תא (חי') 11874-04-17 צריכה ומיגון ישיר בע"מ נ' בנק הפועלים

בקשת המבקשת (להלן- "המבקשת" או "התובעת") למתן סעד זמני- צו מניעה שיורה למשיב (להלן- "הבנק") להימנע מלחסום את חשבונה של המבקשת עד למתן פסק הדין ו/או החלטה אחרת במסגרת התובענה העיקרית.

רקע:

1. התובעת הינה, לטענתה, חברה פרטית העוסקת בתחום השיווק ומנהלת מוקדי מכירה ברחבי המדינה של שיווק מוצרים שונים על ידי מוקדי מכירה טלפוניים, והיא מנהלת חשבון בנק שמספרו 338880 בבנק החל מיום 6.5.13.
2. בתקופות שונות נהג הבנק להעמיד לתובעת מסגרת אשראי ליום עסקים אחד בהתאם להוראת ניהול בנקאי של המפקח על הבנקים, מספר 325, סעיף 4(א), וזאת במקרים בהם הייתה נוצרת יתרת חובה בחשבון, כך שהבנק לא היה מחזיר חיובים שהוצגו לפירעון בחשבון באותו יום עסקים, אלא היה ממתין יום עסקים אחד, וככל שהתובעת הייתה דואגת להפקדת כספים אשר כיסו את יתרת החובה החריגה בחשבון, היה הבנק מכבד באופן סופי את החיובים, וככל שהתובעת לא הייתה דואגת להפקדת כספים לכיסוי החריגה, היה הבנק מחזיר את אותם חיובים בשל אי קיום כיסוי מספיק.
3. ביום 9.2.17 שלח הבנק לתובעת הודעה בכתב לפיה, החל מיום 19.2.17 לא יכבד הבנק חיובים שיוצגו לפירעון בחשבון, וזאת ביום בו יוצגו חיובים אלה, והבנק לא יסכים להמתין עוד יום עסקים נוסף עד להחלטתו בדבר כיבוד או סירוב החיוב שהוצג לפירעון בחשבון.
4. ביום 16.2.17 הגישה התובעת תביעה נגד הבנק במסגרת ת"א (מחוזי חי') 34098-02-17 שבה טענה כי הבנק אינו רשאי לבטל באופן חד צדדי את הנוהג שהתקיים בין הצדדים במשך שנים, ולכן עתרה בתביעתה להורות כי הודעת הביטול מטעם הבנק בטלה ומבוטלת, ולחלופין, ביקשה כי יישומה של הודעת הביטול יידחה לתקופה שלא תפחת משישה חודשים שבמסגרתה תוכל התובעת להיערך בהתאם. בד בבד להגשת תביעתה בת"א (מחוזי חי') 34098-02-17, הגישה התובעת בקשה למתן צו מניעה זמני המורה לבנק לשמור על המצב הקיים ולהימנע מביטול מסגרת האשראי, וזאת עד להכרעה בתובענה. ביום 8.3.17 ניתנה החלטת כב' השופט מנדלבום, אשר דחה את הבקשה והורה כי הודעת הביטול מטעם הבנק מיום 9.2.17 תיכנס לתוקפה החל מיום 13.3.17, מהשעה 08:00, היינו: מסגרת האשראי ליום עסקים אחד שהייתה לתובעת בבנק, בוטלה החל מיום 13.3.17 ואילך.
5. ביום 27.3.17 שלח הבנק לתובעת הודעה על סגירת החשבון, שבה צוין כי למרות הצהרת התובעת כי "פעילותה הינה מכירת ביטוחים של מכשירי חשמל ופעילות מיגון", הרי שמעיון בדפי החשבון ומהתשאול בבנק של מנהל התובעת ומעדותו בבית המשפט במסגרת ת"א (מחוזי חי') 34098-02-17, נמצא כי התובעת עוסקת במתן הלוואות חוץ בנקאיות ללא פיקוח ו/או רישיון כדין, תוך שהיא מסתירה את הפעילות של הלוואות חוץ בנקאיות העומדת בסתירה להוראות ניהול בנקאי תקין, כאשר עולה חשש לעבירות על חוק איסור הלבנת הון. לפיכך, ולאור החלטת השופט מנדלבום לעיל, מסר הבנק במכתבו לתובעת כי החליט להפסיק את פעילות החשבון ולהורות על סגירתו. הבנק הוסיף במכתבו כי החל מיום 15.4.17 על התובעת לפעול לסגירת החשבון באופן סופי, וכי החל ממועד זה לא יכבד הבנק שיקים ו/או העברות ו/או פעולות אחרות שיתבקשו בחשבון ויפעל לסגירתו באופן הדרגתי.
6. ביום 6.4.17 הגישה התובעת במסגרת התיק שלפניי, בקשה לצו מניעה שיורה לבנק להימנע מלחסום את חשבונה של התובעת וזאת עד לפסק הדין ו/או החלטה אחרת במסגרת התובענה העיקרית. בו-ביום ניתן צו ארעי כמבוקש בכותרת הבקשה ונקבע דיון בבקשה במעמד הצדדים.
7. ביום 23.4.17 הגיש הבנק תגובה לבקשה לצו מניעה ובקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת העדר עילה והגשת התביעה שלא בתום לב.
8. ביום 3.5.17 הוגש כתב התביעה שבו עתרה התובעת לבטל את חסימת חשבונה של התובעת בבנק ולאכוף על הבנק את הסכם פתיחת החשבון אגב ניהול החשבון כסדרו ובהתאם לו.
9. ביום 8.5.17 התקיים דיון לפניי שבו שמעתי את עדויותיהם של מר מרדכי אוזיאס, מנהל התובעת (על תצהירו, מב/1); והגב' מירית אוחיון אלגלי, סגנית מנהל בבנק (על תצהירה, מש/1). בתום הדיון הוריתי על הגשת סיכומי הצדדים.
10. משהוגשו סיכומי הצדדים, בשלה העת להכרעה בבקשה לסעד זמני. אולם, תחילה, אפרט את טענות הצדדים בבקשותיהם ובסיכומיהם.

טענות התובעת בבקשתה לסעד זמני ובסיכומיה:

11. להלן טענות התובעת בבקשתה לצו מניעה:

א.     על אף שהתובעת מקפידה על ניהול חשבונה מאז מתן החלטתו של השופט מנדלבום, כאשר דאגה לצמצם את פעילותה בחשבון תוך שהיא מנהלת חשבונה ללא אשראי יום העסקים שבוטל ומאשרת משיכת שיקים רק לספקים הקבועים, ואינה מבצעת כל פעילות חריגה/יוצאת דופן כלשהי, הבנק פעל בחוסר תום לב ובחוסר סבירות, עת לאחר 19 יום בלבד מיום מתן ההחלטה לעיל, שלח את המכתב אודות חסימת החשבון מבלי שקדמה לכך תכתובת כלשהי ממועד ההליך המשפטי. לפיכך, נטען כי אין ספק שההליך המשפטי בו נקטה התובעת הוא זה שהביא את הבנק לשלוח את מכתב ההתרעה על סגירת החשבון.

ב.     אם לא קמה עילה לחסימת החשבון במועדים שבהם פעל הבנק באופן חד צדדי להורדת מסגרת האשראי ליום עסקים אחד, קל וחומר שאין עילה להתרעה על סגירת החשבון עתה. מכתב הסגירה אינו מעלה נימוק חדש ו/או ראיה חדשה כלשהי, ובהקשר זה, שימוש הבנק בצמד המילים "הלבנת הון" הינו בבחינת חוסר תום לב, שעה שטענה זו אינה מבוססת בראיות כלשהן. לפיכך, אין עילה כלשהי לחסימת החשבון.

ג.      התובעת משווקת מעת לעת מוצרים חדשים ללקוחות משתנים ומחליפה קמפיינים שיווקיים, כאשר לא חלה חובה חוקית על התובעת לעדכן את הבנק על כל החלפת קמפיין ועל כל תחילת שיווק מוצר.

ד.     התובעת מאשרת כי בעוד שבמועד פתיחת החשבון, עסקה התובעת בהפצת מוצרי טבע, ובהמשך בהפעלת מוקדים עבור שירות למוצרי חשמל, הרי שעתה היא משווקת קמפיין בעבור מי שעיסוקה העיקרי במתן שרותי מטבע למתן הלוואות בהתאם לאישור משרד האוצר. לטענת התובעת, היא אינה הגוף המלווה, אלא אחראית על הצד הטכני בלבד ומטפלת בהיבט השיווק והלוגיסטיקה: פונה ללקוח פוטנציאלי באמצעות מוקדי מכירה הטלפוניים, מוסרת את ההלוואה בדירת הלקוח ומוסרת את השיקים שמסר הלווה למזמינת הקמפיין – לקוחת התובעת, כאשר השיקים שמסר הלווה לפירעון עתידי של ההלוואה אינם מופקדים בחשבון התובעת, אלא הם קניינה של מזמינת הקמפיין ומועברים אליה במלואם. כך גם באשר לכסף המועבר ללווה שאינו כספה של המבקשת, אלא של מזמינת הקמפיין.

ה.     משהתובעת המציאה לבנק אסמכתאות לביצוע העברות ו/או הפקדות שאושרו על ידו, מנוע עתה הבנק מלטעון בחוסר תום לב בנוגע למי מהן או מלטעון כי לא ידע אודות פעילות התובעת.

ו.      בנסיבות המקרה שלפנינו, פעולת חסימת החשבון פוגעת בחובת האמון ותום הלב המוטלת על הבנק.

ז.      אין בנק יכול לסרב לקבל הצעה של לקוח לגבי מתן אחד מהשירותים הנזכרים בסעיף 2(א) לחוק הבנקאות, אלא אם כן יהיה הסירוב בגדר של "סירוב סביר". הפסיקה העוסקת בחסימת חשבונות בנק הציבה רף גבוה למידת ההוכחה המוטלת על הבנקים, הן בהיבט הראיות הנדרשות לקיום התשתית העובדתית, והן בהיבט השקיפות ותום הלב במתן פירוט בהודעה הנשלחת ללקוח. בענייננו, סירובו של הבנק להמשיך ולנהל את חשבונה של התובעת, ללא כל הסבר ו/או נימוק, הינו בלתי סביר - גם בהתייחס לתקופה עובר להודעת הסגירה.

ח.     בהיבט של מאזן הנוחות, חסימת החשבון המתנהל בלאו הכי ללא מסגרת אשראי, ותוך שקיפות מלאה, בהעדר תשתית לחסימת החשבון, בסמיכות זמנים למתן החלטתו של השופט מנדלבום, ובהעדר פניה לתובעת על מנת לקבל הבהרות נדרשות, תגרום לתובעת נזק משמעותי ומיותר. לפיכך, יש להורות לבנק לאפשר לתובעת להמשיך ולנהל את חשבונה.

12. בסיכומיה חזרה התובעת על טענותיה בבקשתה והוסיפה את הטענות הבאות:

א.     מחקירות הצדדים עולה כי החשבון פועל באותו אופן מאז פתיחתו, וכי מחודש 09/16, לכל המאוחר, הופיעו מסרונים שהעלו חשש שלא נבדק על ידי הבנק, בנוגע לפעילות הלוואות נטענת, וכי הראיה הטובה ביותר שיש לבנק אודות עיסוקה של התובעת בהלוואות, הינה הודאה נטענת על ידי מנהל התובעת בחדרה של סגנית מנהל סניף הבנק.

ב.     אילו הייתה התובעת נמנעת מהליך משפטי קודם ומסכימה לדרישת הבנק להורדת מסגרת האשראי ליום עסקים אחד, לא היה הבנק מוציא מכתב התרעה על חסימת החשבון. לפיכך, מכתב זה אינו עצמאי ואינו מבוסס על ראיות עצמאיות, אלא כרוך בניסיונה של התובעת לערער על החלטת הבנק הנוגעת להורדת מסגרת האשראי ליום אחד; מה גם שתצהירי הבנק זהים בשני ההליכים ונחתמו בחודש 02/17, לפני שהוצא מכתב ההתרעה על חסימת החשבון.

ג.      אי המצאת ההודאה הנטענת של מנהל התובעת לפני סגנית מנהל הסניף, גורמת לתובעת נזק ראייתי אודות הסבריה לבנק ומודעותו של הבנק לאופן ניהול החשבון מאז פתיחתו. לפיכך, בחינת סירובו של הבנק לניהול החשבון נותרת במתחם תחושותיה הסובייקטיביות של סגנית מנהל הסניף לגבי דבריו של מנהל התובעת לפניה בשיחתם, בהעדר ראיה אחרת.

ד.     השיהוי בהוצאת מכתב ההודעה על חסימת החשבון, רק לאחר החלטת השופט מנדלבום ובסמיכות אליה, על אף שחשבון הבנק של התובעת התנהל באותו אופן מאז פתיחתו ועל אף שתחילה הבנק נקט אך בהליך של הורדת מסגרת האשראי (ולא חסימת חשבון), מעיד על חוסר סבירות בפעילות הבנק.

ה.     מנהל התובעת נחקר על תצהירו, ותשובותיו עולות בקנה אחד עם אופן הפעילות העולה מדפי החשבון של התובעת מאז תחילת פעילותה (העברות בסכומים גבוהים ממזמינת העבודה; העדרם של שיקים המופקדים בחשבונה של התובעת בסכומים נמוכים באופן המעיד על פעילות הלוואות; העדרם של תפזורת שיקים ממושכים שונים), להבדיל מחוסר אפשרותה של סגנית מנהל הסניף להצביע על פעילות אחרת בדפי החשבון (פרו', עמ' 6, ש' 16 ואילך).

טענות הבנק בתגובה לבקשה לסעד זמני ובסיכומיו:

13. הבנק עתר במסגרת תגובתו לבקשה, לדחיית התביעה בהעדר עילה. לטענת הבנק, הבקשה הוגשה בחוסר תום לב עם גרסה שקרית שמעולם לא הועלתה, לא לפני הבנק ולא בהליכים קודמים. להלן פירוט טענות הבנק בתגובתו לבקשה לסעד זמני:

א.     התובעת אינה נקיית כפיים באשר לא הביאה את מלוא העובדות והמסמכים והסתירה עובדות מהותיות (הסכמים עם כל הלקוחות הנטענים, שמות הלקוחות, שמה של החברה העוסקת בהלוואות חוץ בנקאיות עבורה פועלת התובעת, פירוט עבור מי מופקדים הסכומים הנטענים או התחשבנות עם המזמין שתלמד כי הכספים הועברו אליו) המחייבות את דחיית הבקשה לצו מניעה. זהו אותו אופן פעולה בו נקטה התובעת במסגרת ההליך שהתנהל לפני השופט מנדלבום.

ב.     מדובר בחשבון בו לא מאושר אשראי, למעט 3,000 ₪ בכרטיס אשראי; כאשר קיימת פעילות בשיקים מגורמים המסתמנים להיות שוק אפור; ופעילות מול גורמים המעורבים בפעילות פלילית; דפי החשבון מעידים על פעילות בלתי חוקית בחשבון וחשד לעבירות על חוק איסור הלבנת הון המהווים עילה לסגירתו: בחשבון בוצעה פעילות רבה במזומנים (הפקדת עשרות אלפי ₪ במזומן; כל הפקדה בסכום נמוך מ- 50,000 ₪ שהינו גבול חובת הדיווח); ישנן העברות של סכומים עגולים שאינם מתיישבים עם חשבוניות עסקיות; העברות כספיות בין חשבונות שונים ללא הסבר מניח את הדעת; הפקדות רבות מועברות מאחד, רן הרינג, שהוגדר על ידי מנהל התובעת כיועץ של התובעת, ושעה שיועץ צריך לקבל כספים ולא לשלם עבור שירותיו, הפקדות אלו חסרות סבירות כלכלית; הפקדות רבות ומשיכות מלמדות כי מדובר על הלוואות הניתנות ישירות על ידי התובעת (בין היתר, פושטת רגל אישרה כי קיבלה הלוואה מהתובעת ללא כל הסכם עם צד ג' כלשהו); ההסכם היחידי שמסרה התובעת לבנק הינו הסכם לשיווק מוצרים המזכה אותה ב- 360 ₪ בגין כל עסקה כאשר אין כל קשר בין הסכומים המופקדים בחשבונה לבין ההסכם; גורם אחד מנכה שיקים רבים המשוכים על חשבונות שונים, בלא הסבר המניח את הדעת, ובחשבון הנש"מ ייתכנו שיקים רבים המשוכים על אותם חשבונות.

ג.      כבר בדיון בבית המשפט ביום 26.2.17 הודיע הבנק כי בדעתו להוציא מכתבים על סגירת החשבון לאור מהות הפעילות הזו, ולכן השיהוי בהגשת הבקשה דנן מחייב דחיית התובענה.

ד.     אין כל מקום להיעתר לבקשה לסעד זמני אשר, למעשה, נותן למבקשת את מלוא מבוקשה בתיק העיקרי.

ה.     בעוד שלפני סגנית מנהל סניף הבנק, בהליך הקודם ובחקירתו, בפני כב' השופט מנדלבום הודה מנהל התובעת כי התובעת עוסקת בעצמה בהלוואות חוץ בנקאיות, הרי שבתיק שלפנינו נולדה לראשונה גרסה כבושה וחדשה לפיה, התובעת הינה משווקת של הלוואות חוץ בנקאיות עבור אחרים. מדובר בגרסה שקרית וחסרת בסיס. ראיות לכך שהתובעת עוסקת במתן הלוואות ללא רישיון הינן מייל שהתקבל ביום 25.10.16 מסניף אילת לפיו, נכנסה לקוחה לסניף עם הודעת SMS מהתובעת לפיו, עליה להפקיד סכום עמלה לחשבון התובעת בסניף לשם בחינת נתוניה והלוואה מהתובעת; וכן הודעות SMS מלקוחות שנדרשו להפקיד כספים בחשבון לבדיקתם לקבלת הלוואות.

ו.      אין להתעלם מפעילות התובעת העוסקת במתן שירותי מטבע בלא רישיון, פעילות העומדת בניגוד לחוק, שדינה מאסר שנה או קנס של מאות אלפי ₪. קבלת עמדת התובעת שאף מסתירה את הנהנים בחשבון, הלווים והמפקידים, תרוקן מתוכן את חוק איסור הלבנת הון, חוק הלוואות חוץ בנקאיות וצווי הפיקוח של בנק ישראל ורשם שירותי המטבע.

ז.      פעולות הבנק נעשו באופן סביר וראוי ובהתאם להוראה 411 של המפקח על הבנקים, ותוך שקילת הסיכון לתובעת ולבנק בהתאם לחוק איסור הלבנת הון, ונוכח הודאת מנהל התובעת כי הוא אכן פועל בניגוד לדין, וכי התובעת נותנת הלוואות חוץ בנקאיות ללא רישיון כדין, ולכן לא היה בסיס להגשת הבקשה לצו מניעה, ויש לדחותה, כמו גם לדחות את התביעה.

14. בסיכומיו חזר הבנק על טענותיו והוסיף את הטענות הבאות:

א.     התובעת הינה חלק ממארג שלם של חברות שכולן בבעלות בני משפחת הרינג ושותפיהם, המעבירות סכומי עתק ומגלגלות אותם בתוך רשת חברות וחשבונות עד כי לא ניתן לעקוב אחריהן כלל.

ב.     במסגרת פעילותה של התובעת, פונים הנציגים הטלפוניים ללקוחות ומסכמים עימם בעל פה, ללא מסמך בכתב, קבלת הלוואות (בניגוד לחוק הלוואות חוץ בנקאיות); הנהגים נוטלים שיקים של התובעת וכנגדם מקבלים סדרות של שיקים מהלקוחות בשיטת "CASH TO GO"; המסמך היחידי המאשר את ההלוואה, הוא השיקים שנתנה התובעת ללקוחות והשיקים שמסרו הלקוחות לתובעת ואשר לגרסתה, הועברו לחברת מ' אמיר הכרמל; אין רישיון נותן שירותי מטבע לתובעת; אין כל בקרה של הרשויות של הפיקוח על נותני שירותי מטבע, על התובעת ועל פעילותה; מדובר בפעילות יזומה ומפורסמת בריש גלי על ידי התובעת.