לגבי החברות הקודמות: "כמו כל חברה אני עושה לו עבודה והוא היה משלם לי, כמו מיזורי היה אומר לי לך תיקח, אם לא היה לו כסף הייתי מביא את הצ'קים לצ'יינג'" (פ/202). הבעייתיות בגרסתו לעניין זה עלתה גם מחוסר יכולתו לומר מתי עבד עבור כל חברה מן החברות-המנפיקות. במסגרת זו הסתבך בטענה "כבושה" נוספת לפיה עבד במקביל כשכיר בחברות-המנפיקות השונות. תחילה טען כי בתקופה מסוימת, שלא ידע להגדירה, עבד במקביל בשלושתן ובהמשך כי ייתכן שעבד רק בשתיים במקביל "לא זוכר בדיוק" (פ/207. ראו גם היסוסיו בנושא בפ/208 וניסיונו הכושל להסביר מדוע יעבוד במקביל במספר חברות בפ/225 ש' 13).
בשלב זה הועלתה בפניו התמיהה כיצד, אם עבד במקביל בשליחותן של מספר חברות-מנפיקות אצל אותן חברות-לקוחות, ידע איזו עבודה הוא מבצע בשליחותה של איזו חברה. אז כשל הנאשם שוב בדבריו, כשענה כי בעל החברה-המנפיקה נהג להגיע לחברה-הלקוחה וחתם חוזה נפרד טרם כל עבודה (פ/207 ש' 24-31). עד לנקודה זו טען הנאשם אחרת: כי בעלי החברות הגיעו כל אחד רק פעם אחת (או שתיים במקרה של "לישטו") לחתימת חוזה עם הלקוחות. עוד יוזכר שאף אחד מאנשי החברות הלקוחות לא הזכיר מפגשים מרובים עם בעלי החברות לצורך חתימת מספר חוזים. דובר בכזב שהמציא הנאשם בניסיון "לפתור" קושי קודם בגרסתו, שבטענת העבודה המקבילה. דומה שההגנה הבינה זו, שכן בעיצומה של החקירה הנגדית בידי התביעה הציגה הסנגורית לנאשם שאלה האם החוזה היה נחתם "פר פרויקט או פר לקוח". בתשובה לבאת כוחו ולתובעת שהמשיכה והקשתה בנושא, ניסה הנאשם לגשר בין גרסאותיו השונות באמצעות גרסה חדשה לפיה "היה נחתם כל פרויקט" אך אם העבודה "חודשה" לא נחתם חוזה חדש "אם היינו מחדשים עבודות, למשל לוקחים כביש וגומרים אותו לפי החוזה, והיינו עושים עוד כביש אז נשאר אותו חוזה... יש חוזים היינו עובדים עליהם שנתיים באותם תנאים" (פ/216). כל אלה הותירו רושם בלתי אמין.
- הנאשם לא הצליח אפוא לפוגג את התמונה של עבודה רצופה ואחידה, אצל אותם לקוחות ועם אותם כלים ופועלים, העומדת בניגוד לשימוש המתחלף בחשבוניות של חברות שונות ובניגוד לטענתו כי עבד כשכיר באותן חברות. כישלונו לספק פרטים מהימנים על אופן עבודתו כשכיר מחדד את הרושם כי מדובר בבדיה.
- בדומה, כשנשאל הנאשם כמה הרוויח לחודש כשכיר בחברות המנפיקות טען שקיבל מדוויאת ומאזגייר 13,000 ₪ כל אחד ומחלוואני 9,000 "אח"כ גדל, אני לא זוכר בדיוק". כשהוצג לו שבחקירתו דיבר על סכומי משכורת שונים שקיבל מאזגייר, בין 5,000-10,000 ₪, הציג שורת תשובות שנעו, בהדרגה, מתשלום משכורת חודשית לתשלום "פר עבודה". כשהוצג לו הפער השיב שאינו זוכר בדיוק, כי "היה תקופות שלא לוקחים סכומים גדולים", וכי "היינו לוקחים אחוזים לפי עבודה". ברי כי קבלת אחוזים מן העבודה אינה קבלה של משכורת חודשית. גם כאן הסתבך הנאשם בתשובותיו כשנקב בתמורה בדרך של תשלום אחוזים ובמסגרת זו טען ששילם 10% מהתמורה בגין העבודות לבעל החברה. אז, התקשה להסביר
--- סוף עמוד 43 ---