לדידי, לא די בכך שהמשיב הוכיח שלא היה ניצול יחסי מרות. נוסף על כך, עליו להוכיח, כי פעל בתחילת התפתחות מערכת היחסים על מנת להביא לביטול יחסי מרות, היינו, לפעול לשם הפרדה בינו לבין העובדת במקום העבודה. לאור הבעיות
--- סוף עמוד 63 ---
הנובעות מהוכחת מהות היחסים בין עובד לבין עובדת, וחומרתה של עוולת ההטרדה המינית, הייתי שם סייג לחזקת ניצול יחסי מרות. בתוך כך, הייתי קובע כי בהעדר דיווח כפי הנדרש בנוהלי החברה, או בפעולה מפורשת אחרת המעידה על רצונו של הממונה להביא לביטול יחסי המרות, יש לטעמי, להשאיר את חזקת ניצול יחסי המרות על כנה, ועל בסיסה ניתן לקבל את ערעורה של המערערת, ולקבוע כי אכן התנהגותו של המשיב עלתה כדי הטרדה מינית.
אציין, כי הסברו של המשיב לאי-דיווח על מערכת יחסיו עם המערערת אינו מקובל עלי. לדבריו: "אני לא רציתי לפגוע בתובעת, הבחורה באה ופתחה את הלב בפני, אמרה שהיא מאוהבת בי, לא יכולתי ללכת לדווח על זה ושהיא תיפגע. אין לי הסבר אחר. זה ההסבר. אני מודה בדיעבד שטעיתי." (פרוטוקול דיון ההוכחות מיום 08.08.05, שורה 25). ואכן הוא טעה. על טעותו זו שילם המשיב, בין היתר, בעצם ניהול ההליך המשפטי הארוך אל מול המערערת, וכן בתשלום אותו יחויב הוא לשלם על פי תוצאת ערעור דנא.
[14] המבחן שאני מציע תואם את המציאות השוררת במקומות עבודה. עדות לכך יש בתשובה אשר ניתנה על ידי המשיב בעצמו, בעדותו, עת הודה כי טעה שלא פעל על פי כללי ההתנהגות שנקבעו בנוהלי החברה. אילו היה פועל כנדרש, לא מן הנמנע שהחברה היתה מביאה לביטול יחסי המרות בין השניים, והליך זה כולו לא היה בא לעולם.
ועוד. המבחן אותו יש לאמץ לפי גישתי, הוגן ומתיישב עם מסקנתי לפיה לא היה ניצול של יחסי המרות מצד המשיב, וכל טעותו היתה באי נקיטת פעולה לשם הפרדה בינו לבין המערערת.
אמנם, אפשר לטעון, כי הטרדה מינית היא עבירה פלילית ועוולה אזרחית חמורות המשאירות כתם כבד על המבצע אותה. אולם, תשובתי היא, ראש וראשית, במישור חובת ההוכחה הנדרשת. בעוולה האזרחית בה אנו דנים, על המערערת לעמוד בנטל קל באופן משמעותי מנטל ההוכחה הקיים במישור הפלילי. כאמור לעיל, די בכך שהמערערת תראה כי היו בין השניים יחסי מרות, וכי התקיים קשר אינטימי ביניהם, על מנת לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליה, ולהעביר את נטל ההוכחה אל המשיב. במקרה שלפנינו, המערערת לא הראתה שום יסוד לקיומה של עבירה פלילית, באשר היזמה לקשר באה מצדה, לא הובאה שום ראיה ושום עדות לכך שהמשיב ניצל את מעמדו במסגרת מערכת היחסים, ולא הוכח, שהיתה לה השפעה כלשהי על מעמדה בחברה.