ואף שילב בדבריו את רכב היוקרה: "היה מיזורי ועוד מישהו ברכב מרצדס והיו שני אנשים חתמו על חוזה, מול מיקי מארק...". ניסיון זה בלט באופיו הכוזב, הן משום שגינת העיד על אדם שהגיע לבדו, הן משום שהנאשם לא העלה תיאור זה קודם לכן בחקירותיו השונות כך