בכך, סבורה אני כי לא די. לא מצאתי גם חיזוק לטענת המשיב מעובדות שונות שטען בבית הדין האזורי, לפיהן היתה המערערת מביאה לו פירות מחדר האוכל, היתה מבקשת ממנו לענוד לה שרשרת לאחר שחיה בבריכה ב"ספורטן", מתיישבת לידו בנסיעות שונות, בהפסקות, ובאירועים חברתיים.
ככל שמוכח היה, כי בין המערערת והמשיב התפתחה מערכת יחסים כוללת, שניתן היה לזהות בה פעולות הדדיות המעידות על עניין משותף לרומן אמיתי, הרי שטענה בדבר יוזמה מצידה של עובדת, היתה יכולה לסייע בהוכחת העדר "הניצול".
במקרה זה, היה על ממונה להצביע על סממנים המעידים על מערכת יחסים שהינה גם חיצונית למסגרת יחסי העבודה. אמנם, ייתכן שמערכת יחסים שכזו, הוֹרתה במקום העבודה, שכן זהו מקום המפגש הראשון בין ממונה לעובדת הכפופה לו. אלא שיש להראות, כי מערכת היחסים איננה בעלת
--- סוף עמוד 43 ---
זיקה בלעדית למסגרת העבודה. כך, למשל, אם יוכח שרומן בין ממונה לעובדת כלל, בין היתר, פגישות מחוץ למקום העבודה, ושמאפייניו של אותו רומן באו לידי ביטוי בזמנים שאינם דווקא שעות העבודה.
לא כך הם פני הדברים במקרה שבפנינו. כל שהוכח הוא, שמערכת היחסים שבין המערערת למשיב הסתכמה ביחסי מין מזדמנים במקום העבודה, תוך כדי שעות העבודה, בדרך אליה או ממנה.
בבית הדין האזורי העיד המשיב על כך שמערכת היחסים שנתפתחה בינו לבין המערערת היתה אקראית, בלתי מחייבת ולא נשאה אופי של קרבה הדדית.
אמנם, הגנה נפוצה מפני טענת הטרדה מינית היא, כי המתלוננת "הזמינה" את המעשים על ידי לבושה או התנהגותה (ראה דעתו של הנשיא אדלר בעניין פלונית – חברה אלמונית בע"מ, עמ' 227). אולם, במקרה שלפנינו הוסיף המשיב וטען, כי הוא מצידו, לא היה מעוניין כלל וכלל במערכת היחסים עמה, וכי הבעת העניין באה מצידה של המערערת, וכדבריו"היתה מאוהבת בו".
מעדותו, אף נראה שאף היה מודע לפערי הכוחות שבנסיבות אלו, ולשאלה מדוע לא דיווח למנכ"ל החברה על התעניינותה של המערערת, השיב:
"אני לא רציתי לפגוע בתובעת, שבחורה באה ופתחה את הלב בפני, אמרה שהיא מאוהבת בי, לא יכולתי ללכת לדווח על זה ושהיא תיפגע. אין לי הסבר אחר. זה ההסבר. אני מודה בדיעבד שטעיתי." (פרוטוקול דיון ההוכחות מיום 08.08.05, שורה 25).
וכך בעדותו בבית הדין האזורי, חזר המשיב וטען, כי לא היה מעוניין בקשר רומנטי עם המערערת, וכדבריו "מלבד קיום יחסי מין מזדמנים, לא היינו זוג במלוא מובן המילה."(תצהיר המשיב, סעיף 16)