--- סוף עמוד 57 ---
והשקיה". אין רישום שיקים של "טיולי נעמה". אני ער לכך שהדבר עשוי לנבוע מסיבות המתיישבות עם תזת התביעה, כגון רישום השיקים "למוטב בלבד" או תשלום כנגד החשבוניות שלא באמצעות שיקים, אך תיתכנה גם סיבות המתיישבות עם תזת חפות.
- בשל כל אלה, מתעורר ספק סביר בשאלה האם הנאשם מסר את החשבוניות שבכותרת והאם הן מתעדות עבודות שהוא עצמו ביצע.
ניתוח העבירות
- נוכח קביעתי לעיל לפיה, מחמת הספק, לא ניתן לייחס לנאשם אחריות למסירתן של 20 החשבוניות המפורטות בכתב האישום ל"טיולי נעמה", יש לזכותו מן העבירות שיוחסו לו בנוגע לחשבוניות אלה.
- מנגד, יש להרשיע את הנאשם בעבירות בנוגע ל-70 החשבוניות שנמסרו ליתר החברות-הלקוחות:
זאת, תחילה, ב-70 עבירות לפי סעיף 117(א)(5) לחוק מע"מ. הנאשם מסר לחברות-הלקוחות, פעם אחר פעם, שבעים חשבוניות כוזבות אשר נשאו את שמותיהן של החברות-המנפיקות, הגם שאלה לא ביצעו בפועל את העבודות המפורטות בחשבוניות. מסירת חשבוניות מעין אלה, המכונות לעתים "חשבוניות זרות", מהווה עבירה על הסעיף האמור משהמוסר אינו זכאי להוציאן. כל מסירה מגבשת עבירה עצמאית (השוו: ע"פ 104/89 מדינת ישראל נ' דרורי (19.3.90). הנאשם ביצע את מעשיו במודע, ובכלל זה ידע על אופיין הכוזב של החשבוניות. בכך ביצע את העבירות הנדונות.
- בכתב האישום יוחסו לנאשם גם עבירות לפי סעיפים 117(ב1) ו-117(ב2)(3) לחוק מע"מ. בכך, לטעמי ובהתייחס לסעיף 117(ב1), שגתה המאשימה בייחוסו של סעיף עבירה בלתי מתאים. כפי שפורט לעיל, איני סבור כי מטרתו של הנאשם בביצוע המעשים הייתה להביא לכך שהחברות-הלקוחות תשתמטנה מתשלום מס. סביר שהנאשם אף ידע כי החברות-הלקוחות תעשינה שימוש בחשבוניות שסיפק להן בדיווח לרשויות המס ולא הייתה לו סיבה להניח שלא תשלמנה את המס הנקוב בהן.
- ועם זאת, לבית המשפט מסורה סמכות להרשיע נאשם גם בעבירה אחרת המתגלה מן העובדות שהוכחו, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן. זאת, לפי סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982. הדבר מעורר שלוש שאלות: האם העובדות מציגות עבירה אחרת שביצע הנאשם, האם ראוי לעשות שימוש בסמכות האמורה שהיא סמכות שבשיקול דעת ולהרשיעו בעבירה האחרת, והאם ניתנה לו הזדמנות סבירה להתגונן.
--- סוף עמוד 58 ---
- התשובה לכל השאלות הללו היא בחיוב. אשר לשאלה הראשונה, קביעותיי לעיל, בדגש על היסוד הנפשי-חפצי, מקימות לנאשם אחריות בעבירה לפי סעיף 117(ב) לחוק מע"מ. סעיף זה עוסק בשורת מעשים אסורים המבוצעים במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס. כפי שנקבע לעיל, הנאשם החזיק במטרה שכזו בביצוע המעשים. הוצאת החשבוניות "הזרות" בידי הנאשם מהווה עבירה לפי סעיף זה. כך לפי ס"ק (3) העוסק במי ש"הוציא חשבונית מס או מסמך הנחזה כחשבונית מס, מבלי שעשה או התחייב לעשות עסקה שלגביה הוציא את החשבונית או את המסמך האמור". בפסיקת בתי המשפט הובהר כי אין מקום לאבחן לעניין זה בין הוצאתן של חשבוניות "פיקטיביות" (מונח המתייחס לחשבוניות שהעבודה הרשומה בהן לא בוצעה כלל) ובין הוצאתן של חשבוניות "זרות", שהשם המתנוסס עליהן אינו של מבצע העבודה בפועל:
"חשבוניות אמורות לשקף מצב עובדתי נכון כאשר מי שמופיע בהן הוא ספק השירות או ספק הסחורה ולא אדם אחר. כאשר החשבוניות אינן מעידות אמת על עצמן, מכל סיבה שהיא, אין כל וודאות שהן מייצגות אכן עבודה שבוצעה. אפשר לומר כמעט בוודאות כי ברור על פניו שהמסים המתחייבים לא יגיעו לשלטונות המס – לא מע"מ ולא מס הכנסה - ובאופן כללי מדובר במעשה מרמה מובהק וחד משמעי שכל כוונתו להונות את שלטונות המס" (ע"פ 70399/05 אוליבר נ' מדינת ישראל (1.5.05))