בענייננו, לא נחה דעתנו שהתובעת מיצתה את ההליכים מול המוסד לביטוח לאומי, הציגה לפניו את מכתבי בא כוחה ואת התביעה שהגישה, וראיות נוספות שהיו בחזקתה והוגשו במסגרת תיק זה, והיה בידיה גם להגיש תביעה לבית הדין כנגד החלטת המל"ל, וזאת לא עשתה.
בנוסף, איננו סבורים שנוכח חילוקי הדעות שהיו בין התובעת לנתבעת בכל הנוגע לשאלה מי הביא את יחסי העבודה לידי סיום – יש לראות את הנתבעת כמי שפעלה בחוסר סבירות או חוסר תום לב בעצם העובדה לא מסרה לתובעת מכתב פיטורים.
אשר על כן נדחית גם תביעת התובעת לפיצוי בגין אי קבלת דמי האבטלה בעבור 90 הימים הראשונים.
ה. סיכומו של דבר, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 34,317 ₪ בגין פיצויי פיטורים וכן 7,100 ₪ בגין תמורת הודעה מוקדמת, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01/07/14 ועד לתשלום המלא בפועל, כאשר מהסך האמור ניתן יהא להפחית את הכספים שעומדים לרשות התובעת בגין המרכיב של פיצויים בפוליסה שהוזכרה לעיל ובתנאים שנקבעו.
- האם הנתבעת הפרישה בדין התובעת הפרשות פנסיוניות בחסר?
א. ראשית, יש לומר כי התובעת השתיתה טענותיה בהקשר זה על הטענה לפיה היה על הנתבעת להפריש בגינה הפרשות מיום עבודתה הראשון מכוח צו ההרחבה בענף הטקסטיל וההלבשה.
אמנם, שלא כטענת הנתבעת, שכפרה בעצם חלותו של הצו על מערכת היחסים בינה לבין התובעת, הרי שהצו חל בהחלט מאחר ובהגדרת "מפעל" ברישתו נכלל כל עסק שעוסק ביצור ביגוד ו/או מתפרות של מוצרים לצריכה ביתית או אחרת.
יחד עם זאת, הצו האמור אינו מרחיב את החובה לבצע הפרשות פנסיוניות שבהסכם הקיבוצי הכללי הרלבנטי, ואיננו כולל בחובו הוראה בעניין זה.
משכך, יש לבחון את זכאות התובעת לאור ההוראות ושיעורי ההפרשות שנקבעו בצו בעניין פנסיה חובה.
ב. לטענת התובעת, בתקופה שמיום 13/09/09 ועד ליום 31/12/11 הפרישה הנתבעת בגינה סך של 1,470 ₪ בלבד, וזאת למרות ששכרה בשנת 2009 הסתכם בסך של 10,415 ₪ , בשנת 2010 – הסתכם ב 60,829 ₪, ובשנת 2011 הסתכם ב – 123,459 ₪.
עוד טענה, כי בשנת 2012 הופרש בגינה סך של 2,355 ₪, בעוד ששכרה עמד על סך של 66,715 ₪, בשנת2013 הופרש בגינה סך של 3,618 ₪, בעוד ששכרה עמד על סך של 81,053 ₪, ובשנת 2014 הופרש בגינה סך של 1,962 ₪, בעוד ששכרה עמד על סך של 39,435 ₪.