'דיבידנד' לצורך פקודת מס הכנסה:
- ועוד, יש להדגיש, כי בפקודת מס הכנסה, אין הגדרה מהותית למונח 'דיבידנד'. לעומת זאת ניתן למצוא הגדרה בחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות). לכאורה, במצב עובדתי כזה, התחייב לכאורה כי תעשה פנייה ראשונה לחוק החברות, אשר בשונה מן העיקרון שעמד בבסיס ההסדר בפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: פקודת החברות), קובע כי חברה יכולה לבצע "חלוקה", לפי שני מבחנים: מבחן הרווח, המתייחס לרווחים הניתנים לחלוקה, לפי כללי חשבונאות מקובלים ומבחן יכולת הפירעון. לעומת זאת ההסדר הקבוע בפקודה, המעניק הקלות להכנסה מדיבידנד בנוגע למיסויו, מתבסס על ההנחה כי הדיבידנד השתלם מרווחי חברה, שעליהם בהעדר הוראה אחרת, שילמה החברה מס חברות. לפי פקודה מס הכנסה רק רווחי החברה בפועל ניתנים לחלוקה כ"דיבידנד", ומזכים אותו בשיעור מס מוגבל, מתוך הנחה שהוא חולק לאחר שהרווח ממנו כבר נשא במס חברות (אמנון רפאל בהשתתפות שלומי לזר מס הכנסה 171-178 (2009). להלן: רפאל ולזר/מס הכנסה)). וכך אם חילקה חברה לבעלי מניותיה כספים או רכוש מבלי שהיו לה רווחים כדי סכום החלוקה, והיה באופן ביצוע החלוקה כדי להקטין את הונה העצמי, לא תיחשב חלוקה כזו ל"דיבידנד".
בשונה איפוא מהעקרונות הקבועים בחוק החברות ולפיהם ניתן לבצע "חלוקה" העומדת בשני מבחנים: מבחן הרווח המבוסס על כללי החשבונאות המקובלים ומבחן יכולת הפירעון, מאמצת פקודת מס הכנסהאת התפיסה כי יש ליתן הקלות במס להכנסה מדיבידנד, מאחר שהדיבידנד השתלם מרווחי החברה בפועל, קרי שעליהם, בהעדר הוראה אחרת, שילמה החברה מס חברות.
האפשרות הקיימת היום איפוא על-פי חוק החברות, לבצע "חלוקה" על בסיס רווחים הנובעים מכללי חשבונאות מקובלים" ולא על-פי רווחים בפועל, נסוגה מפני הוראות דיני המיסים, במיוחד כאשר קיים חשש שמשלמי המס ינצלו עקרונות אלה לשם הקטנת סכום המס או דחיית מועד תשלומו (ראה להשוואה בשאלה אם רווחי אקוויטי מהווים הכנסה,
--- סוף עמוד 13 ---
ע"מ (מחוזי-ת"א) 1183/05 קליימן נ' פקיד שומה פתח-תקווה [פורסם בנבו] (השופט אלטוביה). ניתן ביום 5/8/10, והאסמכתאות המפורטות בסעיפים 17 ו-18 של פסק הדין, להלן: פס"ד קליימן).
המסקנה מן האמור, שלצורכי דיני המס, חייבים להיות לחברה רווחים בפועל כדי שיחולק דיבידנד, ולא רק רווחים שהם תוצאה של כללים חשבונאיים (ראה גם אסף חמדני וצילי דגן "מיסוי דיבידנדים והפחתת הון" משפט ועסקים ח 215 (תשס"ח)).
- על סמך העקרונות שפורטו לעיל, יש לבחון את סיווג התשלומים ששולמו למערער.
נראה כי מכלל הראיות במצטבר עולה המסקנה שמדובר בהכנסת עבודה. סכומי ה"דיבידנד" ניתנו כפועל יוצא מהשקעת עבודה ומרווחים שנוצרו אצל אותן חברות בהן בוצעה העבודה על ידי העובדים הבכירים שהיו גם בעלי מניות הבכורה, מבלי שרווחים אלה של אותן חברות נכללו בדוחות החברה, ומבלי שאלה נכללו בהסכם הקצאת המניות. ה"דיבידנד" שולם כביטוי לקיומו של קשר ישיר בין בעלי מניות הבכורה, כמבצעי עבודה, להטבה שנוצרה עקב אותה השקעה, וכביטוי להצלחת פרויקט בחברה הנהנית.