תא (אשד') 37409-12-14 איי.אס.סי. (2002) החברה הבינלאומית לאלכוהול ומשקאות חריפים בע"מ נ' ח.נ. משקאות בע"מ

מבוא

1. זוהי תביעה לתשלום פיצויים בטענה, כי חב' ח.נ. משקאות בע"מ, מכרה משקאות מזוייפים בכוסות, הנושאים את השם "אלסקה ALASKA", ושבגינם יש לחב' איי.אס.סי (2000), החברה הבינלאומית לאלכוהול ומשקאות חריפים בע"מ, סימן מסחר רשום.

גדרי המחלוקת

              כתב התביעה

2. חב' איי.אס.סי (2000) החברה הבינלאומית לאלכוהול ומשקאות חריפים בע"מ (להלן – "התובעת") הגישה כתב תביעה מתוקן, ובו נטען, כי במסגרת פעילותה העסקית היא מייצרת משקאות, שבגינם יש לה סימני מסחר רשומים, ובכלל זה בגין משקה מסוג וודקה הנושא את השם "אלסקה ALASKA", שלו סימן רשום שמספרו 172751 (להלן – "המשקה").

3. נטען, כי לתובעת מוניטין רב ממכירת המשקה, וכי מכרה עד למועד הגשת כתב התביעה למעלה מ- 25,000,000 כוסות של המשקה. עוד נטען בהקשר זה, כי התובעת הינה המפיצה היחידה והבלעדית של מוצריה.

4. על-פי האמור בכתב התביעה, בידי התובעת התקבל מידע, ולפיו חב' ח.נ. משקאות בע"מ (להלן – "הנתבעת") מכרה כוסות של משקה מזוייף, תוך הפרת הסימן הרשום של התובעת.

5. על מנת לאמת מידע זה, שכרה התובעת את שירותיו של חוקר פרטי, אשר ביום 12/6/2014 ביצע רכישה של המשקה מן הנתבעת, ומחוות דעת שמחזיקה התובעת עולה, כי המשקה שנרכש על-ידי החוקר הינו מזוייף, ומפר את סימן המסחר הרשום שלה.

6. על בסיס עובדות אלה, טענה התובעת, כי הנתבעת הפרה את סימן המסחר הרשום שלה, וזאת ללא היתר. עוד נטען, כי מכירת המשקה המזוייף מהווה עוולה מסחרית, הפרה של זכויות יוצרים ופוגעת במוניטין של התובעת.

לאור האמור עותרת התובעת לתשלום פיצויים בסך של 85,000 ₪.

              כתב ההגנה

7. הנתבעת, בכתב הגנתה, מכחישה את הנטען בכתב התביעה, וטוענת כי תכליתו של כתב התביעה היא ללחוץ על הנתבעת לשוב ולרכוש מוצרים מן התובעת, וזאת לאחר שחדלה מלעשות כן עקב העובדה שהתובעת הקפיצה את מחירי המוצרים.

8. לטענת הנתבעת, אילו היה ממש בטענות התובעת, הרי שהיא היתה מזדרזת, ובו ביום פונה בתלונה למשטרת ישראל, ולא 4 חודשים לאחר הגילוי הנטען.

9. נטען, כי הנתבעת רכשה כוסות של המשקה אך ורק מן התובעת עצמה, ולא מכל גורם אחר, ואף לא מוצר דומה.

              השאלות הטעונות הכרעה

10. שתי שאלות טעונות הכרעה. האחת, האם מכרה הנתבעת משקאות וודקה מזוייפים הנושאים את השם "אלסקה ALASKA", תוך הפרת סימן המסחר של התובעת. ככל שהתשובה לשאלה הראשונה תהא בחיוב, אזי תקום ותעלה השאלה האם קמה עילה בדין לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים לתובעת, ומהו סכום הפיצויים שיש לפסוק.

דיון והכרעה

              האם מכרה הנתבעת משקה מזוייף מסוג "אלסקה ALASKA"?

11. מטעמה של התובעת הוגש תצהירו של מר שלום סאלם (להלן – "סאלם"), בעל מניות בתובעת, ולתצהיר צורף כנספח א' אישור משרד המשפטים, ולפיו לתובעת סימן מסחר רשום למשקה וודקה, הנושא את השם "אלסקה ALASKA".

יצויין, כי הנתבעת לא הכחישה, כי לתובעת סימן רשום.

12. בסעיף 1 לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב - 1972 (להלן – "פקודת סימני מסחר") מוגדרת הפרה של סימן מסחר, בין היתר, כך:

"שימוש בידי מי שאינו זכאי לכך -

(1) בסימן מסחר רשום או בסימן הדומה לו, לעניין טובין שלגביהם נרשם הסימן או טובין מאותו הגדר".

מכאן, שמקום בו נמכר משקה מסוג וודקה או כל משקה אלכוהולי אחר המתיימר להיות וודקה, אשר נושא את השם "אלסקה ALASKA", ואיננו מיוצר על-ידי התובעת, מהווה הפרה של סימן המסחר הרשום של התובעת ושל פקודת סימני מסחר.

13. בסעיף 1(א) לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 ((להלן – "חוק עוולות מסחריות") מוגדרת גניבת עין כך:

מכאן, שמקום בו אדם מוכר מוצר, בעל חזות, עיצוב וכו' הדומים דמיון רב למוצר המיוצר בידי אחר, הרי שיש בכך כדי להוות עוולה של גניבת עין.

14. התובעת הגישה את תצהירו של מר אדם אברהם פינבורג (להלן – "פינבורג"), שהינו בעל מניות ובעל עניין בתובעת (ראה בסעיף 3 לתצהירו).

מר פינבורג הצהיר כי, כאשר ביקש למכור משקאות מסוג "אלסקה ALASKA" לנתבעת, הוא שוחח בעניין זה עם קניין של הנתבעת בשם רפי, וזה מסר לו בשיחתם כי הנתבעת מצליחה לרכוש את המשקאות במחיר זול יותר ולכן איננה מעוניינת. מר פינבורג הצהיר כי, באותה שיחה הזהיר את רפי שהדבר איננו ייתכן, שכן התובעת היא היצרנית והמפיצה הבלעדית של המשקה, וכי ככל הנראה מדובר במוצר מזוייף. לטענתו, השיב רפי לדברים אלה באמירה, כי "לא מעניין אותו".

מר פינבורג הוסיף, כי בעקבות שיחה זו נסע למחסני הנתבעת, ושם הבחין במשטח של המשקה באריזות של 100 יחידות, וכי כאשר פתח את הארגז, ראה שמדובר בכוסות משקה "אלסקה ALASKA" מזוייפות. בעניין זה ציין מר פינבורג, כי על גבי הכוס רשום "מיוצר ומומלא", בעוד על גבי כוס המשקה המיוצרת על ידי התובעת רשום "מיוצר וממולא".

15. מר סאלם העיד בתצהיר עדותו הראשית, כי בעקבות המידע שקיבל משותפו מר פינבורג, ולפיו הנתבעת מוכרת משקאות מזוייפים מסוג "אלסקה ALASKA", שכר את שירותיו של משרד חקירות, אשר ביצע רכישה של 100 גביעי משקה ביום 12/6/2014 מהנתבעת, ונמצא כי מדובר בגביעי משקה מזוייפים של וודקה "אלסקה ALASKA".

16. החוקר הפרטי, אמיר אברמזון (להלן - "אברמזון"), העיד בתצהירו, כי ביום 12/6/2014 קיבל ממר פינבורג סך של 550 ₪ לצורך רכישת ארגז משקאות "אלסקה ALASKA" מהנתבעת, וכי בהתאם להנחיית התובעת ביצע את הרכישה. בסיום הרכישה, כך על-פי עדותו, הצמיד מר אברמזון לארגז שרכש את כרטיס הביקור של מר יוסי חדד - נציג מכירות של הנתבעת (ראה נספח ח' בתיק המוצגים של התובעת), ולאחר מכן, העביר את הארגז לרכבו של מר פינבורג.

17. יצויין, כי מר אברמזון העיד שכל מהלך הרכישה תועד על-ידו במצלמה (ראה סעיפים 6 – 9 לתצהירו). אלא שבמהלך חקירתו הנגדית, ובמהלך חקירתו של מר יניב מור (מנהל משרד החקירות), התברר, כי התיעוד המצולם של הרכישה אבד. לאור זאת טענה הנתבעת, כי בשל העדרו של התיעוד המצולם אין לתת אמון בעדותו של מר אברמזון, וכי כל גירסת אובדן התיעוד היא מפוקפקת בעידן הטכנולוגיה של היום.

אין בידי לקבל טענה זו. מר אברמזון הותיר רושם אמין בעדותו, והסביר, כי לאחר שסיים את עבודתו שלח את הקובץ המצולם למר מור, מנהל משרד החקירות, וכי ברגע שהוא מקבל אישור לכך שחומר מצולם הועבר לנמען, הוא "דורס" את הצילום באמצעות צילום חדש.

לא עלה בידי הנתבעת לערער את עדותו במהלך חקירתו הנגדית, וזאת על אף התמיהה העולה מן העובדה שאין בידי מי מהחוקרים ו/או נציגי התובעת, את התיעוד המצולם של הרכישה.

היות שכך, הגם שהתיעוד המצולם יכול להוות תמיכה לעדותו של מר אברמזון, הרי שהעדרו איננו משמיט את הקרקע תחת העדות, ואני מקבל את עדותו בעניין זה כי ביצע רכישה של ארגז משקאות במחסן הנתבעת.

18. הנתבעת טענה גם לפגם בשרשרת המוצגים. אין בידי לקבל טענה זו.

כמפורט לעיל, מר אברמזון העיד, כי לאחר הרכישה הכניס את הארגז שנרכש לרכבו של מר פינבורג, ואילו מר פינבורג אשר בתצהיר עדותו הראשית (ראה נספח י' בתיק מוצגי התובעת: סעיפים 14 – 18), כי הארגז הוכנס לרכבו על-ידי מר אברמזון, ולאחר מכן הועבר על ידו לחדר המוצגים במשרדי התובעת:

"לקחתי את הארגז והעברתי אותו בשלמותו לחדר מוצגים אצלי בחברה וזאת לאחר שבדקתי שאכן המדובר במוצר מזויף של המשקה אלסקה כפי שפרטתי".

דברים דומים נרשמו בדו"ח החקירה (מוצג ו'3).

19. הנתבעת טענה בהקשר זה כי נפל פגם בשרשרת המוצגים משני טעמים. האחד, בניגוד לעדות החוקר ועדותו של מר פינבורג, נרשם במסמך סיכום החקירה שערך מר יניב מור (מוצג ו'1) כי "הארגז סומן והועבר למשרדנו". נטען כי בכך יש סתירה שכן העדים העידו שהארגז הועבר למשרדי התובעת.

השני, מדו"ח החקירה ומחוות הדעת הראשונית שערך מר סאלם (צורפה לכתב התביעה המתוקן כנספח ב') עולה, כי הארגז הובא למשרדי התובעת רק ביום ה 15/6/2014, והיות וחלפו 4 ימים לא ברור אם מדובר באותו ארגז.

20. אשר לטענה כי קיימת סתירה בין העדויות, הרי שיש לומר כי לא מצאתי סתירה שכזו. מר פינבורג העיד במפורש, כי לאחר שהסתיימה פעולת הרכישה העביר את הארגז למשרדי התובעת לחדר מוצגים. כך אף נרשם בדו"ח החקירה (מוצג ו'3) כשבצד האמור חתם מר פינבורג. באופן דומה, העיד מר סאלם, במסגרת חוות דעתו הראשונית מיום 14/12/2015, (ראה סעיף 3), כי הארגז הובא למשרדי התובעת, שם סומן ואוחסן בחדר ראיות.

מר יניב מור, מנהל משרד החקירות, הסביר בחקירתו הנגדית את האמירה, בדו"ח הסיכום שערך, ולפיה "הארגז הועבר למשרדנו", באופן הבא (עמ' 31 – 32 לפרוט'):

"ש.      איך הארגז הגיע למשרדים שלכם?

ת.        באותה תקופה המשרדים שלנו, המקום שאני נכחתי בו וריכזתי את הפעילות היה במשרדי התובעת ושם גם היה חדר מוצגים שבו דאגתי לקבל את המוצגים ולטפל בהם.

ש.       אז איך קיבלת את הארגזים אלייך, מי הביא לך את הארגזים?

ת.        את הארגז שרכש אברהמזון מח.נ. הוא העביר לאדם עובד החברה שליווה אותו והמתין לו מחוץ לעסק ואדם הסיע ברכב שלו את הארגז למשרדים של התובעת.

ש.       אתם מציינים פעם זה הועבר למשרדי החברה, פעם למשרדכם ופה אתם מציינים לראשונה כי הייתם ביחד?

ת.        בדיוק בשביל זה אני מעיד ומסביר לך שמייד עם תחילת הפעילות נוכחנו שמדובר במשקאות חריפים שמדיפים ריח חריף ותופסים מקום ובהתאם להנחיות שקיבלנו היינו זקוקים לחדר נעול וסגור עם שרשרת ראיות מסודרת ומפאת לוגיסטיקה החלטנו לנהל את החקירה הזו מתוך מתחם משרדי התובעת.

ש.       זאת אומרת שהארגז לא הגיע למשרדכם?

ת.        אם משרדי נמצא במשרדי התובעת זו הכוונה למשרדינו."

מכאן, שאין כל סתירה בדברים, וברור כי הארגז הועבר ישירות למשרדי התובעת לחדר מוצגים שהכינה לצורך זה וזאת בשל העובדה שהיא נחשפה לתופעה ולפיה נמכרים משקאות מזוייפים מסוג " אלסקה ALASKA " (ראה בעדותו של מר סאלם, עמ' 20 לפרוט' ובעדותו של מר מור בעמ' 30 לפרוט').

21. אשר לטענה, כי הארגז הגיע למשרדי התובעת רק בחלוף 4 ימים, הרי שמר פינבורג לא נשאל ולו שאלה אחת בעניין זה בחקירתו הנגדית. גם מר סאלם, אשר על בסיס האמור בחוות דעתו הראשונית נטען, כי הארגז הגיע למשרדי התובעת רק בחלוף 4 ימים, לא נשאל כל שאלה בעניין זה. משלא נשאלו עדי התובעת בעניין זה, בחקירתם הנגדית, הרי שבכך די כדי לדחות את הטענה, שכן הימנעות מחקירה נגדית בנקודת מחלוקת מרכזית מבססת את ההנחה שגירסת העד היא אמת (ראה ע"פ 9141/10 סטואר נ' מדינת ישראל (פורסם ב"נבו" 28.4.2014, והאסמכתאות המובאות שם).

עוד יוסף, כי גם אם נכון הדבר, הרי שלאור עדותם של מר אברמזון ומר פינבורג, ולפיהן הארגז סומן באמצעות כרטיס הביקור של מר חדד, וזהו הארגז שהגיע למשרדי התובעת, הרי שלצורך משפט אזרחי, בהעדר ראיה סותרת יש לומר, כי לא חל כל פגם בשרשרת המוצגים, גם אם הוא הגיע באיחור למשרדי התובעת.

22. התובעת הגישה חוות דעת, שנערכה ע"י עו"ד נוח שלו שלומוביץ', אשר בעברו שימש בתפקיד סגן רשם הפטנטים וסימני המסחר, וכפוסק קניין רוחני ברשות הפטנטים (להלן – "המומחה").

על-פי האמור בחוות הדעת, בפני המומחה הונחו שלושה סטים של תמונות, כאשר בכל סט שתי תמונות מהיבטים שונים של כוס משקה וודקה "אלסקה ALASKA". על תמונה אחת בכל סט נרשם "אמיתי", ואילו על השניה נרשם "מזוייף".

המומחה ציין בחוות דעתו, כי ביחס לתמונות של המוצר האמיתי, הרי שנאמר לו על ידי מר סאלם, כי מדובר במוצר המקורי של התובעת בעלת סימן המסחר הרשום.

23. המומחה עמד בחוות דעתו על ההבדלים בין שני המוצרים שהוצגו בפניו, באמצעות תמונות.

בתשובה לשאלת ב"כ הנתבעת, השיב המומחה, כי זו טכניקה מקובלת לעריכת חוות דעת מסוג זה (עמ' 15 לפרוט' ש' 29 – 31):

"ש.      את התמונות אתה צילמת?

ת.        לא, אף פעם המומחה לא מקבל את המוצר, שבדרך כלל או מושמד או מאוחסן במשרדי המכס או המשטרה תמיד החוקר הוא זה שמצלם ועוה"ד מעביר ממנו את התמונות לידי."

ובהמשך (עמ' 17 לפרוט' ש' 9 – 16):

"ת.      קיבלתי את התמונות מהעו"ד וקיבלתי שלושה סטים של 2 התמונות סה"כ 6 תמונות והן צורפו לחוות דעתי, והייתי צריך לסרוק אותן כדי שיהיו לפני במחשב וגם הסתכלתי על הסריקה וגם הן היו בפניי פיזית, בדרך כלל יש שני סוגים של חוות דעת שניתנות לעניין זיוף מוצר האחת היא של היצרן עצמו, מביאים לו מזוייף ושואלים האם הוא ייצר את זה, והוא אומר לא אז זה מסתיים, בדרך כלל מביאים תמונות, פשוט מעדיפים לא לקבל את המוצג, ואז מבקשים מהיצרן להשוות את זה. כאשר מביאים לעד חיצוני מביאים לו תמונה של המוצר האמיתי ומביאים לו תמונה של המוצר שנחשד כמזוייף ומבקשים ממנו להשוות, ההשוואה היא בעצם חזותית."

24. אשר להבדלים בין המוצרים. תחילה ציין המומחה, שיש להבדיל בין המוצרים, כי על המוצר ה"מקורי" מופיע כיתוב בדבר הכשר של רבנות מעלה אדומים, וכי על ה"מזוייף" מופיע כיתוב בדבר הכשר של רבנות ירושלים. בהקשר זה ציין המומחה, כי על שני המוצרים מצויין, כי הם מיוצרים במישור אדומים, ולכן מתן כשרות על-ידי רבנות מעלה אדומים היא הגיונית, שכן מקום הייצור נמצא בסמכותה, ואילו הכשר של רבנות ירושלים מעיד בוודאות שמקור המוצר הוא במקום אחר.