- בנסיבות המקרה שלפנינו, סבורני כי הוצגה על ידי הבנק תשתית ראייתית לכאורית, במידת ההוכחה הנדרשת כפי שנקבעה בעניין איעמאר, בוודאי במידה הנדרשת לצורך ההליך שלפניי; כי הפעילות המבוצעת בחשבון על ידי המבקשת עומדת בניגוד לתנאי פתיחת החשבון; כי המבקשת פועלת למתן הלוואות חוץ בנקאיות ללא רישיון ורישום כדין; וכי דפי החשבון מגלים חשש ממשי לביצוע עבירות בניגוד לחוק איסור הלבנת הון, באופן שיש בתשתית הראייתית שהוצגה כדי לבסס, באופן לכאורי, את סירובו של הבנק להמשיך ולהעניק למבקשת שירותים בנקאיים.
- הבנק הציג מייל שהתקבל בסניף אילת של הבנק, שממנו עולה כי לקוחה נכנסה לסניף עם הודעת SMS מן המבקשת לפיה, עליה להפקיד עמלה לשם בחינת נתוניה וקבלת הלוואה. כן הציג הבנק מסרונים מלקוחות המעידים על מתן הלוואות חוץ בנקאיות על ידי המבקשת.
- בהליך שהתנהל בפני כב' השופט מנדלבום, במסגרת ת"א 34098-02-17, אישר מנהל המבקשת בפה מלא כי המבקשת עוסקת במתן הלוואות חוץ בנקאיות, וכי אין למבקשת אישור של משרד האוצר לעסוק בפעילות פיננסית מעין זו. מנהל המבקשת אף הודה במהלך חקירתו בפני כב' השופט מנדלבום, כי בעת פתיחת החשבון, דיווחה המבקשת כי היא עוסקת במכירת מוצרי טבע, וכי בעת שהחלה החברה לעסוק במתן הלוואות חוץ בנקאיות, לא הודיעה המבקשת לבנק על השינוי בפעילות המבקשת.
- מעיון בדפי החשבון של המבקשת, עולה כי קיימות בו הפקדות בסכומים עגולים במזומן ובהעברות זהב, שלכאורה אינן מתיישבות עם פעילות כלכלית אמיתית ומקימות חשש ממשי להלבנת הון. עוד עולה מעיון בדפי החשבון כי מדובר בסכומים שסכומיהם נמוכים קמעה מסכום הדיווח הנדרש על פי דין, באופן המקים, כאמור, יותר מחשש לביצוע פעילות של הלבנת הון אסורה בחשבון. חלק מן ההפקדות במזומן המבוצעות באותו יום עסקים, מגיעות לסך העולה על 100,000 ₪, אך כל אחת בנפרד פחותה מסך של 50,000 ₪. חלק מן ההפקדות מבוצעות על ידי רן הרינג שהוגדר על ידי מנהל המבקשת כיועץ של המבקשת, ולא ברור כיצד אותו רן הרינג שנותן שירותים למבקשת, מעביר כספים למבקשת במקום לקבל ממנה כספים (ובעניין זה, אני מתעלמת מן הראיות החדשות שהוצגו על ידי הבנק, שלא כדין, רק בסיכומים, לעניין צו כינוס הנכסים שניתן בעניינו של מר רן הרינג והדו"ח המסכם שהוגש בעניינו במסגרת הליך הפש"ר על ידי המנהל המיוחד וממצאיו).
- המבקשת טוענת כי היא משווקת של מוצרים שונים, ובכללם "הלוואות חוץ בנקאיות", ואולם מדובר בטענה כבושה שלא נטענה בפני כב' השופט מנדלבום, שם הודה כאמור מנהל המבקשת, ללא כחל וסרק, כי המבקשת עוסקת במתן הלוואות חוץ בנקאיות. סגנית מנהל הסניף אף ציינה בחקירתה, והדבר אף מצויין בהודעה על סגירת החשבון, כי מנהל המבקשת הודה בפניה כי הוא עוסק במתן הלוואות חוץ בנקאיות, גרסה התואמת את הגרסה שהציג מנהל המבקשת בעצמו בהליך הקודם שהתנהל בפני כב' השופט מנדלבום.
- איני רואה כיצד פעילות העוסקת במתן או בתיווך של הלוואות בנקאיות, יכולה להתיישב עם הפעילות עליה הצהירה המבקשת בעת פתיחת החשבון. מה לשיווק מוצרי דיאטה, ביטוחים למוצרי חשמל או מוצרי מיגון, ולשיווק/מתן הלוואות חוץ בנקאיות???
- האם באמת ובתמים סבורה המבקשת ששיווק של מוצרי דיאטה או ביטוח למוצרי חשמל, דומה לשיווק או למתן הלוואות חוץ בנקאיות, במיוחד על רקע הפיקוח ההדוק, המוטל על נותני שירותי מטבע והרישוי הנדרש למתן שירותים מעין אלו?
- לטעמי, עצם הניסיון להשוות בין פעילותה של המבקשת בתחום שיווק מוצרי הדיאטה או ביטוחי החשמל לפעילותה בתחום ההלוואות החוץ בנקאיות, מעיד לכאורה על חוסר תום לב, ועל דרך הילוכה הבעייתית של המבקשת מול הבנק.
- גם טענתה הכבושה והחדשה של המבקשת כי היא רק "מתווכת" בעוד שמי שנותן את ההלוואות בפועל, זו חברת מ' אמיר תלויה, לכאורה, על בלימה.
- מנהל המבקשת ציין בחקירתו בפניי כי למבקשת מוקד טלפוני שבאמצעותו היא משווקת את ההלוואות; כי היא זו שמקבלת את השיקים המעותדים מאת הלקוחות, שנועדו להחזרת ההלוואות; וכי נהגים מטעמה הם אלו המעבירים את כספי ההלוואה ללקוחות. לדבריו של מנהל המבקשת, המוקדנית מטעמה של המבקשת אינה מוסרת ללקוח את שם המלווה האמיתי, והשיקים לפרעון ההלוואה נמסרים על ידי הלקוח, ללא ציון שם הנפרע, כאשר רק אם הלקוח מבקש לציין את שם הנפרע, נרשם שמה של חברת מ' אמיר כנפרעת. מנהל המבקשת אישר כי גם המבקשת, ולא רק חברת מ' אמיר, מבצעות הליכי גבייה מקום בו הלקוח אינו פורע את ההלוואה.
- קשה להלום, גם באופן לכאורי, את טענת המבקשת כי היא משמשת אך כמשווקת או כמתווכת, וזאת, כאשר היא זו שמתקשרת עם הלקוח טלפונית, מעבירה ללקוח את כספי ההלוואה, גובה ממנו את השיקים המעותדים שמוסר הלקוח תמורת ההלוואה, ואף פועלת, במידת הנדרש לביצוע הליכי גבייה, כאשר בין הלקוח לבין הגורם המממן, מ' אמיר, אין כל קשר ישיר. גם אם אצא מנקודת מוצא לפיה, המבקשת מממנת את ההלוואות באמצעות צד ג', אין הדבר הופך את הגורם המממן לנותן ההלוואה כפי שהציבור המפקיד את כספו בבנקים, אינו הופך למלווה רק משום שבאמצעותו מממן הבנק את ההלוואות שהוא נותן ללקוחותיו.
- נראה לכאורה כי ניסיון 'יצירתי' זה להציג את המבקשת כמתווכת בלבד, נועד לחפות על העובדה שאין למבקשת את ההיתרים הנדרשים לניהול עסק של מתן הלוואות חוץ בנקאיות, באופן שהרושם הלכאורי שנוצר הוא שהמבקשת מנסה לנהל עסק למתן הלוואות חוץ בנקאיות, תוך שהיא מנסה לחמוק מתחת לרדאר וממשטר הפיקוח הרגולטורי לעסקים מעין אלו.
- סעיף 11 לחוק איסור הלבנת הון, שכותרתו "חובת רישום במרשם של נותני שירותי מטבע" קובע כי ניכיון שיקים מצריך רישום במרשם, כאשר מי שנותן שירותי מטבע ללא רישום במרשם, עובר עבירה פלילית, ודינו מאסר של שנה, לפי סעיף 11יב' לחוק הנ"ל.
- במקרה שלנו, מקבלת המבקשת שיקים מעותדים מלקוחות, תמורתם היא נותנת ללקוח את כספי ההלוואה, ובכל זאת לא פעלה המבקשת לרישומה כנותנת שירותי מטבע, ולא פעלה לקבלת רישיון, תוך שהיא מסתתרת מאחורי חברת מ' אמיר, "המממנת", שלה, לפי הנטען, יש אישור לניהול שירותי מטבע, אישור, שלמעלה מן הנדרש אציין כי גם לא הוצג בפניי כלל ועיקר.
- בית משפט זה איפשר למבקשת להציג את ההסכם עם מ' אמיר במהלך הדיון, וזאת לביסוס טענתה כי היא מתווכת בלבד, וכי המלווה האמיתי הוא חברת מ' אמיר, ומנהל המבקשת אף הסכים להמציא את ההסכם בפקס, תוך כדי הדיון, אך, משום מה, ההסכם בושש להגיע גם לאחר שהדיון הסתיים. עתה, בתגובתה לבקשת הבנק להצגת ההסכם, מתנגדת המבקשת, נחרצות, להצגתו אף שמדובר במסמך המצוי בשליטתה, בטענה התמוהה שההסכם יוצג בעת הדיון בתיק העיקרי, באמצעות מ' אמיר. מכאן, שיש להחיל בעניינו את החזקה שהסכם זה ככל שהוא קיים, ואילו היה מוצג, היה פועל לחיזוק גרסת הבנק.
- לדידי בכל אופן, העובדה שההסכם לא הוצג מלכתחילה על ידי המבקשת לתמיכה בבקשתה לסעד זמני ולהפרכת טענות הבנק, די בו כדי להביא לדחיית הבקשה בשל חוסר נקיון כפיים ואי מסירת מלוא התשתית העובדתית הנדרשת להכרעה על ידי מבקשת הצו.
- לכך יש להוסיף כי אף על פי שהמבקשת טוענת כי המממנת בפועל של ההלוואות היא חברת מ' אמיר, הרי שמתוך כלל ההעברות המוצגות בדפי החשבון, רק העברה אחת בסך של 50,000 ₪ הועברה ממ' אמיר. מכאן, שלא עלה בידי המבקשת להפריך את התשתית הראייתית שהונחה על ידי הבנק, הנתמכת בהודאה מפורשת של מנהל המבקשת בפני כב' השופט מנדלבום, כי המבקשת בעצמה עוסקת במתן הלוואות חוץ בנקאיות, בניגוד למצגיה בדבר מטרות פעילותה בטופס פתיחת החשבון, ומבלי לעמוד בתנאים הקבועים בחוק איסור הלבנת הון לניהול עסק מסוג זה.
- למעלה מן הנדרש, אוסיף כי התשתית הראייתית העולה מעדותו של מנהל המבקשת, מעלה לכאורה כי הפעילות של המבקשת בקשר עם ההלוואות חוץ בנקאיות עומדת, לכאורה, בניגוד מוחלט גם להוראות חוק הלוואות חוץ בנקאיות, שעה שההתקשרות עם הלקוח היא בעל-פה (טלפונית), לא נחתם הסכם בכתב, ולא מבוצעות יתר הוראות החוק לעניין מתן הלוואות חוץ בנקאיות, ובכלל זה, ציון שם הלווה והמלווה בחוזה, פירוט סכום ההלוואה, הסכום שקיבל הלווה בפועל, שיעור הריבית וכיו"ב.
- אכן, הטענה בדבר הפרת חוק הלוואות חוץ בנקאיות לא נטענה בהודעת הסגירה, ולכן אינה יכולה להוות נימוק, בדיעבד, להודעת הסגירה, ואולם טענה זו עשוייה להוות נימוק חדש למשלוח הודעת סגירה חדשה באופן שגם לו היתה מתקבלת הבקשה למתן סעד זמני, לא היה בכך למנוע מן הבנק לשלוח הודעת סגירה נוספת על יסוד העובדות החדשות שנתגלו במהלך הדיון בפניי. ויאמר, למעלה מן הנדרש, כי איני רואה כל פסול בכך שהבנק ישמש כ- 'סוכן חברתי' לצורך אכיפת חוק הלוואות חוץ בנקאיות, הלוואות הניטלות דרך כלל על ידי אנשים קשי יום המתקשים, בשל יחסי הכוחות והפערים המובנים הקיימים בין המלווה ללווה, לאכוף, דה יורה, את הוראות חוק הלוואות חוץ בנקאיות.
- באשר לשיהוי במשלוח הודעת הסגירה של הבנק, אומנם, הבנק הודה כי החשד באשר לפעילות המבוצעת בחשבון התעורר לפני זמן רב; מן המסמכים שהוצגו על ידי הבנק, עולה כי כבר בחודשים ספטמבר–אוקטובר 2016 היו בידיו ראיות בכתב באשר לפעילות המבקשת, והבנק גם מאשר כי כבר בחודש 11/16 הודה מנהל המבקשת בפני סגנית מנהל הסניף בדבר הפעילות במתן הלוואות חוץ בנקאיות, ובכל זאת לא נקט הבנק במהלכים לסגירת החשבון, אלא לאחר שהמבקשת הגישה בקשה לסעד זמני שנועדה למנוע מן הבנק להפסיק את האשראי היומי, ולאחר מתן החלטתו של כב' מנדלבום בבקשה זו.
- הבנק אף סומך את בקשתו זו על תצהיר זהה לזה שהונח בפני כב' השופט מנדלבום בבקשה שהייתה מונחת בפניו, וגם התנהלות זו מעוררת את התמיהה מדוע נקט הבנק בהליכים לביטול האשראי היומי במקום להודיע על סגירת החשבון, ומדוע ההודעה על סגירת החשבון נשלחה בעיתוי בו נשלחה, אף שהחשדות בדבר פעילותה האסורה של המבקשת נתגלו לפני זמן רב.
- ואולם, בעניין זה מקובלים עליי, בעיקרון, טענות הבנק כי החשיפה של פעילות בלתי חוקית ו/או בניגוד לכללי איסור הלבנת הון, היא ממושכת ואורכת זמן. לא די בחשדות ערטילאיים כדי לבסס תשתית ראייתית לסגירת החשבון, ועל הבנק לאסוף ראיות מספיקות בכדי לבסס תשתית ראייתית מספקת שעל בסיסה יוכל להודיע לבעל החשבון על סגירתו. במקרה שלנו, לאחר הדיון בפני כב' השופט מנדלבום, הייתה מונחת בפני המבקשת הודאה של מנהל המבקשת המפורטת בפרוטוקול בית המשפט שבה אישר מנהל המבקשת כי המבקשת עוסקת במתן הלוואות חוץ בנקאיות באופן שחיזק את התשתית הראייתית שהייתה בידי הבנק קודם לכן.
- אפילו תאמר כי אכן יש טעם לפגם בהתנהלות הבנק באשר לעיתוי משלוח ההודעה על סגירת החשבון, אין בכך להקים משקל-נגד לתשתית הראייתית שהונחה בפניי ולבסס את סיכויי התובענה.
- ואסביר: אם מדובר היה רק בהפרה של מערכת היחסים החוזית שבין הבנק למבקשת, היינו: בהפרה של מצגי המבקשת כלפי הבנק ביחס לפעילות בחשבון, אולי היה בטענות המבקשת לעניין השיהוי שבו נקט הבנק, כדי לבסס טענה מצד המבקשת כי בנסיבות, היה על הבנק לאפשר למבקשת לתקן את הפרותיה בטרם ינקוט בצעד הדרסטי של סגירת החשבון.
- ואולם, במקרה שלנו, אמון הבנק לא רק על האינטרס העסקי-פרטי שלו, אלא על האינטרס הציבורי. כפי שהבהיר הבנק בסיכומיו, אין לו אינטרס כספי בהליך, והוא פועל בעניין זה על פי החובות החוקיות שהוטלו עליו, על פי חוק איסור הלבנת הון והוראות המפקח על הבנקים.
- בפני הבנק הונחו ראיות לכאוריות לכך שהמבקשת מנהלת עסק פיננסי למתן הלוואות חוץ בנקאיות, ללא רישום, וללא כל פיקוח בניגוד לדין.
- בית המשפט לא יתן יד להתנהלות בלתי חוקית המובאת לפתחו, וזאת גם אם הבנק התמהמה בנקיטת ההליכים לסגירת החשבון כנגד המבקשת. לכן, טענות המבקשת בדבר 'נקמנות' מצד הבנק, גם אם הן נכונות, ולא הוצגה לכך תשתית ראייתית, ולו לכאורית, אין בהן לסייע למבקשת לביסוס טענותיה בדבר סיכויי תביעתה, כאשר על הפרק עומדים האינטרס הציבורי, תקנת הציבור והחובות הרגולטוריים המוטלים על הבנקים על פי חוק איסור הלבנת הון.
- נזכיר כי טענת שיהוי מושמעת, דרך כלל, בבקשות לסעד זמני כנגד הצד המבקש את הסעד הזמני, ולא כנגד המשיב. מה לה למבקשת להלין על כך שהבנק לא סגר את חשבונה הרבה קודם לכן??
- סיכומו של דבר, אני סבורה כי עלה בידי המבקשת להציג תשתית ראייתית לכאורית לביסוס סירובה להמשיך להעניק למבקשת שירותים בנקאיים. מכאן, שהמבקשת לא עמדה בנטל המונח לפתחה לשכנעני כי סיכויי התביעה טובים.