7. הנתבע מצדו, אישר כי מכר את הרכב ללא טופס של גילוי נאות. ומשכך, הנתבע חדל בעניין זה, ולא מן המותר לציין דברי בית המשפט בפרשה אחרת דומה ולפיהם:
"יש לקבוע כי בתובענה אזרחית יהא "עוסק ברכב" אשר לא מסר בידי הרוכש "טופס גילוי" מנוע ומושתק לחלוטין מלהעלות טענה כלשהי בנוגע לגילוי כביכול של נתונים בדבר מצב הרכב. אי-מסירת טופס גילוי, בניגוד להוראת חקיקה ראשית מפורשת, פועלת את פעולתה ומקימה חזקה לפיה העוסק ברכב לא גילה את מצב הרכב, חזקה אשר למעט במקרים חריגים ויוצאי דופן אין לאפשר לעוסק ברכב לנסות לסתור באמצעות ראיות אחרות." (ת"ק (חיפה) 26248-11-10 - דוד מצגר נ' א.י.ס. טרייד אין ישראל ושות בע"מ, ניתן בתקדין ביום 4.4.11).
8. אי שימוש בטופס גילוי מהווה הפרת חוק לכשעצמה, אך מהווה גם הטעיה לפי חוק החוזים. סעיף 15 לחוק החוזים, מורה אותנו, כי מי שהתקשר בחוזה, עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני, או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לעניין זה "הטעיה" - לרבות אי- גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן. משכך ראוי כי הנתבע יפצה את התובעת בשל מחדל זה.
9. ואולם בשאלת הפיצוי הראוי, סבורני, כי יש לקחת בחשבון את העובדה שהנתבע הציע לתובעת לרכוש בחזרה את הרכב במחיר קרוב למחיר המכירה שלו, והתובעת סירבה להצעתו ללא כל הצדקה ולאחר מכן מכרה את הרכב, לטענתה, בכמחצית ממחיר הרכב שהוצע לה על ידי הנתבע.
על פי הלכת בית המשפט העליון:
"חובת הקטנת הנזק דורשת מן הניזוק "לנקוט בכל הצעדים הסבירים להקטנת הנזק שנגרם לו עקב העוולה, והוא לא יהיה זכאי לפיצוי עקב נזק שיכול היה למנוע על-ידי נקיטת אמצעים כאלה" (ד' קציר פיצויים בעד נזקי גוף (מהדורה 5, 2003; להלן קציר) 1648). הפעולות בהן על הניזוק לנקוט לשם הקטנת נזקיו נבחנות באמות מידה ליברליות "משום היות המזיק האחראי לסיטואציה שאליה נקלע הנפגע בעטיה של עוולתו" (קציר, בעמ' 1655)." (ראו: ע"א 544/10 פלונית נ' עיריית כפר קאסם).
--- סוף עמוד 5 ---
וכן נאמר:
"ברי כי על אדם מן היישוב שלא לנצל את הנסיבות שאליהן נקלע להעצמת הנזק כדי להגדיל פיצוי, אלא חובתו לפעול להקטנת הנזק, ועל בתי המשפט לתת לחובה זו ביטוי"( ראו בעניין זה גם ע"א 9474/03 בהג'את נ' מוסא (2006)).
10. שקלול מחדליה של תובעת וקשייה הראייתיים, לרבות השתתפותו של הנתבע בתיקון המנוע, למול מחדלו של הנתבע באי מתן טופס גילוי נאות בעת המכירה מביאני למסקנה כי על הנתבע לפצות את התובעת בסך של 2,500 ₪ וזאת לפנים משורת הדין. הנתבע ישלם לתובעת הסכום האמור תוך 30 יום, אחרת יישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה כדין. בנוסף ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט בסך של 500 ₪ תוך 30 יום.
ניתן היום, י"ט תמוז תשע"ז, 13 יולי 2017, בהעדר הצדדים.