פסק דין
א. כללי וטענות הצדדים
1. התובעת ובעלה, פנחס אוזן, רכשו מהנתבע, שהינו סוחר רכב, ביום 29.3.15 רכב משומש מסוג "מאזדה" ושילמו תמורתו סך של 33,500 ש"ח.
2. זמן קצר לאחר הרכישה התקלקל המנוע של הרכב, ועל כן נאלצה התובעת להשקיע סך של 5,500 ₪ על מנת לתקנו. התובעת אינה מכחישה שהנתבע נאות להשתתף בעלות התיקון בסך של 2,000 ₪.
--- סוף עמוד 1 ---
3. לפי טענתה של התובעת היא מכרה את הרכב בסך של 16,000 ₪ ועל כן היא דורשת מהנתבע את סכום ההפרש בין מחיר הרכישה למחיר המכירה של הרכב וכן הוצאות נוספות.
ב. טענות התובעת
1. לטענת התובעת, היא הוטעתה על ידי הנתבעת בעת רכישת הרכב, ומשכך היא תובעת ממנו פיצוי. לטענת התובעת, הסכום הנתבע הכולל עומד על סך של 27,924 ₪ .
2. לטענת התובעת, בעת מעמד הקנייה הוטעתה על ידי הנתבע, שהינו סוחר רכב, באשר לעברו של הרכב: ראשית, הרכב עבר תאונה שהפחיתה מערכו ושנית, הרכב שימש חברת השכרה בעברו. משכך, מחירו של הרכב צריך להיות נמוך מהמחיר שבו הוא נמכר לה.
ג. טענות הנתבע
1. מנגד, טען הנתבע, כי הציע לתובעת לרכוש את הרכב בחזרה במחיר של 30,000 ₪, לאחר שנרכש וחלף זמן ניכר, אך היא מצידה ביקשה להתעשר על חשבונו וסירבה למכור לו בחזרה את הרכב.
2. כן טען הנתבע, כי מכר את הרכב במצבו, כפי שהוא, וכי מעולם לא התחייב לטיבו מעבר למה שהציג לתובעת. באם יש לתובעת טענות כלפי מחיר הרכב הרי שהיה עליה לעלותן
במעמד רכישת הרכב, ומשלא עשתה כן אין לה להלין, אלא על עצמה.
ד. דיון והכרעה
1. ביום 5.7.17 התנהל דיון בפני בהשתתפות התובעת והנתבע. למרות מעורבות בעלה של התובעת בקניית הרכב, הוא לא הופיע בבית המשפט כדי ליתן עדות ויש בכך טעם לפגם. אעיר, כי בעניין זה חלה ההלכה לפיה, הימנעות מלהביא עד ללא סיבה נראית לעין פועלת כנגד הנמנע. הלכה מושרשת היא כי אי הבאתו של עד רלבנטי יוצרת הנחה כי אילו הוזמן העד למתן עדות, היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב וכי הסיבה לאי הבאתו הינה החשש של הנמנע כי העדות תסכל את טענותיו. אכן, אי-הבאתו של עד רלוונטי מעוררת, חשש מה, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו
--- סוף עמוד 2 ---
לחקירה שכנגד. אי-הבאת עד כזה יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו, לפיה עדותו הייתה עלולה לחזק את עמדת הצד שכנגד, אולם זאת הנחה שניתנת לסתירה. אמת המידה להחלת ההנחה האמורה היא הציפייה ההגיונית והמתבקשת, בנסיבות המקרה, כי בעל הדין אכן ישמיע את העד המסוים, שלא הובא על-ידיו לעדות, לשם גילוי האמת וחקר העובדות, כפי שאותו בעל-דין טוען להן. (ע"א מס' 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ ואח' נגד סלימה מתתיהו ואח', פד מה(4), 651(12/09/1991). ברי הדבר שאי הבאתו של בעל התובעת פנחס אוזן למתן עדות, פועלת לחובתה של התובעת, שכן לבעלה היה חלק חשוב במשא ומתן לרכישת הרכב, לרבות ניסוח הסכם הקניה של הרכב.
2. לעיצומם של דברים, אומר כי אין בידי לקבל את טענת התובעת, לפיה האחריות לקלקול במנוע רובץ על הנתבע, שכן בעניין זה היא לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה. לטענתה של התובעת, לאחר שהרכב נרכש, היא נסעה למעלה אדומים בלילה ואז נדלקה ברכב נורית אזהרה. לאחר זמן קצר הנורית כבתה. כשהבחינה שהנורית כבתה, החליטה להמשיך בנסיעה ולאחר שהרכב נכנס למעלה אדומים, הרכב עצר לגמרי. לאחר 15 דקות הרכב הניע שוב, המנורה לא דלקה ואז המשיכה לנסוע לביתה. למחרת, התניעה את הרכב ונסעה למוסך במישור אדומים. במוסך קבעו שהמנוע יצא מכלל שימוש, ובלשונה:
"הרדיאטור הוא ריק לגמרי, הם אמרו שהמנוע הלך, אני לא הזזתי את הרכב שוב, התקשרתי לגרר והוא לוקח את הרכב תוך שעה שבתלפיות בודקים מה קורה עם המנוע, המנוע הלך הפקק של הרדיאטור לא סגור טוב, כשקבלתי את הרכב לא בדקתי את המים ברדיאטור, משנת 2009 יש לי רכב מיצובישי 92 אני בודקת מים ושמן, באותו רגע לא בדקתי שקבלתי אתה רכב מהנתבע, עשינו נסיעה, שאלתי אותו משהו לגבי רעש של דלת ליד הנהג אני לא זוכרת מה היה הקילומטרג' ברכב."
3. הנה כי כן, עולה מסיפור המעשה של התובעת עצמה, כי לא ניתן לדעת, ולו גם בחכמה שלאחר מעשה, מהו המקור לקלקול המנוע. התובעת מבהירה כי עם הופעת נורית האזהרה, היא המשיכה לנסוע כברת דרך. אין בידי לקבל את טענתה של התובעת בעניין זה שכן ייתכן, כי המקור לתקלה נובע ממסיבות הנעוצות ברשלנות התובעת ולא דווקא מרשלנותו של המוכר. שהרי היא עצמה סיפרה כי "המנוע הלך הפקק של הרדיאטור לא סגור טוב, כשקבלתי את הרכב לא בדקתי את המים ברדיאטור". בעניין זה הסכמת הנתבע להשתתף בעלות של 2,000 ₪ בתיקון המנוע הינה בבחינת מחווה מעל לצורך.
--- סוף עמוד 3 ---
4. באשר לטענות התובעת, כי הרכב נמכר לה לאחר תאונה. התובעת הציגה חוות דעת מומחה לפיה הרכב עבר תאונה ועל כן צריך היה להימכר בהנחה ניכרת. בעניין זה, לא מן המותר לציין, כי הרכב נמכר בהנחה משמעותית כפי שהוברר מדו"ח המומחה מטעמה של התובעת. כאמור, המומחה מטעם התובעת ציין במסגרת הדו"ח כי מחיר המחירון נכון ליולי 2015 עומד על 40,000 ש"ח. זאת, בעוד שאין חולק כי הרכב נמכר במחיר של 33,500 ₪ כאמור. בעניין זה לא מן המותר לציין כי הרכב נבדק לפני הקנייה, אך אף התובעת לא טרחה לפנות למכון שבדק את הרכב.
5. נקודה נוספת וראויה לציון הינה שהתובעת לא הוכיחה באיזה מחיר נמכר הרכב. התובעת אכן ציינה כי הרכב נמכר בסך של 16,000 ₪, אך טענה זו נותרה טענה בעלמא, שכן הטענה לא נתמכה בראיות כדבעי. מכאן, ניתן לומר שהתובעת אף לא הוכיחה את שיעור הנזק שנגרם לה.
6. למרות האמור עד כה, אין חולק הרכב נמכר על ידי הנתבע שהינו סוחר רכב, ללא טופס של גילוי נאות. בעניין זה, החוק ההולם לעניינו הוא חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח-2008 (להלן: "חוק מכירת רכב משומש"). בעניין גילוי נאות בסעיף 4(א) לחוק מכירת רכב משומש נאמר, כי לא יעשה עוסק ברכב עסקה בעניין מכירת רכב משומש, אלא אם כן התקיימו כל אלה:
(1) נחתם חוזה בכתב בינו לבין רוכש הרכב (בסעיף זה – החוזה);
(2) העוסק ברכב מסר לרוכש הרכב, עד למועד חתימת החוזה ובנפרד מהחוזה, טופס חתום בידו, שמפורטים בו הפרטים כאמור בסעיף קטן (ב) (בסעיף זה – טופס גילוי);
(3)רוכש הרכב אישר בחתימת ידו את קבלת טופס הגילוי.
(ב) עוסק ברכב יפרט במדויק, בטופס הגילוי, את הפרטים שלהלן:
.........
(3) מספר הבעלים הקודמים של הרכב, וככל הידוע לו – אם הבעלים הקודמים היה חברה שעיסוקה החכר – גם את שמה ומספרה של החברה;
(4) פגיעות שנגרמו לרכב, ככל הידוע לעוסק ברכב, עד למועד מסירת טופס הגילוי;
(5) מספר הקילומטרים שעבר הרכב, ככל הידוע לעוסק ברכב, מיום רישומו לראשונה ועד למועד מסירת טופס הגילוי;
(6) הסכום שישולם עבור הרכב.
(ג) בכל עסקה בעניין רכישת רכב משומש, שהעוסק ברכב הוא המוכר בה, יגלה העוסק ברכב לרוכש הרכב כי הוא מוכר או משווק כלי רכב דרך עיסוק.
--- סוף עמוד 4 ---
7. הנתבע מצדו, אישר כי מכר את הרכב ללא טופס של גילוי נאות. ומשכך, הנתבע חדל בעניין זה, ולא מן המותר לציין דברי בית המשפט בפרשה אחרת דומה ולפיהם:
"יש לקבוע כי בתובענה אזרחית יהא "עוסק ברכב" אשר לא מסר בידי הרוכש "טופס גילוי" מנוע ומושתק לחלוטין מלהעלות טענה כלשהי בנוגע לגילוי כביכול של נתונים בדבר מצב הרכב. אי-מסירת טופס גילוי, בניגוד להוראת חקיקה ראשית מפורשת, פועלת את פעולתה ומקימה חזקה לפיה העוסק ברכב לא גילה את מצב הרכב, חזקה אשר למעט במקרים חריגים ויוצאי דופן אין לאפשר לעוסק ברכב לנסות לסתור באמצעות ראיות אחרות." (ת"ק (חיפה) 26248-11-10 - דוד מצגר נ' א.י.ס. טרייד אין ישראל ושות בע"מ, ניתן בתקדין ביום 4.4.11).
8. אי שימוש בטופס גילוי מהווה הפרת חוק לכשעצמה, אך מהווה גם הטעיה לפי חוק החוזים. סעיף 15 לחוק החוזים, מורה אותנו, כי מי שהתקשר בחוזה, עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני, או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לעניין זה "הטעיה" - לרבות אי- גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן. משכך ראוי כי הנתבע יפצה את התובעת בשל מחדל זה.
9. ואולם בשאלת הפיצוי הראוי, סבורני, כי יש לקחת בחשבון את העובדה שהנתבע הציע לתובעת לרכוש בחזרה את הרכב במחיר קרוב למחיר המכירה שלו, והתובעת סירבה להצעתו ללא כל הצדקה ולאחר מכן מכרה את הרכב, לטענתה, בכמחצית ממחיר הרכב שהוצע לה על ידי הנתבע.
על פי הלכת בית המשפט העליון:
"חובת הקטנת הנזק דורשת מן הניזוק "לנקוט בכל הצעדים הסבירים להקטנת הנזק שנגרם לו עקב העוולה, והוא לא יהיה זכאי לפיצוי עקב נזק שיכול היה למנוע על-ידי נקיטת אמצעים כאלה" (ד' קציר פיצויים בעד נזקי גוף (מהדורה 5, 2003; להלן קציר) 1648). הפעולות בהן על הניזוק לנקוט לשם הקטנת נזקיו נבחנות באמות מידה ליברליות "משום היות המזיק האחראי לסיטואציה שאליה נקלע הנפגע בעטיה של עוולתו" (קציר, בעמ' 1655)." (ראו: ע"א 544/10 פלונית נ' עיריית כפר קאסם).
--- סוף עמוד 5 ---
וכן נאמר:
"ברי כי על אדם מן היישוב שלא לנצל את הנסיבות שאליהן נקלע להעצמת הנזק כדי להגדיל פיצוי, אלא חובתו לפעול להקטנת הנזק, ועל בתי המשפט לתת לחובה זו ביטוי"( ראו בעניין זה גם ע"א 9474/03 בהג'את נ' מוסא (2006)).
10. שקלול מחדליה של תובעת וקשייה הראייתיים, לרבות השתתפותו של הנתבע בתיקון המנוע, למול מחדלו של הנתבע באי מתן טופס גילוי נאות בעת המכירה מביאני למסקנה כי על הנתבע לפצות את התובעת בסך של 2,500 ₪ וזאת לפנים משורת הדין. הנתבע ישלם לתובעת הסכום האמור תוך 30 יום, אחרת יישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה כדין. בנוסף ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט בסך של 500 ₪ תוך 30 יום.
ניתן היום, י"ט תמוז תשע"ז, 13 יולי 2017, בהעדר הצדדים.
בנימין בן סימון