אשר לשנת 2013 – שכרה של התובעת הסתכם, כאמור, ב- 81,053 ₪.
באותה שנה עמדו שיעור ההפרשות שהיה מקום להפריש בגין תגמולי מעביד על 5%, ועל כן היה על הנתבעת להפריש סך של 4,052.65 ₪.
בגין אותה שנה הופרש סך של 3,618₪, ועל כן והמסקנה שהפרישה בחסר סך של 435 ₪, אותו יש לשלם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מחציון התקופה, דהיינו יום 01/07/13 ועד לתשלום המלא בפועל.
אשר לשנת 2014 – שכרה של התובעת הסתכם, כאמור, ב – 39,435 ₪.
באותה שנה עמדו שיעור ההפרשות שהיה מקום להפריש בגין תגמולי מעביד על 6%, ועל כן היה על הנתבעת להפריש סך של 2366 ₪.
בגין אותה שנה הופרש סך של 1,962₪, ועל כן והמסקנה שהפרישה בחסר סך של 404 ₪, אותו יש לשלם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מחציון התקופה, דהיינו יום 01/03/14 ועד לתשלום המלא בפועל.
יוער כי גם בעניין זה על הנתבעת לפעול לאלתר לשחרור מלוא הכספים שהופרשו על ידיה בגין התובעת, שאם לא תעשה כן יהא עליה לשלם את הסכומים המלאים שהחבות לשלמם נקבעה לעיל, מבלי שיופחתו מהם הסכומים שהופרשו ונצברו בגין המרכיב של תגמולים.
- זכאות התובעת לדמי מחלה –
אין חולק שלתובעת לא שולמו דמי מחלה.
משקבענו שיחסי העבודה הסתיימו לאחר תום חופשת המחלה, ומשהוצגו תעודות מחלה – הרי שהתובעת הייתה זכאית לדמי מחלה.
למען הסדר נעיר שלא מצאנו לנכון לייחס משקל לטענות השונות שנטענו בסיכומי ב"כ הנתבעת בהקשר זה, לפיהן התובעת, כביכול, הציגה מצגי שווא בפני הרופאה שהוציאה את התעודות.
חזקה שתעודות מחלה שנחזות להיות ערוכות וחתומות כדין – אכן משקפות אי כושר עבודה כמפורט בהן, בהעדר הוכחה אחרת.
בענייננו, לבד מטענות בעלמא לא הונחה תשתית להפרכת העולה מתעודות המחלה.
בהינתן העובדה ששכרה היומי עמד על 350 ₪ ולתובעת נקבעו 6 ימי מחלה, המסקנה היא שהתובעת הייתה זכאית לדמי מחלה בסך של 1050 ₪ (על בסיס החישוב לפיו על היום הראשון אין זכאות, הימים השני והשלישי מזכים ב – 37.5% מהשכר, ויתר הימים ב – 75% מהשכר.
סך זה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01/07/14 ועד לתשלום המלא בפועל.
- שכר עבודה בגין יום 16/06/14 –
לעיל קבענו כי התובעת, אשר ראתה עצמה כעובדת ולא פוטרה עד ליום 16/06/14, התייצבה בעסק כדי לעבוד באותו יום, אלא שמצאה עובדת אחרת במקומה ועזבה את המקום לאחר שהנתבעת הודיעה לה טלפונית כי איננה עובדת שם יותר.