טענות התובעת בבקשתה לסעד זמני ובסיכומיה:
- להלן טענות התובעת בבקשתה לצו מניעה:
א. על אף שהתובעת מקפידה על ניהול חשבונה מאז מתן החלטתו של השופט מנדלבום, כאשר דאגה לצמצם את פעילותה בחשבון תוך שהיא מנהלת חשבונה ללא אשראי יום העסקים שבוטל ומאשרת משיכת שיקים רק לספקים הקבועים, ואינה מבצעת כל פעילות חריגה/יוצאת דופן כלשהי, הבנק פעל בחוסר תום לב ובחוסר סבירות, עת לאחר 19 יום בלבד מיום מתן ההחלטה לעיל, שלח את המכתב אודות חסימת החשבון מבלי שקדמה לכך תכתובת כלשהי ממועד ההליך המשפטי. לפיכך, נטען כי אין ספק שההליך המשפטי בו נקטה התובעת הוא זה שהביא את הבנק לשלוח את מכתב ההתרעה על סגירת החשבון.
ב. אם לא קמה עילה לחסימת החשבון במועדים שבהם פעל הבנק באופן חד צדדי להורדת מסגרת האשראי ליום עסקים אחד, קל וחומר שאין עילה להתרעה על סגירת החשבון עתה. מכתב הסגירה אינו מעלה נימוק חדש ו/או ראיה חדשה כלשהי, ובהקשר זה, שימוש הבנק בצמד המילים "הלבנת הון" הינו בבחינת חוסר תום לב, שעה שטענה זו אינה מבוססת בראיות כלשהן. לפיכך, אין עילה כלשהי לחסימת החשבון.
ג. התובעת משווקת מעת לעת מוצרים חדשים ללקוחות משתנים ומחליפה קמפיינים שיווקיים, כאשר לא חלה חובה חוקית על התובעת לעדכן את הבנק על כל החלפת קמפיין ועל כל תחילת שיווק מוצר.
ד. התובעת מאשרת כי בעוד שבמועד פתיחת החשבון, עסקה התובעת בהפצת מוצרי טבע, ובהמשך בהפעלת מוקדים עבור שירות למוצרי חשמל, הרי שעתה היא משווקת קמפיין בעבור מי שעיסוקה העיקרי במתן שרותי מטבע למתן הלוואות בהתאם לאישור משרד האוצר. לטענת התובעת, היא אינה הגוף המלווה, אלא אחראית על הצד הטכני בלבד ומטפלת בהיבט השיווק והלוגיסטיקה: פונה ללקוח פוטנציאלי באמצעות מוקדי מכירה הטלפוניים, מוסרת את ההלוואה בדירת הלקוח ומוסרת את השיקים שמסר הלווה למזמינת הקמפיין – לקוחת התובעת, כאשר השיקים שמסר הלווה לפירעון עתידי של ההלוואה אינם מופקדים בחשבון התובעת, אלא הם קניינה של מזמינת הקמפיין ומועברים אליה במלואם. כך גם באשר לכסף המועבר ללווה שאינו כספה של המבקשת, אלא של מזמינת הקמפיין.
ה. משהתובעת המציאה לבנק אסמכתאות לביצוע העברות ו/או הפקדות שאושרו על ידו, מנוע עתה הבנק מלטעון בחוסר תום לב בנוגע למי מהן או מלטעון כי לא ידע אודות פעילות התובעת.
ו. בנסיבות המקרה שלפנינו, פעולת חסימת החשבון פוגעת בחובת האמון ותום הלב המוטלת על הבנק.