| בית הדין האזורי לעבודה בנצרת | |
| סע"ש 40012-12-14 | |
| לפני: | ||
| כב' הנשיאה ורד שפר נציג ציבור (עובדים) מר מרדכי חזיזה נציג ציבור (מעסיקים) מר רביב סתיו | ||
| התובעת | כנרת מוסאי ע"י ב"כ: עו"ד פיראס סעדי | |
| - | ||
| הנתבעת | אסתר יעקב ע"י ב"כ: עו"ד מרדכי שמעון | |
| פסק דין |
- התובעת עבדה בשירות הנתבעת בעסק ליצור ומכירה של שמלות כלה ושמלות ערב, וזאת בין השים 2009 ו- 2014.
לטענת התובעת, הנתבעת פיטרה אותה מעבודתה על אתר ושלא כדין בחודש יוני 2014, ועל כן היא תובעת פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, ופיצוי בגין הפגמים שבפיטוריה.
כן מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה פיצוי בגין הפרשות בחסר לביטוח פנסיוני, דמי מחלה ותשלום שכר עבודה בגין יום העבודה האחרון בו לטענתה התייצבה לעבודה ולא התאפשר לה לעבוד.
לבסוף, מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה פיצוי בשיעור דמי האבטלה בגין 90 ימי האבטלה הראשונים, אשר בהם לא קיבלה מהמוסד לביטוח לאומי דמי אבטלה מהנימוק שלא הוכיחה שפוטרה.
הנתבעת, מצידה, טענה כי התובעת היא זו שהתפטרה, ועל כן איננה זכאית לרכיבים שתבעה על בסיס הטענה שפוטרה.
לטענתה, הפרישה בגין התובעת את כל שהיה עליה להפריש בגין ביטוח פנסיוני
אשר לדמי המחלה ושכר העבודה בגין היום בו טוענת התובעת שהתייצבה לעבודה ולא התאפשר לה לעבוד – לטענת הנתבעת ההתרחשויות הנטענות התקיימו לאחר שיחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו ואינן מקימות לתובעת כל זכאות.
- נפרט להלן את העובדות העיקריות הצריכות לענייננו, שרובן אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים –
א. הנתבעת הייתה בכל הזמנים הרלבנטיים לתביעה בעלים של עסק לעיצוב יצור ומכירה של שמלות כלה ושמלות ערב (להלן: "העסק").
ב. התובעת החלה לעבודת בשירות הנתבעת בעסק ביום 13/09/09, וזאת בסמוך למועד הקמתו.
במרבית תקופת עבודתה התובעת הייתה העובדת היחידה בעסק, ועבדה כתדמיתנית וכתופרת.
ג. התובעת השתכרה שכר שעתי, שכעולה מאותם תלושי שכר שהוצגו לפנינו עמד על 50 ₪, והיקף עבודתה הממוצע כעולה מאותם תלושי שכר עמד על 142 שעות לחודש.
ד. בחודשי העבודה האחרונים עלתה מערכת היחסים בין התובעת לנתבעת על שרטון.
הנתבעת, מצידה, ייחסה לתובעת הפרות משמעת מכוונות, והתובעת, מצידה, חשה שהנתבעת מתנכלת לה ומתעמרת בה.
ה. ביום 08/06/14 הודיעה התובעת לנתבעת באמצעות מסרון בטלפון הסלולרי כי לא תגיע לעבודה בשל מחלה.
הנתבעת השיבה במסרון משלה בו נאמר "בריאות לכולם".
בעבור התובעת הופקו תעודות מחלה על ידי רופאת המשפחה בגין התאריכים 08/06/14 ועד 15/06/14 (כולל).
ו. ביום 16/06/14 הגיעה התובעת לעסק, ומצאה כי עמדת העבודה שלה מאוישת על ידי עובדת אחרת.
בין התובעת לנתבעת נוצר קשר טלפוני, והנתבעת ציינה כי התובעת כבר איננה עובדת בעסק, וכי נשלח לתובעת מכתב מעורך דינה.
ז. התובעת פנתה לסניף הדואר ומצאה כי נשלח אליה מכתב רשום מבא כוחה של הנתבעת.
המכתב האמור נושא תאריך 05/06/14, אולם מאישור הדואר עולה כי נמסר למשלוח רק ביום 12/06/14.
במכתב צוין כי התובעת ביצעה הפרות משמעת רצונות ובשיחה מיום 02/06/14 הודתה כי היה בכוונתה להזיק לנתבעת ולעזוב את עבודתה בשירותה ובכך "שכללה בפועל את התפטרותה לידי מעשה".
עוד הודגש כי הנתבעת מסרבת לבקשת התובעת למסור לה מכתב פיטורים כדי שהתובעת תוכל לקבל דמי אבטלה.
ח. מיד פנתה התובע לבא כוחה דאז, עו"ד לואי זרייק, והוא שיגר בו ביום 16/06/14 לב"כ התובעת מכתב ובו הודגשו הדברים הבאים – ראשית, כי הדברים שנטענו במכתבו של ב"כ הנתבעת אינם תואמים את המציאות.
שנית, כי התובעת לא התפטרה אלא שהתה בחופשת מחלה והציגה תעודות מחלה.
שלישית, כי התובעת לא התפטרה, כי היא מוכנה ומזומנה לעבוד, וכי בתום חופשת המחלה שבה כדי לעבוד כרגיל ומצאה במקומה עובדת אחרת.
רביעית, ככל שהנתבעת סברה שהתובעת עברה עבירות משמעת היה עליה להעמיד על כך באופן מסודר ולשמוע את עמדתה וזאת לא עשתה.
חמישית כי התובעת סבלה מהתנכלות והתעמרות מצד הנתבעת, וככל שהנתבעת מבקשת לפטרה – עליה להבהיר זאת ולציידה במכתב התפטרות.
ח. בין באי כוח התובעת והנתבעת נוהלה חלופת מכתבים, עד אשר ביום 20/07/14 שוגר לב"כ הנתבעת מכתב ובו פירוט דרישותיה הכספיות של התובעת, בגדרן פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פיצוי בגין הפרשות בחסר לפנסיה, פדיון חופשה, דמי הבראה ודמי מחלה, וכן פיצוי בגין היעדר שימוע.
מכתב זה לא נענה לגופו, וב"כ הנתבעת הודיע בכתב יד לאחר תזכורת, כי תקופת הפגרה מנוצלת על ידיו ללימודים ועניינים אישיים ולאחר מכן יבדוק וישיב לדרישות התובעת.
משלא ניתנו מענה או התייחסות לגופן של דרישות התובעת – הוגשה תביעה זו.
- השאלות העיקריות הטעונות הכרעה בענייננו הן הבאות –
א. מה היו הנסיבות המדויקות של סיום יחסי העבודה בענייננו, והאם יש לראות את התובעת כמי שפוטרה או שמא כמי שהתפטרה.
ב. ככל שייקבע שהתובעת פוטרה – מה שיעור הסכומים להם היא זכאית, בגין פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, וכן האם יש לחייב את הנתבעת לשלם לה פיצוי בגין אי קיום שימוע, ובגין העובדה שלא קיבלה דמי אבטלה ב – 90 ימי האבטלה הראשונים משלא הוכיחה להנחת דעת המוסד לביטוח לאומי שפוטרה.
ג. האם הנתבעת הפרישה בגין התובעת הפרשות פנסיוניות בחסר.
ד. האם התובעת זכאית לדמי מחלה ומה שיעורם?
- מה היו הנסיבות המדויקות של סיום יחסי העבודה בענייננו, והאם יש לראות את התובעת כמי שפוטרה או שמא כמי שהתפטרה?
א. כפי שכבר צוין לעיל, לאחר שנים של עבודה משותפת – אין חולק שבמערכת היחסים בין הנתבעת לתובעת התגלעו מתחים וכעסים הדדיים, כאשר כל אחת מייחסת לרעותה את ה"אשמה" במצב שנוצר.
בפני בית הדין נשמעו עדויותיהן של התובעת מצד אחד, ושל הנתבעת ובעלה, שנטען שמסייע לה בניהול העסק מצד שני, וכל אחת השמיעה את גרסתה אשר למעשים והמחדלים שייחסה לשנייה, ולא פחות מכך – לכוונות שייחסה לרעותה בכל הנוגע להמשך (או סיום) יחסי העבודה בניהן.
ב. נעיר כי לראשונה במעמד ישיבת ההוכחות, הוצג לראשונה העתק של חילופי מסרונים בזמן אמת בין התובעת לנתבעת, וחרף עיתוי הצגתו – הסכים ב"כ התובעת לקבלתו כראייה.
מחילופי המסרונים, שתחילתם עוד ביום 11/05/14, ניתן לראות כי הנתבעת מלינה על קצב העבודה של התובעת , ועל העובדה שהיא מאזינה לרדיו בעוצמות גבוהות, ומעלה סברה שמא התובעת נוהגת כך בכוונה, תוך שהיא כותבת "אם את לא רוצה לעבוד אז לא בכוח" ; התובעת, מצידה, מלינה על כך שהנתבעת "מרכלת" עליה עם העובדת השנייה, ועל הפקפוק באיכות עבודתה, ומשיבה "מצדי את יכולה לפטר אותי. אף אחד לא מאיים עלי, אף אחד!" ; ושוב הנתבעת מכחישה את תלונות התובעת, וכותבת – "אין לי סבלנות לפרצופים ולתינוקיה, אצלי באים לעבוד!! זה ממש מורגש שאת רוצה שיפטרו אותך, אז אם זה מה שאת רוצה תגידי!" ; ולאחר שהתובעת מטיחה בנתבעת שהיא יכולה לקחת בחזרה את הרדיו שנתנה לה, וכותבת "תעשי את ההחלטות שלך", משיבה לה הנתבעת "כל ההתנהגות שלך מובילה לכך שאת רוצה להתפטר, אז אני לא מבינה ממה את מפחדת אם תתפטרי תקבלי בדיוק את מה שמגיע לך אם תפוטרי" והתובעת משיבה – "על פניו נראה שאת זו שרוצה שאלך, אז אין בעיה תביאי לי מכתב פיטורים ואלך".
ושוב, לאחר חילופי האשמות הדדיות, כאשר הנתבעת מלינה על קצב העבודה של התובעת והתובעת על התייחסותה של הנתבעת כלפיה, מטיחה שוב התובעת בנתבעת שנראה שהיא רוצה שהתובעת תעזוב את העבודה וכי היא מוכנה ללכת ככל שיינתן לה מכתב פיטורים , והנתבעת מרחיבה את האומר על ההתנהגות הבלתי נסבלת שהיא מייחסת לתובעת ועל כך שהיא אינה מקיימת את הכללים שדורשת הנתבעת במקום העבודה, מסתיים שיח המסרונים בדבריה הבאים של הנתבעת "מי שמגיע לעבודה ינהג על פי כללי המקום, ולא יפר אותם, ומי משפר בעצם התפטר. הפעם לא תהיה סלחנות בעניין!!".
ג. לטענת הנתבעת, התקיימה ביום 05/06/14 שיחה שכונתה בתצהירה "שיחת בירור ושימוע", כאשר לגרסתה כפי שפורטה בתצהיר העדות הראשית שלה, הרי שבאותו מעמד הבהירה התובעת כי היא מבקשת לסיים את העבודה בשירותה, כי אין בכוונתה לשוב לעבודה וכי היא מבקשת לקבל ממנה מכתב פיטורים שיאפשר לה לפנות למוסד לביטוח לאומי ולקבל דמי אבטלה או הבטחת הכנסה, אלא שהנתבעת הודיעה לה שלא תשתף עמה פעולה בהונאת הרשויות.
בחקירתה בבית הדין מסרה הנתבעת גרסה שונה במשהו, ואמרה כי שאלה את התובעת " לאן היחסים מובילים ומה היא רוצה האם היא רוצה לעבוד בהגינות או רוצה להתפטר. היא אמרה שהיא לא תתפטר ואם אני רוצה שאפטר אותה. שאלתי אותה מה זה משנה לה, אז היא אמרה שהיא רוצה מכתב למל"ל. בסיום השיחה הבהרתי שאם היא ממשיכה בהתנהגות הזו סימן שהיא לא רוצה להמשיך לעבוד כי יש כללים ברורים".
הוסיפה הנתבעת וציינה כי באותו היום בו קוימה השיחה שכונתה על ידיה "שיחת שימוע" – נשלח לתובעת מכתבו של בא כוחה.
יצוין כי התובעת הכחישה מכל וכל קיומה של שיחה במתכונת הנטענת, והכחישה כי אמרה שהיא מבקשת להתפטר בכל שלב שהוא.
יוער כי אין חולק שלאחר יום 05/06/14, שחל ביום חמישי בשבוע, שלחה התובעת ביום 08/06/14 (שחל ביום ראשון) מסרון לנתבעת בו נאמר – "לצערי לא אוכל להגיע היום לעבודה כי אני לא מרגישה טוב. כשארגיש טוב אגיע כרגיל בע"ה", והנתבעת השיבה לאותו מסרון "בריאות לכולם".
ד. אין חולק כי בתום חופשת המחלה שלה, ביום 16/06/14, הופיעה התובעת לעבודה, מצאה את העובדת נדיה יושבת בעמדת העבודה שלה, יצרה קשר טלפוני עם הנתבעת וזו אמרה לה שאינה עובדת בעסק יותר, וכי נשלח לה מכתב בעניין זה על ידי עורך דינה, וכי זה היה ביקורה האחרון של התובעת במקום, ומשלב זה ואילך חילופי הדברים בין הצדדים נעשו על ידי באי כוחם כפי שפורט לעיל.
ה. ההיבט הנורמטיבי –
כידוע, ניתוק יחסי עובד- מעביד נעשה בדרך כלל בדרך של התפטרות או פיטורים. בשני המקרים יש להראות כוונה ברורה וחד משמעית לסיים את יחסי העבודה (ראו, דב"ע שם/3-116 שלום סלמה - מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פד"ע יב' 375).
בהלכה הפסוקה נקבע כהאי לישנא - "ניתוק קשר עבודה, בין על-ידי פיטורים ובין על-ידי התפטרות, מחייב הבעת כוונה חד-משמעית מאת המעביד או מאת העובד. "התפטרות" של עובד אינה נקבעת על-ידי אמירתו או קביעתו של המעביד בכך שהוא "רואה" את העובד כמתפטר( ראו, דב"ע לה/45-3 מוחמד ואח' - "יזרום" חברה למוצרי חשמל בע"מ, [פורסם בנבו] פד"ע ז', 64, ראו, דב"ע לה/85-3 עירית כפר-סבא - יעקב כהן, [פורסם בנבו] פד"ע ז', 175,181)
עוד נאמר זה מכבר, כי אמירתו של המעסיק כי הוא רואה את העובד כמתפטר אין די בה ללמד כשלעצמה על התפטרות וכי על מנת להסיק על מעשה התפטרות כאמור יש להצביע על כוונה של העובד להתפטר (ראו, למשל, דב"ע נח/3-122 טאהה זבון - נפתלי מוצניק, [פורסם בנבו] פד"ע כט 228).
לא מכבר סיכם בית הדין הארצי את הפסיקה החלה במקרים דומים לזה שבענייננו בזו הלשון - "הקניית הזכות הסוציאלית לפיצויי פיטורים רק לעובד שפוטר (למעט בנסיבות המנויות בחוק) חייבה את הפסיקה להתמודד עם מצבי ביניים בהם קיימת מחלוקת בין הצדדים בשאלה מי "לחץ על ההדק" והביא בפועל לסיומם של יחסי העבודה, גם בנסיבות בהן ברור היה לשני הצדדים כי מערכת יחסי העבודה מוצתה ואינה יכולה עוד להימשך. המבחן שנקבע לצורך כך בפסיקה הוא "האם במכלול הנסיבות הגיעו היחסים בין הצדדים לידי גמר, כתוצאה מביטולם על ידי המעביד או על ידי העובד" (ע"ע (ארצי) 256/08 מחמד בשיר קוקא - יוסי שוורץ [פורסם בנבו] (13.2.11)), כאשר "השאלה אינה מי גרם לביטול החוזה, מי הפר את החוזה, אלא מי 'ביטל' את החוזה... המשותף לשניים - פיטורים והתפטרות - הוא בכוונה ברורה וחד משמעית להביא את היחסים החוזיים, יחסי עובד-מעביד, לידי סיים" (דב"ע (ארצי) שם/3-116 שלום סלמה - מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פד"ע יב 375 (1981)).
עוד נקבע בפסיקה כי הודעת פיטורים או התפטרות חייבת להיות ברורה, חד משמעית ומפורשת, ויכולה להינתן בין בכתב, בין בעל פה ובין בהתנהגות (בג"צ 566/76 אלקו חרושת אלקטרו-מכנית ישראלית בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, [פורסם בנבו] פ"ד לא(2) 197 (1977); דב"ע (ארצי) לה/3-85 עיריית כפר סבא - יעקב כהן, [פורסם בנבו] פד"ע ז' 175 (1975); ע"ע (ארצי) 137/08 מטין אילינדז - פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנין בע"מ [פורסם בנבו] (22.8.10)). במקביל הודגש כי לא די באמירה או מעשה שנעשו ב"עידנא דריתחא" כאשר בסמוך לאחר מכן הבהיר הצד הפועל כי לא התכוון לכך, שכן "יחסי עובד-מעביד, המתקיימים משך זמן ממושך וקשורים לזכויות וחובות, אינם ניתנים לניתוק על ידי דברים שנאמרו ללא יישוב הדעת, מבלי כוונה או מחשבה" (דב"ע (ארצי) נד/3-220 רחל גולן - אבינועם לוי, [פורסם בנבו] פד"ע כח 377 (1995); כן ראו את ע"ע (ארצי) 184/03 עין בר מפעלי אפיה בעינת - דוד יוסף [פורסם בנבו] (8.6.06); להלן: עניין עין בר)".
[ראו, ע"ע (ארצי ) 24649-10-14 לירן לחיאני - פיינסטון בע"מ (פורסם בנבו, 10.01.2016)].
ו. נקדים את המאוחר ונאמר כי בענייננו, באנו לידי המסקנה שיש לראות את הנתבעת כמי שפיטרה את התובעת.
ודוק – אין ספק ואין חולק שנפשן של התובעת והנתבעת שתיהן – קצה במערכת היחסים בניהן ובמקום שאליו נקלעה.
כפי שציינו כבר לעיל, ניכר כי היחסים עלו על שרטון והפכו עכורים מיום ליום, והן הנתבעת והן התובעת כעסו זו על זו והאשימו זו את רעותה באוירה שנוצרה.
יחד עם זאת סבורים אנו שהגורם שהביא לסיום יחסי העבודה היה הודעת הנתבעת לתובעת, עם שובה מחופשת המחלה, לפיה היא "אינה עובדת שם יותר".