ג. בעליה של התובעת, מר אוזיאס, העיד כי התובעת שבבעלותו, על אף שאינה בעלת רישיון, נותנת הלוואות במשך 3 שנים לפחות באופן זה. מנהל התובעת העיד כי שולח את אנשיו ליטול שיקים מהלווים, אנשיו מוסרים את ההלוואה, ואת השיקים הוא מעביר לנש"מ אמיר הכרמל פיננסים, ולמעשה, הם "ידו הארוכה". אמיר מועדי, בעליה של אמיר הכרמל, שולל גרסה זו לחלוטין, ולמבקשת ניתנה אפשרות להמציא את ההסכם עליו היא נשענת, כאמור בהחלטה מיום 22.5.17, אך ההסכם טרם הומצא.
ד. גם לו הייתה מתקבלת גרסת התובעת לפיה, משווקת התובעת ללא רישיון הלוואות עבור אחרים, הרי שמדובר בעבירה ברף הגבוה של מתחם העבירות על חוק איסור הלבנת הון ועל חוק הלוואות חוץ בנקאיות, כאשר חברה ללא רישיון לניהול עסקים פיננסים, מנהלת עסק של מתן הלוואות וניכיון שיקים ברחבי הארץ, ללא כל תיעוד, ללא הסכמים בכתב הכוללים הסבר, ניתוח הריבית, פרטי המלווה והלווה, וללא פיקוח משרד האוצר.
ה. על אף שמנהל התובעת הודה בפני סגנית מנהל הסניף על עיסוקו במתן הלוואות בשוק האפור וטען כי לא ידע שמחויב ברישיון לפעול בתחום, וכי הוא מתחייב להפסיק פעילות זו, הרי שדפי החשבון מוכיחים כי אין ליתן אמון בתובעת, וכי היא למעשה ממשיכה במסכת הפעילות הבלתי חוקית, וגם לאחר הדיונים בבית המשפט ממשיכה התובעת לפרסם עצמה כנותנת הלוואות.
ו. זכות התביעה שעליה מצביעה התובעת - קלושה, וסיכוייה להצליח בתביעתה אינם טובים. באשר למאזן הנוחות, התובעת לא הביאה בפני בית המשפט כל טענה לנזק העלול להיגרם לה. לתובעת יש חשבונות בנקים אחרים לפעול בהם, ולכן לא ייגרם לה נזק מסגירת החשבון בבנק הנתבע.
בקשת הבנק לחייב את התובעת להמציא ההסכם הנטען בינה לבין מ' אמיר הכרמל בע"מ:
- הבנק טוען בבקשתו כי פניותיו לתובעת לצורך פרסום ההסכם הנטען למתן שירותי שיווק הלוואות בינה לבין מ' אמיר הכרמל פיננסים בע"מ אשר לגרסתה, היא פועלת מכוחו ומהווה שלוח של מ' אמיר הכרמל בע"מ, לא נענו. זאת, על אף שמנהל התובעת אישר בדיון שלפניי כי אכן קיים הסכם שכזה והתחייב להמציאו מיידית (פרו', עמ' 2, ש' 34-30).
- לטענת הבנק, חברת מ' אמיר הכרמל הגיבה במכתב התראה שבו כתבה, בין היתר, כי אין לה קשר לתובעת, מלבד היות התובעת לקוחה של מ' אמיר הכרמל המבצעת עסקאות של ניכיון שיקים בגין שיקים המומצאים על ידי התובעת. אולם, נטען כי ב"כ התובעת מתחמק ממסירת ההסכם שיש בו לשפוך אור אמיתי על אופן פעולתה של התובעת במתן ההלוואות.
- התובעת התנגדה בתגובתה להצגת ההסכם לאחר שהסתיימו החקירות בבקשה לסעד זמני, משום שמדובר בניסיון למקצה שיפורים, כאשר לטענתה, ההסכם וראיות נוספות יוגשו בבוא העת באמצעות נציג מטעם חברת מ' אמיר במסגרת הדיון בתיק העיקרי.
דיון והכרעה:
- "כידוע, ההחלטה בעניין מתן סעד זמני מערבת איזון בין שני שיקולים עיקריים: האחד, סיכויי התביעה. תנאי זה משמעו, האם עולה מהתובענה שאלה רצינית המצריכה דיון, או שמא מדובר בתביעת סרק על פניה. בדיקת תנאי זה נעשית באורח לכאורי בלבד ואינה אמורה לשקף עמדה נחרצת ביחס לסיכויי התביעה העיקרית. השני, מאזן הנוחות בין הצדדים. תנאי זה משמעו, האם הנזק שייגרם למבקש הסעד הזמני אם לא יינתן הסעד גדול מן הנזק שייגרם לצד שכנגד, במקרה שיינתן הסעד המבוקש. בין שני התנאים מתקיימים יחסי גומלין, כך שככל שמאזן הנוחות נוטה לכיוון מבקש הסעד, כך הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון מתמתנת (ראו תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984; א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט), 521-525; רע"א 769/11 אלמוסני נ' כרמון, [פורסם בנבו] פיסקה 6 (2011); רע"א 5288/07 דוד נפטי נ' באר טוביה מושב עובדים להתיישבות שיתופית חקלאית בע"מ [פורסם בנבו] (2007). שיקול שלישי, הנובע מכך שסעד זמני הוא סעד שביושר, הוא תום הלב של המבקש והצדק במתן הסעד. הדבר קבוע כיום בתקנה 362(ב)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, לפיה על בית המשפט לשקול, בין השאר: "אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש" (ראו א' גורן, סדר דין אזרחי, עמ' 524-525 והאסמכתאות שם)" [ת"א (מחוזי ת"א) 60553-06-13 ג'וסטו עסקי מתכת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (סניף אור יהודה 657), בפסקה 3 להחלטתה של כב' השופטת, ד"ר מיכל אגמון-גונן (פורסם בנבו, 7.8.2013)].
- נפתח את דיוננו בסיכויי התובענה.
סיכויי התביעה:
- נקודת המוצא לצורך בירור המחלוקת שלפנינו, מצויה בהוראת סעיף 2(א)(2)(ב) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981, הקובע כדלקמן:
"2. (א) לא יסרב תאגיד בנקאי סירוב בלתי סביר לתת שירותים מהסוגים הבאים:
(1) קבלת פקדון כספי במטבע ישראלי או במטבע חוץ;
(2) פתיחת חשבון עובר ושב במטבע ישראלי וניהולו כל עוד מתקיימת אחת מאלה:
(א) החשבון ביתרת זכות לטובת הלקוח;
(ב) הלקוח עומד בתנאי ההסכם בינו לבין התאגיד הבנקאי בקשר לניהול החשבון;
(3) מכירת שיקים בנקאיים במטבע ישראלי ובמטבע חוץ;
(4) (נמחקה);
אולם אין חובה לתת שירות שיש בו משום מתן אשראי ללקוח.
(ב) התניית תנאים בלתי סבירים למתן שירות דינה כדין סירוב בלתי סביר לתיתו.
(ג) הנגיד רשאי, לאחר התייעצות עם הועדה המייעצת ובאישור שר האוצר, לקבוע בצו שהוראות סעיף זה יחולו על שירותים נוספים.
(ד) בלי לגרוע מדרכי הוכחה אחרות בדבר הסבירות של סירוב כאמור, רשאי תאגיד בנקאי להודיע למפקח על מדיניות עסקית שקבע לענין מתן שירותים, ואם לא נתקבלה מהמפקח הודעה על התנגדותו למדיניות האמורה, ייחשב כסביר סירוב הנובע מאותה מדיניות".
- מהוראה זו ניתן להבין שתאגיד בנקאי רשאי לסרב ליתן את השירותים המנויים בסעיף, ובלבד שמדובר בסירוב סביר.
- פעילותו של התאגיד הבנקאי מוסדרת במספר דברי חקיקה, ביניהם פקודת הבנקאות, חוק הבנקאות, חוק איסור הלבנת הון, הוראות המפקח על הבנקים וכללי הבנקאות. התאגיד הבנקאי מבצע מלבד פעילותו העסקית, תפקידים בעלי גוון מנהלי המוטלים עליו על פי דין, שבביצועם הוא מצוי תחת פיקוח של רשות מנהלית וכפוף לביקורת מצידה [ה"פ (מחוזי מרכז) 28387-10-12 אימפריה יאסין להשקעות ומימון בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ – סניף ראש העין 677, בפסקה 3 לפסק דינה של כב' השופטת הילה גרסטל (פורסם בנבו, 29.4.2013); ה"פ (מחוזי מרכז) 11043-12-08 קפלן שיווק בשר בע"מ נ' בנק אגוד לישראל בע"מ, בעמ' 11 (פורסם בנבו, 23.4.2009)]. בין תפקידים אלו, למשל, מוטלת על התאגיד הבנקאי החובה הקבועה בסעיף 14(ב) להוראה 411 של המפקח על הבנקים - ניהול בנקאי תקין (מניעת הלבנת הון ומימון טרור וזיהוי לקוחות), הקובעת כך:
"תאגיד בנקאי ינהל מערכת ממוחשבת לאיתור פעילות חריגה בכל חשבונות לקוחותיו. דבר זה יכול שיעשה על ידי קביעת מגבלות לסוגי חשבונות מסוימים. התאגיד הבנקאי יבחן באופן מוגבר האם קיים הגיון כלכלי או עסקי בפעולות מורכבות או בפעולות הנבנות באופן בלתי רגיל. פעולות חריגות יכללו, בין השאר, פעולות נעדרות הגיון כלכלי או עסקי, פעולות מורכבות, פעולות בהיקפים ניכרים ובפרט הפקדות במזומן בסכומים שאינם מתיישבים עם הפעילות הצפויה בחשבון...".
- סעיף 24 להוראה 411 של המפקח על הבנקים קובע כך:
"אי היענות של הלקוח למסור פרטים הנדרשים למילוי הוראות הצו, הוראה זו ונהלי התאגיד הבנקאי שנקבעו על-פיה, וכן יסוד סביר להניח כי פעולה קשורה להלבנת הון או למימון טרור, או יישום מדיניות התאגיד הבנקאי, כאמור בסעיף 41, יחשבו כסיבה לסירוב סביר לפתיחת חשבון וניהולו ולמתן שירותים למבצע פעולה שאינו רשום כבעל או כמורשה חתימה בחשבון לעניין חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א – 1981. במקרה כאמור, ישקול התאגיד הבנקאי לדווח לרשות המוסמכת על פעולה בלתי רגילה..."
- הוראה זו מכשירה, איפוא, סירוב מצד בנק לאפשר את ניהולו של חשבון בנק של לקוח מסוים אם לאותו בנק היה יסוד סביר להניח כי הלקוח מבצע בחשבונו פעולות הקשורות להלבנת הון.
- בעניין איעמאר נדרש בית המשפט העליון, לראשונה, לשאלה מתי ייחשב סירוב בנק לנהל חשבון כסירוב סביר, וקבע כי נטל ההוכחה לסבירות הסירוב מוטל על הבנק, וכי אין די בחשש ערטילאי להתנהלות בלתי תקינה בחשבון, ואולם נטל ההוכחה הנדרש נמוך ממאזן ההסתברויות ותואם לנטל הנדרש מרשות מנהלית בעת קבלת החלטה המצויה במסגרת שיקול דעתה:
"בית משפט זה טרם עסק במישרין בשאלה מתי יחשב סירוב כסירוב סביר, ואולם השאלה נדונה בספרות ונתעוררה במספר פרשות שנדונו בבתי המשפט המחוזיים (ביחס לאיסור הנקוב בחוק הבנקאות). ממקורות אלו עולה כי ההלכה שנתגבשה מסתייעת בעקרונות המשפט המנהלי, ומעניקה לבנק מתחם סבירות כדי להפעיל את שיקול דעתו בעניין. באשר לקשת המקרים האופיינים לקבלת החלטה סבירה בדבר סגירת חשבון, הוזכרו מקרים של התנהגות בלתי הוגנת או רשלנית מצד הלקוח בניהול חשבונו, באופן הגורם נזק לבנק או לציבור – בין אם מדובר בפעילות בלתי חוקית הקשורה להלבנת הון, מימון טרור, פעילות ספקולטיבית וכיוצא באלה. מקרים נוספים קשורים להתנהגותו הספציפית של בעל החשבון ויחסו לפקידי הבנק, כגון התנהגות לא הוגנת, שימוש באלימות פיזית או מילולית מצדו כלפי פקידי הבנק, או אפילו איום בנקיטת אלימות פיזית או מילולית (ראו ר' בן אוליאל, דיני בנקאות (חלק כללי) 433 (1996); ה"פ (מרכז) 11043-12-08 קפלן שיווק בשר בע"מ נ' בנק אגוד לישראל בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 3 (23.4.2009); ת"א (חיפה) 19332-12-11 שלש נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 23 (18.2.2014); ת"א (תל אביב-יפו) 11134-11-12, לד אביבים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, [פורסם בנבו] פסקאות 4-5 (8.5.2013); ה"פ (נצ') 29308-03-15 בוסתן החרמון למסחר בע"מ נ' בנק הפועלים סניף 744, [פורסם בנבו] פסקה 10 (13.4.2014), ועוד). בכל המקרים האמורים, נטל ההוכחה לסבירות הסירוב מוטל על הבנק. אין די בחשש ערטילאי ואין די בטענה כללית וסתמית, כי קיים חשש להתנהלות בלתי תקינה בחשבון, אלא על הבנק להצביע על מעשים ופעולות קונקרטיות שיש בהם כדי להצביע על קיומו של חשש ממשי. יחד עם זאת, שותף אני לעמדה לפיה הבנק איננו צריך לנהל חקירה ולא לנקוט פעולות אכיפה מחמירות יתר על המידה, וכי אין להטיל עליו להוכיח את הדברים ברמה ההוכחה הנחוצה במשפט האזרחי, קרי מאזן ההסתברויות, אלא ברמה פחותה ממנה (התואמת במידת מה את ההלכה בדבר שימוש הרשות המנהלית בראיות מנהליות לשם קבלת החלטה במסגרת מתחם שיקול דעתה)" (עניין איעמאר, בפסקה 14 להחלטתו של כב' השופט נ' סולברג).
- בנסיבות המקרה שלפנינו, סבורני כי הוצגה על ידי הבנק תשתית ראייתית לכאורית, במידת ההוכחה הנדרשת כפי שנקבעה בעניין איעמאר, בוודאי במידה הנדרשת לצורך ההליך שלפניי; כי הפעילות המבוצעת בחשבון על ידי המבקשת עומדת בניגוד לתנאי פתיחת החשבון; כי המבקשת פועלת למתן הלוואות חוץ בנקאיות ללא רישיון ורישום כדין; וכי דפי החשבון מגלים חשש ממשי לביצוע עבירות בניגוד לחוק איסור הלבנת הון, באופן שיש בתשתית הראייתית שהוצגה כדי לבסס, באופן לכאורי, את סירובו של הבנק להמשיך ולהעניק למבקשת שירותים בנקאיים.
- הבנק הציג מייל שהתקבל בסניף אילת של הבנק, שממנו עולה כי לקוחה נכנסה לסניף עם הודעת SMS מן המבקשת לפיה, עליה להפקיד עמלה לשם בחינת נתוניה וקבלת הלוואה. כן הציג הבנק מסרונים מלקוחות המעידים על מתן הלוואות חוץ בנקאיות על ידי המבקשת.
- בהליך שהתנהל בפני כב' השופט מנדלבום, במסגרת ת"א 34098-02-17, אישר מנהל המבקשת בפה מלא כי המבקשת עוסקת במתן הלוואות חוץ בנקאיות, וכי אין למבקשת אישור של משרד האוצר לעסוק בפעילות פיננסית מעין זו. מנהל המבקשת אף הודה במהלך חקירתו בפני כב' השופט מנדלבום, כי בעת פתיחת החשבון, דיווחה המבקשת כי היא עוסקת במכירת מוצרי טבע, וכי בעת שהחלה החברה לעסוק במתן הלוואות חוץ בנקאיות, לא הודיעה המבקשת לבנק על השינוי בפעילות המבקשת.
- מעיון בדפי החשבון של המבקשת, עולה כי קיימות בו הפקדות בסכומים עגולים במזומן ובהעברות זהב, שלכאורה אינן מתיישבות עם פעילות כלכלית אמיתית ומקימות חשש ממשי להלבנת הון. עוד עולה מעיון בדפי החשבון כי מדובר בסכומים שסכומיהם נמוכים קמעה מסכום הדיווח הנדרש על פי דין, באופן המקים, כאמור, יותר מחשש לביצוע פעילות של הלבנת הון אסורה בחשבון. חלק מן ההפקדות במזומן המבוצעות באותו יום עסקים, מגיעות לסך העולה על 100,000 ₪, אך כל אחת בנפרד פחותה מסך של 50,000 ₪. חלק מן ההפקדות מבוצעות על ידי רן הרינג שהוגדר על ידי מנהל המבקשת כיועץ של המבקשת, ולא ברור כיצד אותו רן הרינג שנותן שירותים למבקשת, מעביר כספים למבקשת במקום לקבל ממנה כספים (ובעניין זה, אני מתעלמת מן הראיות החדשות שהוצגו על ידי הבנק, שלא כדין, רק בסיכומים, לעניין צו כינוס הנכסים שניתן בעניינו של מר רן הרינג והדו"ח המסכם שהוגש בעניינו במסגרת הליך הפש"ר על ידי המנהל המיוחד וממצאיו).
- המבקשת טוענת כי היא משווקת של מוצרים שונים, ובכללם "הלוואות חוץ בנקאיות", ואולם מדובר בטענה כבושה שלא נטענה בפני כב' השופט מנדלבום, שם הודה כאמור מנהל המבקשת, ללא כחל וסרק, כי המבקשת עוסקת במתן הלוואות חוץ בנקאיות. סגנית מנהל הסניף אף ציינה בחקירתה, והדבר אף מצויין בהודעה על סגירת החשבון, כי מנהל המבקשת הודה בפניה כי הוא עוסק במתן הלוואות חוץ בנקאיות, גרסה התואמת את הגרסה שהציג מנהל המבקשת בעצמו בהליך הקודם שהתנהל בפני כב' השופט מנדלבום.
- איני רואה כיצד פעילות העוסקת במתן או בתיווך של הלוואות בנקאיות, יכולה להתיישב עם הפעילות עליה הצהירה המבקשת בעת פתיחת החשבון. מה לשיווק מוצרי דיאטה, ביטוחים למוצרי חשמל או מוצרי מיגון, ולשיווק/מתן הלוואות חוץ בנקאיות???
- האם באמת ובתמים סבורה המבקשת ששיווק של מוצרי דיאטה או ביטוח למוצרי חשמל, דומה לשיווק או למתן הלוואות חוץ בנקאיות, במיוחד על רקע הפיקוח ההדוק, המוטל על נותני שירותי מטבע והרישוי הנדרש למתן שירותים מעין אלו?
- לטעמי, עצם הניסיון להשוות בין פעילותה של המבקשת בתחום שיווק מוצרי הדיאטה או ביטוחי החשמל לפעילותה בתחום ההלוואות החוץ בנקאיות, מעיד לכאורה על חוסר תום לב, ועל דרך הילוכה הבעייתית של המבקשת מול הבנק.
- גם טענתה הכבושה והחדשה של המבקשת כי היא רק "מתווכת" בעוד שמי שנותן את ההלוואות בפועל, זו חברת מ' אמיר תלויה, לכאורה, על בלימה.
- מנהל המבקשת ציין בחקירתו בפניי כי למבקשת מוקד טלפוני שבאמצעותו היא משווקת את ההלוואות; כי היא זו שמקבלת את השיקים המעותדים מאת הלקוחות, שנועדו להחזרת ההלוואות; וכי נהגים מטעמה הם אלו המעבירים את כספי ההלוואה ללקוחות. לדבריו של מנהל המבקשת, המוקדנית מטעמה של המבקשת אינה מוסרת ללקוח את שם המלווה האמיתי, והשיקים לפרעון ההלוואה נמסרים על ידי הלקוח, ללא ציון שם הנפרע, כאשר רק אם הלקוח מבקש לציין את שם הנפרע, נרשם שמה של חברת מ' אמיר כנפרעת. מנהל המבקשת אישר כי גם המבקשת, ולא רק חברת מ' אמיר, מבצעות הליכי גבייה מקום בו הלקוח אינו פורע את ההלוואה.
- קשה להלום, גם באופן לכאורי, את טענת המבקשת כי היא משמשת אך כמשווקת או כמתווכת, וזאת, כאשר היא זו שמתקשרת עם הלקוח טלפונית, מעבירה ללקוח את כספי ההלוואה, גובה ממנו את השיקים המעותדים שמוסר הלקוח תמורת ההלוואה, ואף פועלת, במידת הנדרש לביצוע הליכי גבייה, כאשר בין הלקוח לבין הגורם המממן, מ' אמיר, אין כל קשר ישיר. גם אם אצא מנקודת מוצא לפיה, המבקשת מממנת את ההלוואות באמצעות צד ג', אין הדבר הופך את הגורם המממן לנותן ההלוואה כפי שהציבור המפקיד את כספו בבנקים, אינו הופך למלווה רק משום שבאמצעותו מממן הבנק את ההלוואות שהוא נותן ללקוחותיו.
- נראה לכאורה כי ניסיון 'יצירתי' זה להציג את המבקשת כמתווכת בלבד, נועד לחפות על העובדה שאין למבקשת את ההיתרים הנדרשים לניהול עסק של מתן הלוואות חוץ בנקאיות, באופן שהרושם הלכאורי שנוצר הוא שהמבקשת מנסה לנהל עסק למתן הלוואות חוץ בנקאיות, תוך שהיא מנסה לחמוק מתחת לרדאר וממשטר הפיקוח הרגולטורי לעסקים מעין אלו.
- סעיף 11 לחוק איסור הלבנת הון, שכותרתו "חובת רישום במרשם של נותני שירותי מטבע" קובע כי ניכיון שיקים מצריך רישום במרשם, כאשר מי שנותן שירותי מטבע ללא רישום במרשם, עובר עבירה פלילית, ודינו מאסר של שנה, לפי סעיף 11יב' לחוק הנ"ל.
- במקרה שלנו, מקבלת המבקשת שיקים מעותדים מלקוחות, תמורתם היא נותנת ללקוח את כספי ההלוואה, ובכל זאת לא פעלה המבקשת לרישומה כנותנת שירותי מטבע, ולא פעלה לקבלת רישיון, תוך שהיא מסתתרת מאחורי חברת מ' אמיר, "המממנת", שלה, לפי הנטען, יש אישור לניהול שירותי מטבע, אישור, שלמעלה מן הנדרש אציין כי גם לא הוצג בפניי כלל ועיקר.
- בית משפט זה איפשר למבקשת להציג את ההסכם עם מ' אמיר במהלך הדיון, וזאת לביסוס טענתה כי היא מתווכת בלבד, וכי המלווה האמיתי הוא חברת מ' אמיר, ומנהל המבקשת אף הסכים להמציא את ההסכם בפקס, תוך כדי הדיון, אך, משום מה, ההסכם בושש להגיע גם לאחר שהדיון הסתיים. עתה, בתגובתה לבקשת הבנק להצגת ההסכם, מתנגדת המבקשת, נחרצות, להצגתו אף שמדובר במסמך המצוי בשליטתה, בטענה התמוהה שההסכם יוצג בעת הדיון בתיק העיקרי, באמצעות מ' אמיר. מכאן, שיש להחיל בעניינו את החזקה שהסכם זה ככל שהוא קיים, ואילו היה מוצג, היה פועל לחיזוק גרסת הבנק.
- לדידי בכל אופן, העובדה שההסכם לא הוצג מלכתחילה על ידי המבקשת לתמיכה בבקשתה לסעד זמני ולהפרכת טענות הבנק, די בו כדי להביא לדחיית הבקשה בשל חוסר נקיון כפיים ואי מסירת מלוא התשתית העובדתית הנדרשת להכרעה על ידי מבקשת הצו.
- לכך יש להוסיף כי אף על פי שהמבקשת טוענת כי המממנת בפועל של ההלוואות היא חברת מ' אמיר, הרי שמתוך כלל ההעברות המוצגות בדפי החשבון, רק העברה אחת בסך של 50,000 ₪ הועברה ממ' אמיר. מכאן, שלא עלה בידי המבקשת להפריך את התשתית הראייתית שהונחה על ידי הבנק, הנתמכת בהודאה מפורשת של מנהל המבקשת בפני כב' השופט מנדלבום, כי המבקשת בעצמה עוסקת במתן הלוואות חוץ בנקאיות, בניגוד למצגיה בדבר מטרות פעילותה בטופס פתיחת החשבון, ומבלי לעמוד בתנאים הקבועים בחוק איסור הלבנת הון לניהול עסק מסוג זה.
- למעלה מן הנדרש, אוסיף כי התשתית הראייתית העולה מעדותו של מנהל המבקשת, מעלה לכאורה כי הפעילות של המבקשת בקשר עם ההלוואות חוץ בנקאיות עומדת, לכאורה, בניגוד מוחלט גם להוראות חוק הלוואות חוץ בנקאיות, שעה שההתקשרות עם הלקוח היא בעל-פה (טלפונית), לא נחתם הסכם בכתב, ולא מבוצעות יתר הוראות החוק לעניין מתן הלוואות חוץ בנקאיות, ובכלל זה, ציון שם הלווה והמלווה בחוזה, פירוט סכום ההלוואה, הסכום שקיבל הלווה בפועל, שיעור הריבית וכיו"ב.
- אכן, הטענה בדבר הפרת חוק הלוואות חוץ בנקאיות לא נטענה בהודעת הסגירה, ולכן אינה יכולה להוות נימוק, בדיעבד, להודעת הסגירה, ואולם טענה זו עשוייה להוות נימוק חדש למשלוח הודעת סגירה חדשה באופן שגם לו היתה מתקבלת הבקשה למתן סעד זמני, לא היה בכך למנוע מן הבנק לשלוח הודעת סגירה נוספת על יסוד העובדות החדשות שנתגלו במהלך הדיון בפניי. ויאמר, למעלה מן הנדרש, כי איני רואה כל פסול בכך שהבנק ישמש כ- 'סוכן חברתי' לצורך אכיפת חוק הלוואות חוץ בנקאיות, הלוואות הניטלות דרך כלל על ידי אנשים קשי יום המתקשים, בשל יחסי הכוחות והפערים המובנים הקיימים בין המלווה ללווה, לאכוף, דה יורה, את הוראות חוק הלוואות חוץ בנקאיות.
- באשר לשיהוי במשלוח הודעת הסגירה של הבנק, אומנם, הבנק הודה כי החשד באשר לפעילות המבוצעת בחשבון התעורר לפני זמן רב; מן המסמכים שהוצגו על ידי הבנק, עולה כי כבר בחודשים ספטמבר–אוקטובר 2016 היו בידיו ראיות בכתב באשר לפעילות המבקשת, והבנק גם מאשר כי כבר בחודש 11/16 הודה מנהל המבקשת בפני סגנית מנהל הסניף בדבר הפעילות במתן הלוואות חוץ בנקאיות, ובכל זאת לא נקט הבנק במהלכים לסגירת החשבון, אלא לאחר שהמבקשת הגישה בקשה לסעד זמני שנועדה למנוע מן הבנק להפסיק את האשראי היומי, ולאחר מתן החלטתו של כב' מנדלבום בבקשה זו.
- הבנק אף סומך את בקשתו זו על תצהיר זהה לזה שהונח בפני כב' השופט מנדלבום בבקשה שהייתה מונחת בפניו, וגם התנהלות זו מעוררת את התמיהה מדוע נקט הבנק בהליכים לביטול האשראי היומי במקום להודיע על סגירת החשבון, ומדוע ההודעה על סגירת החשבון נשלחה בעיתוי בו נשלחה, אף שהחשדות בדבר פעילותה האסורה של המבקשת נתגלו לפני זמן רב.
- ואולם, בעניין זה מקובלים עליי, בעיקרון, טענות הבנק כי החשיפה של פעילות בלתי חוקית ו/או בניגוד לכללי איסור הלבנת הון, היא ממושכת ואורכת זמן. לא די בחשדות ערטילאיים כדי לבסס תשתית ראייתית לסגירת החשבון, ועל הבנק לאסוף ראיות מספיקות בכדי לבסס תשתית ראייתית מספקת שעל בסיסה יוכל להודיע לבעל החשבון על סגירתו. במקרה שלנו, לאחר הדיון בפני כב' השופט מנדלבום, הייתה מונחת בפני המבקשת הודאה של מנהל המבקשת המפורטת בפרוטוקול בית המשפט שבה אישר מנהל המבקשת כי המבקשת עוסקת במתן הלוואות חוץ בנקאיות באופן שחיזק את התשתית הראייתית שהייתה בידי הבנק קודם לכן.
- אפילו תאמר כי אכן יש טעם לפגם בהתנהלות הבנק באשר לעיתוי משלוח ההודעה על סגירת החשבון, אין בכך להקים משקל-נגד לתשתית הראייתית שהונחה בפניי ולבסס את סיכויי התובענה.
- ואסביר: אם מדובר היה רק בהפרה של מערכת היחסים החוזית שבין הבנק למבקשת, היינו: בהפרה של מצגי המבקשת כלפי הבנק ביחס לפעילות בחשבון, אולי היה בטענות המבקשת לעניין השיהוי שבו נקט הבנק, כדי לבסס טענה מצד המבקשת כי בנסיבות, היה על הבנק לאפשר למבקשת לתקן את הפרותיה בטרם ינקוט בצעד הדרסטי של סגירת החשבון.
- ואולם, במקרה שלנו, אמון הבנק לא רק על האינטרס העסקי-פרטי שלו, אלא על האינטרס הציבורי. כפי שהבהיר הבנק בסיכומיו, אין לו אינטרס כספי בהליך, והוא פועל בעניין זה על פי החובות החוקיות שהוטלו עליו, על פי חוק איסור הלבנת הון והוראות המפקח על הבנקים.
- בפני הבנק הונחו ראיות לכאוריות לכך שהמבקשת מנהלת עסק פיננסי למתן הלוואות חוץ בנקאיות, ללא רישום, וללא כל פיקוח בניגוד לדין.
- בית המשפט לא יתן יד להתנהלות בלתי חוקית המובאת לפתחו, וזאת גם אם הבנק התמהמה בנקיטת ההליכים לסגירת החשבון כנגד המבקשת. לכן, טענות המבקשת בדבר 'נקמנות' מצד הבנק, גם אם הן נכונות, ולא הוצגה לכך תשתית ראייתית, ולו לכאורית, אין בהן לסייע למבקשת לביסוס טענותיה בדבר סיכויי תביעתה, כאשר על הפרק עומדים האינטרס הציבורי, תקנת הציבור והחובות הרגולטוריים המוטלים על הבנקים על פי חוק איסור הלבנת הון.
- נזכיר כי טענת שיהוי מושמעת, דרך כלל, בבקשות לסעד זמני כנגד הצד המבקש את הסעד הזמני, ולא כנגד המשיב. מה לה למבקשת להלין על כך שהבנק לא סגר את חשבונה הרבה קודם לכן??
- סיכומו של דבר, אני סבורה כי עלה בידי המבקשת להציג תשתית ראייתית לכאורית לביסוס סירובה להמשיך להעניק למבקשת שירותים בנקאיים. מכאן, שהמבקשת לא עמדה בנטל המונח לפתחה לשכנעני כי סיכויי התביעה טובים.