--- סוף עמוד 40 ---
אצל חלפן לבקשתו של דוויאת, ומסירה לדוויאת של שיקים "למוטב בלבד" אותם הפקיד דוויאת בבנקים בשטחים (שם). לא אחזור על הדברים שנכתבו לעיל בנוגע לבעייתיות בגרסת הנאשם במישורים אלה.
בנוסף, כשנשאל בחקירתו הנגדית מדוע לא הזכיר את דוויאת עד לעדותו השיב כי בחקירתו לא הבין את שנשאל בשל קשיי שפה ו"הוא היה כותב מה שהוא רוצה". דובר בהתחמקות של הנאשם באמצעי שכפי שראינו חזר ונשנה בעדותו. שליטתו של הנאשם בעברית היא ברמה טובה. את עדותו מסר בשפה העברית כשהוא נעזר במתורגמן רק לעתים רחוקות, ובמהלך הישיבות שוחח לא אחת בעברית עם הנוכחים בחדר לרבות עם בית המשפט. אין כל אינדיקציה כי רמת העברית שלו הייתה שונה עת נחקר, ולהיפך: שני החוקרים שחקרוהו העידו, כמפורט לעיל, כי הוא שלט בעברית. כל אנשי החברות-הלקוחות שהעידו, מולם עבד בזמן אמת, הם דוברי עברית, וגם עדים נוספים שנשאלו בדבר סיפרו כי דיבר עמם עברית ברמה טובה (למשל עדות נהג המונית אברהם שמואל, פ/175). זאת ועוד, בחקירותיו של הנאשם נכח מתורגמן והן תועדו. לבסוף, בהקשר הרלבנטי לא נשאל הנאשם בידי חוקריו שאלה סבוכה או כרוכה במינוחים משפטיים, אלא מיהו בעלי "ב.ע. לבניין", והשיב שאינו יודע (ת/2, עמ' 4 ש' 5). זאת, כאשר ידע מנגד לענות לשאלות דומות אודות חברה מנפיקה אחרת: כאשר סיפר על אחמד אזגייר כבעלי החברה "מ.פ. עץ".
- איני מקבל את טענות הנאשם בנוגע לדוויאת, או את טענות ההגנה בסיכומיה כי יש לזכות את הנאשם משום שדוויאת לא נחקר או הובא לעדות מטעם התביעה. הטענה בדבר "עבודה מול דוויאת" הועלתה בידי הנאשם לראשונה רק בעדותו. אופיה הכוזב בלט הן מתוכנה, הן מאופי ועיתוי הצגתה והן מהעדרן של ראיות כלשהן שיתמכו בטענה, דוגמת חוזה העסקה לנאשם בחתימתו של דוויאת, תיעוד כלשהו לכך שהאחרון העסיק את הנאשם, או אסמכתא לפיה דוויאת בן העשרים (כטענת הנאשם), לאחר ש"גנב" את חברת "ב.ע. לבניין" (כטענת עתאמלה) בחר לבצע באמצעות החברה עבודות קבלניות לגיטימיות בהיקפים של מאות אלפי שקלים תוך העסקת עובדים, הפעלת כלים כבדים וכו', להבדיל מהפצה פסולה של חשבוניות כוזבות. לעבודות לגיטימיות בהיקפים כאלה היה צריך להיוותר זכר בדמות ראיות שניתן היה להציג בפני בית המשפט. העדרן מדבר בעד עצמו.
בנוסף, חוקריו של הנאשם לא ידעו על טענתו בנוגע לדוויאת משלא העלה אותה בפניהם. למרות הזדמנויות רבות שניתנו לו לא הביא ליחידת החקירות (ובהמשך גם לבית המשפט) עדים שיתמכו באותן מהותי בטענותיו, כולל את דוויאת עצמו. ממילא שקשה לקבל טענה למחדל של החוקרים בכך שלא בחנו את אמיתותה של הטענה שבאה לאוויר העולם רק בפרשת ההגנה. על אופיה הכוזב של הטענה ניתן ללמוד גם מכך שהחוקרים אשר העידו בבית המשפט לא עומתו עמה ואף הנאשם, שהציג בעצמו שאלות לחוקר אלי עמון ובכלל זה שאלו מדוע לא זימן אדם אחר (בשם מוחמד ג'בור – פ/107), נמנע גם בהזדמנות זו מלהזכיר את דוויאת. ממילא שאיני יכול לדעת האם בשלבי החקירה, כטענת ההגנה, הוזנח נושא