.4אנו סבורים, שדין הערעור להתקבל. חרף טיעוניהם של המשיבים, לא ראינו עילה לסטות מהלכת ע"א 471/68 [1], לפיה אין סעיף 96לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] חל בפירוק חברות. מאידך גיסא, סבורים אנו, שאפילו צדק השופט המלומד בהשקפתו, שלעניין סעיף 98לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] מביאים בחשבון כתאריך קובע את יום מינויו של קדם המפרק ולא את יום הגשת בקשת הפירוק (ולעניין החלטה זו, הפרובלמטית כשלעצמה, אין אנו מחווים דעה), לא הובא לפני בית המשפט המחוזי כל חומר ראייתי מטעם המפרקים, שיש בו להראות, שיסודותיו של סעיף 98הנ"ל נתקיימו, למשל, שניתנה עדיפות "לנושה פלוני או למי שערב לחובו". מטעמים אלה הדין עם המבקשים.
שקלנו בדעתנו, אם תוצאתה של קבלת הערעור צריכה להיות מחיקת הבקשה על הסף אם לאו; בתשובתם רמזו המשיבים, שיש באמתחתם טענות לבטלותה של העיסקה מבחינת דין החוזים או הקניין הכללי, כגון שהחברה לא קיבלה החלטה חוקית על המכירה; לעניין זה קיימת מחלוקת בין בעלי הדין לגבי משמעותם של מסמכים מסוימים שהוגשו לראיה. מחלוקת זו לא נתבררה לאשורה, והחלטנו שלא לחסום את דרכם של המשיבים מלהעלות טענות במסגרת האמורה.
אנו מקבלים את הערעור ומבטלים את החלטת בית המשפט המחוזי; המשיבים רשאים להגיש תוך 30ימים בקשה מתוקנת לביטול העיסקה בצירוף תצהיר, ובגדרה הם יוכלו לעורר טענות לבטלות העיסקה מבחינת דיני החוזים או הקניין. לא יעשו כן, יראו את הבקשה כנמחקת.
המשיבים ישלמו למבקשים, מכל מקום, הוצאו בסכום כולל של 500, 7ש"ח (בשתי הערכאות), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.
ניתן היום, כ"ז באדר ב' תשמ"ט (3.4.89).