משה ברודשנדל אשר ייצג את התובעת ב"עסקת מכר" זו, היה קשור אף הוא לערר זה, בשל הקשר שלו לעוררת חברת קלמטיס אוברסיס בע"מ (עדותו של עו"ד משה גליק, עמ' 96 לפרוט').
--- סוף עמוד 23 ---
המסקנות העולות מן העדויות ומחומר הראיות שהוצג בפני, זהות למסקנותיה של "ועדת העררים": קרי, שמקרקעי "גבעת אהוד" – שלב ב' – הם "רכוש ממשלתי"/"מקרקעי מדינה", אשר טרם הכרזתם ככאלו, לא היו מקרקעין בבעלות פרטית.
ביום 4/9/1983 החליטה "ועדת השרים להתיישבות" לאשר עקרונית את הקמתו של היישוב גבעת אהוד - "ישוב קהילתי ביוזמה פרטית":
"מחליטים, בהסתמך על מדיניות הממשלה בנושאי ההתיישבות וכפוף לחוות הדעת של מנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה, בעניין הבעלות על הקרקע לאשר עקרונית ולפי הפירוט כדלקמן, הקמתו של יישוב בשם גבעת אהוד:
...
ג. הועדה להתיישבות המשותפת לממשלה ולהסתדרות הציונית העולמית, רושמת לפניה את הודעתו כדלקמן, של עוזר סגן שר החקלאות לענייני ההתיישבות, כי:
...
(3) הישוב מוקם במסגרת בניה פרטית והגרעין המתיישב אינו מבקש סיוע להקמתו מהמוסדות המתיישבים". (הדגשה שלי, י.פ.)
(עמ' 250 למוצגי התובעת)
ביום 17/1/1985 ניתנה חוות דעתה של הגב' פליאה אלבק מנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה, מי שהייתה "האורים ותומים" בכל הקשור לקרקעות באזור יהודה ושומרון:
"אל: מתאם הפעולות באיו"ש ובאזה"ע
הנדון: גבעת אהוד
ביום 4.9.83 החליטה ועדת השרים להתישבות לאשר הקמת ישוב בשם גבעת אהוד מדרום למתתיהו בכפוף לחוות דעת מנהלת המחלקה האזרחית של פרקליטות המדינה. החלטה זאת הסמכה על כך שהיתה רכישה של קרקעות על ידי יהודים באדמות הכפר שילתה באיתור הנדון.
ואולם, מן המפה שהוגשה לבקשה לרישום הקרקע של הרכישה וכן ממפת תכנית המיתאר שהוגשה לישוב גבעת אהוד, הסתבר שהחלק המערבי של הקרקע נמצא באדמות הכפר שילתא, ואילו החלק המזרחי של הקרקע נמצא באדמות הכפר צפא, החלק המזרחי,
--- סוף עמוד 24 ---
שבאדמות הכפר צפא הוא כ-20% מכלל שטח התכניות. באדמות הכפר צפא לא נעשתה כל רכישה ולא הוגשו מסמכים כלשהם ולא הוגשה בקשה להיתר לקנות או בקשה לרישום כלשהי ולכן יש להניח שאין שום אדמות בבעלות יהודית בתחום גבעת אהוד בחלק שבאדמות כפר צפא.