סעיף 126(ב) לפקודה מוציא מתחולת ההכנסה החייבת של חברה לצורכי מס דיבידנד שהתקבל מחברה אחרת, זאת כדי שלא ליצור עיוות במס הנגבה מחברות, שעה שיש שורה של חברות קשורות המחזיקות זו במנייתה של זו:
"בחישוב ההכנסה החייבת לפי סעיף קטן (א) לא תיכלל הכנסה מדיבידנד או מחלוקת רווחים שנתקבלו במישרין או בעקיפין מחבר בני אדם אחר החייב במס חברות, וכן לא תיכלל הכנסה שנקבע לגביה שיעור מס מיוחד".
על-פי מאמרו של רו"ח נדב שגיא, "דיבידנד בין חברות בישראל - האומנם רווחים ראויים לחלוקה" מיסים יז/4 (אוגוסט 2003) עמ' 131,
"לולא סעיף 126(ב) לפקודה, בעת כל העברת דיבידנד מחברה לרעותה, היה מוטל מס נוסף על אותם הרווחים שנצברו בידי החברה שהפיקה רווחים אלה בפועל.
--- סוף עמוד 24 ---
בשיטה שנקבעה בסעיף 126(ב) לפקודה, יוטל מס נוסף רק כאשר יגיעו אותם רווחים כדיבידנד אל היחיד המחזיק בעקיפין גם במניות החברה הראשונה ששילמה את מס החברות. באמצעות נטרול הכנסת החברה מדיבידנד שנתקבל מחבר בני אדם, נמנע כפל מס על הרווחים הבלתי מחולקים ליחיד" (עמ' 134).
המטרה הנוספת משיטה זו היא לעודד את החברה עצמה להותיר הרווחים בתוכה ולא למהר לחלקם לבעלי מניותיה, מה שיכול לתרום לתועלת הכלכלית הנצמחת מדרך פעילות זו במסגרת התאגיד למשק כולו (ראה גם עמ"ה (מחוזי-ת"א) 179/97 שחם שמואל ואח' נ' פקיד שומה תל-אביב 1, [פורסם בנבו] מיסים יד/4 (אוגוסט 2000) ה-12, בעמ' 119-118).
בכל מקרה כוונת המבנה של סע' 126 לפקודה היא לרווחים בפועל. הרווח ייחשב כהכנסה כאשר תעשה חלוקת דיבידנד בפועל – אז ימנע כפל המס.
ואולם, כוונת המחוקק לא היתה להעניק כפל פטור.
44. מטרתו של סעיף 94ב' לפקודה, אינה שונה בעקרון.
כדי שלא להטיל יתר מס: הן על ההכנסה השוטפת של החברה והן על רווחי הון של בעל מניות בעת מכירת המניות, המייצגים בין היתר את הרווחים שנצברו בחברה מתאריך הרכישה ועד תאריך המכירה, בא סע' 94ב לפקודה ומבקש לבודד את חלק התמורה המתקבל בעד המניות, שמייצג את הרווחים שנצברו בידי החברה - לאחר המס - ולהטיל עליהם מס של 10% בלבד, כך שבסופו של דבר בהתחשב בשיעור המס ששולם כבר על ידי החברה על ההכנסה השוטפת, לא יעבור שיעור המס הכולל את שיעור המס המרבי על רווחי החברה המחולקים, ויהיה גבוה משיעור המס על רווחים לא מחולקים (ראה הדוגמא המפורטת בעמ' 77 במאמר/אדרעי-עדן).