חלוקת הדיבידנד בשנת 2002, בהתאם לעדותו של רו"ח ציקורל, היתה עובר למועד בו נרכשה החברה על-ידי בעל שליטה חדש וכן נרכשו על ידו כל המניות שהוחזקו בידי העובדים (עמ' 62 לפרוט'). הטריגר לחלוקת הדיבידנד באותה שנה לפי עדות רו"ח ציקורל היה מכירת המניות. יש בעדותו איפוא למעשה כדי לקשור בין חלוקת הדיבידנד לבין התמורה ששולמה בגין מכר המניות, שאז לכול היותר מדובר בהכנסה הונית, שגם אז מדובר בשיעור מס שולי או הכנסת עבודה, בקשר לפיטוריו כעובד.
יתר על כן, וכמפורט בפסק הדין (ראה סעיף 13 לפסק דין זה), משפנה המערער לחב' בייטמן ישראל, קודם שנכנסה הודעת הפיטורין לתוקף, בדרישה לחלק דיבידנד חצי שנתי לתקופה המסתיימת בדצמבר 2001, השיבה לו החברה באמצעות בא-כוחה, כי לא הוכרז דיבידנד לאותה תקופה, וכי כבעל מניות בכורה, אין לו זכות לדרוש חלוקת דיבידנד, ובסופו של דבר
--- סוף עמוד 18 ---
בקשתו האמורה נדחתה. לא היה כול הצדק או הסבר מדוע שונתה ההחלטה, למעט ניסיון להוסיף הטבת הכנסה למערער כעובד.
לפיכך, ובניגוד לטענת המערער, יש קשר ישיר בין פיטוריו לבין חלוקת הדיבידנד ומכירת המניות ואין בפער המועדים בין מועד סיום העסקתו לבין חלוקת הדיבידנד כדי להעיד כי קיבל ה'דיבידנד' במעמדו כבעל מניות ללא קשר למעמדו כעובד. צירוף הנסיבות מעיד דווקא ההיפך.
ויודגש, סעיף 3 להסכם מכירת המניות, שכותרתו "מניות או זכויות נוספות" קושר גם הוא למעשה פעם נוספת בין הזכויות השונות שקיבל המערער לבין היותו עובד של החברה. בסיפא לאותו סעיף מצהיר המערער: "... למניעת ספקות: ברנע מצהיר כי קיבל את כל הכספים והזכויות המגיעות לו עקב ובגין (א) היות המנכ"ל של בייטמן וכן (ב) עובד או יועץ לתאגיד כלשהו הנמנה על קבוצת בייטמן." כשיוזכר כי סע' 2 לאותו הסכם מסדיר בין היתר את חלוקת הדיבידנד לשנת 2002.
עוד נפנה לעובדה כי במהלך דיון מול החברה נרשם בפרוטוקול מפי סמנכ"ל הכספים של החברה, מר אייל כהן ורו"ח צ'יקורל מטעם החברה כי חלוקת הדיבידנד לשנת 2002 לא התבססה על דוח ניהולי כלשהו או כל חישוב רווחים לחלוקה (סע' ג'15 לתצהיר חושקובר, פרוטוקול הדיון מצורף כנספח יב לתצהיר חושקובר).
בכל אלה יש גם כדי להצביע כי התקבולים ששולמו לעובדים הבכירים לא עמדו למעשה בקריטריונים של חלוקת דיבידנד, ובכלל זה התנאי של רווחים ראויים לחלוקה, אלא היו תמורה נוספת להכנסת עבודה, הגם שעוגנה בחוזה הקצאת המניות.
- לאור התוצאה האמורה אין מקום לעמוד בפירוט יתר על נתונים נוספים שיש בהם להצביע על היות התשלום בגדר הכנסת עבודה, ונזכיר רק חלק מהם:
- הקצאת המניות שנעשתה באמצעות הלוואה המזכירה הלוואת שיעבוד (Non Recourse), הגבלת עבירותה של מניית הבכורה והגבלת סחירותה, והקשר בין הזכות להיחשב כבעל מניית בכורה למעמדו כעובד, כשסיום יחסי העבודה חייב את העובד להשיב את המניות לחברה.