- בנוסף, עמד המומחה על ההבדל בהדפסת הספינה, המהווה חלק מהלוגו של המוצר, באופן שהספינה המצויירת על גבי המוצר ה"מקורי" נושאת פרטים רבים יותר ביחס למוצר ה"מזוייף".
בדומה, גם הקרחונים המצויירים על גבי המוצר ה"מזוייף" הם בעלי פחות פרטים וצורתם שונה.
- על יסוד אבחנות אלה, הגיע המומחה למסקנה, כי המוצר שהוכתר כ"מזוייף", הוא אכן איננו המוצר המקורי שהוצג בפניו על-ידי נציג התובעת כמיוצר על ידה.
- יצויין, כי המומחה נתן משקל בחוות דעתו גם לעדותו של מר סאלם, שהוא בעקיפין בעל הסימן הרשום, ולפיה המוצר "המזוייף" לא יוצר על-ידי התובעת. לגישתו, בעל הסימן הרשום מכיר היטב את תוצרתו ופרטיה, ומסוגל באופן מיטבי להעיד באם מוצר פלוני יוצר על ידו.
אינני מקבל קביעה זו של המומחה, שכן היצרן הוא בעל עניין, ועל-כן הסתמכות על "חוות דעתו" לוקה בניגוד עניינים.
- אף שלא קיבלתי את מלוא נימוקיו של המומחה, הרי שעדותו היתה אמינה בעיניי, והוא הצביע על ההבדלים בין תמונת המוצר ה"מקורי" לבין תמונת המוצר ה"מזוייף", באופן שיש בו כדי לשכנע גם את מי שאין זה עיסוקו בתחום כי הם לא יוצרו על ידי אותו יצרן. יש לומר, כי עיון בתמונות שצורפו לחוות הדעת, מלמד על קיומם של הבדלים נראים לעין בין שני המוצרים, כך באופן בולט ההבדלים בין הצבע הזהוב לבין הצבע הצהוב.
- הנתבעת לא הצליחה לערער את אמינות המומחה, ומכאן שלא נסתרה העובדה שהמוצר ה"מקורי" הוא מוצר המיוצר על-ידי התובעת, ואילו המוצר ה"מזוייף" איננו מתוצרתה.
יצויין, כי ב"כ הנתבעת לא שאל את מי מהעדים ולו שאלה אחת באם קיימת אפשרות שהמוצר ה"מזוייף" יוצר על-ידי התובעת. כאמור לעיל, הימנעות מלחקור בנקודת מחלוקת מרכזית פועלת לחובת הנתבעת (ראה בסעיף 21 לעיל).
- חיזוק לאמינות של חוות הדעת, אני מוצא גם בעבודה שעל פי תצהירו של מר פינבורג, ועניין זה גם נתמך בתמונות שצורפו לחוות הדעת של המומחה, על גבי הכוסות המזוייפות נרשם "מיוצר ומומלא", ולא כפי שרשום על גבי הכוסות האמיתיות "מיוצר וממולא".
חיזוק לעדותו של מר אברמזון ניתן למצוא בעובדה שהנתבעת איננה מכחישה עוד כי רכשה 3,500 כוסות משקה וודקה הנושאת את השם "אלסקה ALASKA" מן העוסק המורשה "א.ס שיווק והפצה" (להלן – "א.ס").
היות, והתובעת היא המפיצה הבלעדית של מוצריה, אזי האפשרות שהנתבעת רכשה מחברת א.ס. משקאות אמיתיים שיוצרו על ידי התובעת, ולא משקאות מזוייפים היא אולי אפשרית מבחינה תיאורטית, אך הסתברותה שואפת לאפס. אין כל סבירות כלכלית שמפיץ כלשהו יוכל למכור את המשקה במחיר זול יותר מן המחיר בו מוכרת התובעת את מוצריה. היות וטענת הנתבעת להפסקת הרכישות מהתובעת הוא בשל "הקפצת המחיר" (ראה סעיף 8 לתצהירו של מר חדד) (מה שהתברר עובדתית כלא נכון – ראה בעדות מר חדד, עמ' 33 לפרוט'), אזי ניכר, כי רכישת המשקה מ"א.ס." נעוצה במניע כלכלי של רכישת המשקה במחיר זול יותר. לכן, עצם רכישת המשקה מגורם זר במחיר זול ממחיר היצרן, מחזקת את המסקנה שמדובר במוצר "מזוייף".