- השיקול של העומס המוטל על מערכת המשפט בישראל אינו צריך לשמש שיקול בלעדי שיש בו כדי להכריע את הכף לכיוון של קביעה כי הפורום הישראלי איננו הפורום הנאות, ויש להתייחס אליו כשיקול מצטבר ליתר השיקולים שצוינו לעיל. יש להביא בחשבון במסגרת בחינתו של השיקול הזה גם את מידת העומס שתיק מסוים יטיל על המערכת. בהקשר זה יש משקל גם לשאלת הדין החל: כאשר על תביעה מסוימת חל דין זר, יש בכך כדי להטיל עומס נוסף על בית-המשפט הישראלי אשר יצטרך ללמוד את הדין הזר לצורך יישומו.
כאמור, במקרה דנן יחול דין זר יחול על חלק מרכזי מהשאלות שייבחנו. לכן, העומס היחסי המוטל על בית-המשפט הישראלי יהיה גדול יותר מזה שיוטל על בית-המשפט הזר (האנגלי במקרה דנן). זאת משום שבית-המשפט באנגליה הוא בעל ידע בדין האנגלי ולכן יהיה לו קל יותר לבחון את השאלות הללו לאורו של דין זה.
- סיכומה של נקודה זו – בבחינת השיקולים הציבוריים יש לשקלל את העומס הנוסף שיוטל על מערכת המשפט אם בתי-המשפט בישראל ידונו גם בתביעות של תובעים זרים, מול האינטרס האפשרי של המשפט הישראלי לאכוף את דין החברות הישראלי בבתי-המשפט בארץ. אולם את השיקולים הללו יש לבחון תוך תשומת-לב לעוצמת הטענות הנוגעות לדיני החברות הישראלים – אשר במקרה דנן הן כאמור טענות בעייתיות.
תוקפו המחייב של פסק-דין ישראלי
- המשיבים העלו טענה נוספת הנוגעת לפגיעה האפשרית בהם אם בית-המשפט בישראל ידון בבקשת האישור. לגישתם, אם בקשת האישור תידחה בסופו של דבר, לא תהיה ככל הנראה מניעה הן מבחינת המבקשים והן מבחינת יתר חברי הקבוצה להגיש תביעה אישית חדשה באותה עילה בפורום האנגלי. אם לעומת זאת יצליחו המבקשים והבקשה והתביעה יתקבלו, הם יוכלו לדרוש כי פסק-הדין שיינתן בה ייאכף בישראל. מכאן כי המשיבים יכולים רק להיפגע מההליך בישראל, בעוד שמבחינת המבקשים ויתר חברי הקבוצה – לא מוטל עליהם כל סיכון מניסיון לדיון בבית-המשפט בישראל בבקשת האישור.
לגישת המשיבים, מצבם הוא חמור יותר מזה של נתבעים ייצוגיים אחרים, שכן גם אם התובענה תידחה בישראל לגופה (ולא רק בקשת האישור תידחה), תעמוד למבקשים וליתר חברי הקבוצה האפשרות לחזור ולתבוע את המשיבים באנגליה. לגישת המשיבים, באנגליה לא קיים מנגנון תובענות ייצוגיות, ולכן סביר להניח כי ערכאה בריטית לא תכיר בפסק-דין שיינתן במסגרת הליך ייצוגי בישראל.