יש לומר כי הנתבעת הסתפקה לכל אורך הדיון בתביעה בהכחשות כלליות וסתמיות ובטענה חוזרת ונשנית שהפרישה בגין התובעת כנדרש ו"במידת הצורך" תזמין את רואי החשבון שלה, אלא שלא הומצא כל חישוב חלופי מטעמה וודאי שלא אסמכתא, והתובעת לא נחקרה כלל בכל הנוגע לשיעורי השכר שנטענו בתצהירה כבסיס להפרשות.
על כן, בהעדר טענה עניינית מצד הנתבעת, הרי שיעשה תחשיב בנוגע לזכויות התובעת על בסיס סכומי השכר השנתיים הנטענים ולאור הוראות הצו בעניין פנסיה חובה.
ג. ראשית, בהעדר טענה לכך שלתובעת היה ביטוח פנסיוני קודם לעבודתה בשירות הנתבעת, וכי ביקשה להמשיך את ההפרשות לקופה קודמת, יש לקבוע שהיה על הנתבעת להתחיל להפריש בגינה החל מתום 6 חודשים ממועד תחילת עבודתה, דהיינו ממחצית חודש מרץ 2010.
נעיר כי החישובים יערכו על דרך הממוצע למרות שטוב היה אם ניתן היה לערכם לאור השכר המדויק, אלא שהנתבעת, כאמור, לא טרחה לחלוק באופן ענייני על הסכומים שנטענו מצד התובעת.
אשר לשנת 2010 – אין לפנינו פירוט באשר לשיעורי השכר בכל חודש בחודשו, ועל כן יחושב השכר השנתי על בסיס ההנחה שהשכר החודשי הממוצע עמד על 4351.25 ₪, ועל כן החל ממחצית מרץ ובגין התקופה המזכה הסתכם שכרה ב – 41,336.87 ₪.
באותה שנה עמדו שיעור ההפרשות שהיה מקום להפריש בגין תגמולי מעביד על 2,5%, ועל כן היה על הנתבעת להפריש סך של 1033.42 ₪.
אשר לשנת 2011 – שכרה של התובעת הסתכם, כאמור, ב – 123,459 ₪.
באותה שנה עמדו שיעור ההפרשות שהיה מקום להפריש בגין תגמולי מעביד על 3.33%, ועל כן היה על הנתבעת להפריש סך של 4,111.18 ₪.
בסך הכל בגין התקופה שמיום תחילת העבודה עד לתום שנת 2011 היה על הנתבעת להפריש סך של 5,144 ₪ בעוד שהפרישה סך של 1470 ₪, והמסקנה שהפרישה בחסר סך של 3,674 ₪, אותו יש לשלם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מחציון התקופה, דהיינו מיום 15/02/11 ועד לתשלום המלא בפועל.
אשר לשנת 2012 – שכרה של התובעת הסתכם, כאמור, ב – 66,715 ₪.
באותה שנה עמדו שיעור ההפרשות שהיה מקום להפריש בגין תגמולי מעביד על 4.18%, ועל כן היה על הנתבעת להפריש סך של 2,792.86 ₪.
בגין אותה שנה הופרש סך של 2,355 ₪, ועל כן והמסקנה שהפרישה בחסר סך של 438 ₪, אותו יש לשלם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מחציון התקופה, דהיינו יום 01/07/12 ועד לתשלום המלא בפועל.