בענייננו, די במסלול של הדין הכללי, כדי להעלות ספק בדבר סיווגם של התשלומים המדווחים כדיבידנד. הראיות במצטבר מובילות למסקנה כי תשלומי הדיבידנד המדווחים, הינם בגדר הכנסת עבודה. המסקנה מתחזקת כאשר נבחנת המחלוקת על בסיס דיני המס, אשר אינו מאמץ את ההסדרים הנורמטיביים שהותוו בחוק החברות.
23. יש להבחין בין עצם הזכות להיות בעל מנייה של החברה, שיכול שתהא קשורה להיות המחזיק בה עובד בחברה, לבין שאלת סיווגו של הרווח שחולק, סיווג שצריך להיעשות על פי מהותו של אותו רווח וקיומו או העדרו של קשר סיבתי בינו לבין היות העובד, בעל מנייה.
חיזוק הקשר בין העובדים לחברה כמעביד, יכול שייעשה באמצעות עידוד העובדים לקחת חלק בהון החברה לאורך זמן, דבר שיכול שייעשה גם באמצעות זכאות להיות בעל מנייה או לקבל אופציות המופקדות בידי נאמן. התכלית האמורה מקודמת באמצעות דחיית מועד החיוב במס ובמנגנון המחייב הפקדתן של האופציות בידיו של נאמן. ואולם, כול זאת ללא קשר לסיווג ההכנסה המתקבלת – שעה שיש לעמוד על ההבחנה אם זו נבעה מן הזכות כבעל מנייה, או שמא כהטבה בשל יחסי עובד-מעביד. (ראה לצורך השוואה ע"א 6159/05 פקיד שומה ת"א נ' יחזקאל לפיד וחגי כץ, [פורסם בנבו], (31/12/08) (להלן: פס"ד חגי כץ).
דיבידנד, יוכר ככזה רק כאשר הסכום הועבר לבעל המנייה בשל היותו בעל מנייה ומכוח הזכויות הנלוות למנייה. זאת להבדיל מקבלת תשלום בשל מתן שירותים או עקב יחסי עובד-מעביד. כלומר, יש לבחון את הקשר הסיבתי לחלוקת הרווחים.
סיווג התשלום הוא בחינה מהותית של האירוע הנוגע בדבר.
אין מחלוקת כי שיתוף עובדים ברווחי החברה, שלא באמצעות הפיכתם לבעלי מניות בה, אינו הופך את הרווחים הניתנים בידי אותם עובדים ל'דיבידנד', אלא דינם של התקבולים
--- סוף עמוד 12 ---
כדין הכנסת עבודה; ואולם, העובדה שעובד הוא בעל מניה, אינו הופכת אוטומטית כול תשלום שנתקבל על ידו, כדיבידנד. כאשר הסיבה לחלוקת הרווחים אינה בהקשר לזכויות הנלוות למניה, אלא פועל יוצא של שכר או הטבה אחרת במסגרת יחסי עובד-מעביד, אזיי אין התשלום בגדר דיבידנד.
מסקנה זו תואמת גם למאפיינים הרלוונטיים של המונחים - 'הכנסת עבודה' ו'דיבידנד' -בפקודת מס הכנסה, הגם שאין בפקודה הגדרה מהותית של המונח 'דיבידנד':
הכנסה מעבודה מוגדרת בסעיף 2(2) לפקודה כ"השתכרות או ריווח מעבודה; כול טובת הנאה או קצובה שניתנו לעובד ממעבידו...". ואילו הכנסה מ"דיבידנד" נחשבת להכנסה פסיבית, הנובעת מ"תשואה על הון מושקע ללא הגבלה בזמן בגוף מאוגד" (אמנון רפאל, מס הכנסה, עמ' 102). הכנסה כזו של בעל מנייה אינה דורשת ממנו יגיעה אישית (ע"מ (מחוזי-חי') 724/05 בן עוז שמואל נ' פקיד שומה חיפה, [פורסם בנבו]תק-מח 2009(1) 3704, 3709).