--- סוף עמוד 39 ---
שדובר בטענה "כבושה", והן משום שבהמשך החקירה נאלץ הנאשם לאשר כי הוא עצמו לא היה באותו מפגש. את התמיהה כיצד ידע על פרטיה ניסה לספק באמירה לא משכנעת לפיה "הייתי באזור שם ועברתי אחריהם" ובטענה לפיה הסיק כי בפגישה זו נחתם חוזה מכך שהחברה הלקוחה אפשרה את ביצוע העבודה (פ/195 ש' 9-25. ראו פ/213 בו הסתבר שגם טענתו כי נחתם חוזה בין אזגייר לאנשי "החברה לפיתוח הר חברון" מבוססת על פגישה שלא נכח בה אלא "אני הייתי באזור").
- "התאמה" נוספת שביצע הנאשם נגעה לחברת "ב.ע. לבניין". בחקירותיו, כשהנאשם נשאל מיהו הבעלים של חברת "ב.ע. לבניין", לא ידע להשיב (ת/2, עמ' 4 ש' 5). ממילא שלא הזכיר את בסאם עתאמלה או את מי שלטענתו של האחרון "גנב" את החברה ברשם החברות והשתמש בה להפצת חשבוניות, עלי דוויאת. בעדותו של הנאשם חל מפנה חד. לפני העדות נחשף הנאשם לחומר הראיות לרבות לעדותו של עתאמלה. בעדות, עם מידה ניכרת של הנחיה מצד עורכת דינו במהלך החקירה הראשית, טען הנאשם לראשונה כי "אני עבדתי בחברה הזו מול עלי דוויאת" (פ/198 ש' 8). הנאשם לא רק "נזכר" בשמו של בעל החברה אלא הציג גרסה מפורטת לפיה פגש בתחנת דלק בדוויאת, שהוא בחור צעיר כבן 19-20, וכי בדומה לסיכום עם חלוואני מ"מיזורי" סיכם עם דוויאת שיעבוד עבורו כשכיר, תמורת משכורת, בחברה לפיתוח קרית ארבע. באותה הזדמנות הוסיף הנאשם וטען שדוויאת מסר לו שאין לו כסף לממן את הפעילות ולכן הטיל על הנאשם את אותו "סידור" שהוסכם גם עם חלוואני: כי הנאשם יבצע את העבודות, ייטול את התמורה, ינכה ממנה את שכרו וימסור את היתרה לדוויאת, וכי בהמשך הלך עם דוויאת לחתימת הסכם עבודה מול מר כהן מ"החברה לפיתוח קרית ארבע" (פ/198 ש' 17-26, פ/199 ש' 5). כאמור לעיל, הנאשם אף טען שלדוויאת חשבון בנק בחברון.
גרסה זו חלשה הן בהיותה מאוחרת מבלי שהוצג הסבר הולם ל"כבישתה", הן בהתאמה החשודה בין אופי העבודה הנטען עם דוויאת לאופי העבודה שתיאר הנאשם עם יתר החברות-המנפיקות, והן באופן בו הוצגה, שהיה מהוסס ובלתי משכנע. להמחשה, כשנשאל הנאשם עבור אילו חברות-לקוחות ביצע עבודות כשכיר בחברת "ב.ע. לבניין", השיב בשאלה לעורכת דינו "היא עבדה עם חברה לפיתוח הר חברון?" (פ/198 ש' 28). בדומה, לא ידע לומר כמה זמן עבד כשכיר ב"ב.ע. לבניין" (פ/199 ש' 11). כשהתבקש לתאר את ההתנהלות הכספית טען תחילה כי דוויאת נהג לשלוח נציג מטעמו "הוא היה עושה את כתב הכמויות". בדומה לדיון לעיל לגבי חלוואני גם כאן יש קושי בגרסה לפיה דוויאת שלח את כתב הכמויות ובו היקפי העבודה שעה שאלה היו ידועים דווקא לנאשם שניהל את העבודה בשטח. כשנשאל בנושא ענה הנאשם תחילה תשובה מתחמקת אודות טיבו של כתב כמויות, וכשנשאל שוב שינה את גרסתו והשיב שהנאשם ודוויאת ערכו את כתבי הכמויות יחד, בשטח או במשרד (פ/199-200). בהמשך אף הציג תיאור של הטיפול בשיקים של "ב.ע. לבניין" באופן הזהה לזה שתיאר בקשר ל"מיזורי": פריטת שיקים שאינם "למוטב בלבד"