ביום 8/8/1989 כותבת הגב' פליאה אלבק אל מתאם הפעולות באזור יהודה ושומרון:
"הנדון: גבעת אהוד (מנורה)
בהמשך להחלטת הממשלה מספר הת/71 מיום 4.9.83 ולחוות דעתי מספר 15/1390/193 מיום 17.1.85 נתקיימו הליכים משפטיים ארוכים בפני הועדה לרישום מקרקעין שטרם נרשמו, בפני ועדת העררים ובפני בית המשפט הגבוה לצדק, וביום 4.7.89 החליטה ועדת העררים לרשום את הקרקע במרשם המקרקעין כאדמת מדינה.
בהתאם לכך יש לפעול עתה בדחיפות לביצוע הרישום במרשם המקרקעין על שם הממונה על הרכוש הממשלתי, ומיד לאחר מכן לתת ליזמים של גבעת אהוד חברת ברטורא בע"מ
--- סוף עמוד 27 ---
הרשאה לתכנון ותשתית כדי שיפעלו להליכי תכנון כדין של השטח כהקדמה לקראת הקמת הישוב. (הדגשה שלי, י.פ) בגוף הסכם ההקצאה צריך להתנות שהשטח יוקצה לפתוח ולבניה לאחר השלמת הליכי תכנון כדין ובתשלום 5% ממחיר הקרקע שייחשב ל 80% אם המשתכן יבנה בית ויגור בו חמש שנים, וכן להתנות שלפני ביצוע עבודות בניה כל שהן בשטח צריך לקבל בנפרד אישור כל הגורמים הממלכתיים הדרושים לאישור הקמת ישוב, ושלפיכך בשלב זה ההרשאה הינה הרשאה לתכנון ותשתית בלבד.
יצוין שלפי החלטת הממשלה מיום 4.9.83 "הישוב מוקם במסגרת בניה פרטית והגרעין המתיישב אינו מבקש סיוע להקמתו מהמוסדות המתיישבים". מאידך לא נאמר בהחלטת הממשלה שהיישוב מוקם על קרקע פרטית או שאינו יכול להיות מוקם על קרקע ממשלתית, ולהיפך כתוב בגוף ההחלטה כי:
"כפוף לחוות-הדעת של מנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה, בענין הבעלות על הקרקע – לאשר עקרונית ולפי הפירוט כדלקמן, הקמתו של יישוב בשם גבעת אהוד".
בהתאם לכך, חוות דעתי היא שלאור החלטת ועדת העררים הקרקע היא בבעלות המדינה ויש להקצות, אותה ליזם להקמת הישוב עבור הגרעין המפורט בהחלטת הממשלה.
(הדגשה שלי, י.פ.)
העתק החלטת הממשלה מצורף בזה. (עמ' 405 למוצגי התובעת)
על פני המכתב נרשם בכתב יד על ידי מאן דהוא: "אשר - לדאוג לרשום הקרקע כאמור במכתב".
ביום 3/12/1989 כותב סא"ל מיק אדלשטיין רע"נ תשתיות:
"הנדון: גבעת אהוד
1. חברת בר-טורא בע"מ פנתה באמצעות משרד עו"ד סוכובולסקי לקבלת אדמות המדינה בהקצאה.
2. השטח אושר לרישום באדמות מדינה ביום 4.7.89 ע"י ועדת העררים באיו"ש.