התובעת, מצידה, ראתה את הנתבעת כאשמה בהשתלשלות העניינים, והביעה את עמדותיה ותגובתה לטענות הנתבעת לגופן לא אחת.
משכך, והגם שלא קוים לתובעת שימוע כהלכתו, מוצאים אנו כי לא נפגעה זכות הטיעון שלה במובנה המהותי, והיא ידעה מהם הנימוקים בגינם מעבידתה אינה שבעת רצון מהעסקתה, והגיבה לגופם של דברים, וגם לא התיימרה לומר כי ישנם טיעונים כלשהם שאילו היה מקוים לה שימוע כהלכתו – הייתה מעלה בנסיון לשכנע את הנתבעת שלא לפטרה.
משכך, איננו סבורים כי התובעת זכאית לפיצוי הנתבע בהקשר זה.
ד. אשר לפיצוי שנתבע מכוח הפסד דמי אבטלה בגין 90 ימים -
הלכה פסוקה היא, כי "אין לקבוע כלל גורף לפיו בכל מקרה שמעביד מסרב למסור לעובד מכתב פיטורים הוא יחויב בתשלום פיצוי בשיעור דמי אבטלה שהיו עשויים להגיע לעובד. לא פעם, קיימים חילוקי דעות ממשיים בדבר נסיבות סיום קשר העבודה, ואין מקום כי בכל מקרה בו תידחה גרסתו של המעביד לעניין נסיבות סיום קשר העבודה, הוא יחויב אוטומאטית בתשלום פיצוי בשיעור דמי האבטלה.
יחד עם זאת, ככל שהעובד יוכיח נזק קונקרטי בגין אי קיום החובה למסור לו מכתב פיטורים (כגון: סירוב המוסד לשלם דמי אבטלה; איחור בתשלום דמי אבטלה; הוצאות הכרוכות בהתדיינות מול המוסד לביטוח לאומי וכו'), וככל שיוכיח כי הימנעות המעסיק ממסירת מכתב פיטורים הייתה בלתי סבירה, יוכל לתבוע פיצוי בעד נזק שנגרם לו עקב אי מתן מכתב פיטורים על פי חוק הודעה מוקדמת או עקב אי מתן מסמך אחר שהמעסיק חייב למסור לעובד."
[ראו, ע"ע (עבודה ארצי) 212/06 ימית א. ביטחון (1988) בע"מ - אלי אפרים (פורסם בנבו, 12.11.2008) (להלן : "עניין אלי אפרים")]
ואמנם, הדברים שלעיל נאמרו בעיקר ביחס לאותם מקרים רבים בהם עובדים שפוטרו מבלי שניתן להם מכתב פיטורים – מבקשים פיצוי בגין הפסד דמי אבטלה מבלי שהגישו תביעה למוסד לביטוח לאומי לקבלת דמי אבטלה, וקיימו את יתר התנאים לזכאות לדמי אבטלה, בעוד שבענייננו התובעת הוכיחה שהגישה תביעה לדמי אבטלה וזו התקבלה, אולם המל"ל נמנע מלשלם לה דמי אבטלה בגין 90 ימי האבטלה הראשונים משום שלא המציאה הוכחות מספיקות לכך שפוטרה.
יחד עם זאת, בעניין אלי אפרים הטעים בית הדין הארצי ואמר גם את הדברים הבאים -
"לבית הדין ידיעה שיפוטית כי במקרה שמוגשת תביעה לדמי אבטלה ויש מחלוקת בין העובד לבין המעביד לעניין נסיבות סיום קשר העבודה, המוסד לביטוח לאומי בוחן את התביעה לדמי אבטלה, ולעתים מקבל אותה למרות העדרו של אישור המעסיק, על יסוד חקירתו או מסמכים אחרים (כגון – מסמך המעיד על הגשת תביעה כנגד המעסיק). לפיכך, אנו סבורים כי על העובד להגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי, ולבררה מול המוסד בהליכים המקובלים, לרבות הגשת ערעור לבית הדין במקרה שהמוסד דוחה את תביעתו.".