- זאת ועוד, לא מצאתי ממש בטענת יואבי, לפיה אי-חתימתה של החברה על המכתב פוגמת בתוקפו המחייב, שכן הלכה היא כי חתימת צד על חוזה הינה בעלת משקל ראייתי בלבד ואיננה מהווה תנאי קונסטיטוטיבי לכריתתו. על כן, הגם שהחתימה הוכרה כמבטאת בבירור גמירת דעת להתקשרות בחוזה, נקבע שאין היא חזות הכל, ולפיכך, ככל שניתן להסיק קיומה של גמירת דעת מנסיבות המקרה הרי שאין בהעדרה של חתימה לבדה כדי לשלול גמירת דעתו של צד ליצירת ההתקשרות (ע"א 7189/09 הלר נ' כהן, פס' 6 לפסק דינו של השופט הנדל (פורסם בנבו, 6.6.2012); ע"א 1514/04 שיכון השקעות בע"מ נ' יון חנית נכסים בע"מ, פס' 10 לפסק דינו של השופט גרוניס (פורסם בנבו, 14.12.2006)). בענייננו כאמור, סבורני כי קיום גמירת דעתם של שני הצדדים נלמדת מן המכתב (המעיד על כי מפגש רצונותיהם בנושא התקיים עוד בשיחת הטלפון ביניהם), ומן הנסיבות והתנהגות הצדדים, ולכן, גם ככל שחתימת החברה על המכתב שימשה לצרכיה הפנימיים בלבד ולא נשלחה ליואבי, הרי שאין בהעדרה כדי לפגום, בנסיבות המקרה דנן, בגמירת דעתה של החברה לביטול חוזה המכר. כמו כן, הקביעה בסעיף 19.8 לחוזה המכר כי שינויים בחוזה יחייבו את הצדדים רק בחתימתם, מתייחסת, כאמור בסעיף, לשינויים בהוראות החוזה, ולא להסכמה בדבר ביטולו (בחוזה המכר הוסדרו נסיבות המאפשרות ביטול במסגרת סעיפים אחרים, כגון ס' 14.2 ו-18.1 לחוזה).
- יתרה מכך, עיון בתוכן המכתב מלמד כי אף יסוד המסוימות מתקיים בענייננו. המכתב מציין את עצם ההסכמה לביטול, כאשר יואבי אף "הגדילו" לעשות בציינם את תוצאת הביטול (השבה הדדית של מלוא התשלומים ששולמו על-ידי יואבי ושל פוליסות הביטוח שנתנה החברה). על-אף שחובת ההשבה נובעת מן הביטול עצמו (פרשת גינזברג, בעמ' 555: "....משהגענו למסקנה כי ההסכם בוטל, דין הוא כי כל אחד מן הצדדים חייב בהשבה של מה שקיבל על פיו"), דומה כי הצגתה המפורשת במכתב מחזקת את המסוימות המגולמת בו ואת הסכמת הצדדים בדבר הפרטים המהותיים הדרושים לשם כינון הביטול. אומנם, המכתב איננו מפרט את כלל הפרטים הדרושים לשם יישומה בפועל של ההשבה, ואולם הוא קובע את המתווה, תוך ציון האלמנטים המרכזיים שהשבתם נדרשת לכל אחד מן הצדדים. סבורני כי בענייננו עולה הדבר כדי פירוט מספק לצורך הסכמה על ביטול החוזה, קל וחומר נוכח ההכרה בפסיקה בכך שלשם עמידה ביסוד המסוימות אין צורך בהכללתם של כל הפרטים אלא די בציון מסגרת העסקה, ואת החסר ניתן להשלים באמצעות הדין והנוהג (שלו, בעמ' 88-89; ע"א 10849/07 פוארסה נ' פוארסה, פס' 27 לפסק דינו של השופט דנציגר (פורסם בנבו, 12.11.2009); עדני נ' דוד, פס' 9 לפסק דינו של השופט פוגלמן (פורסם בנבו, 18.7.2010)) ביצוע פרוצדורת ההשבה במקרה שבפני איננה אלא אלמנט "טכני" במהותו, הנובע מעצם הביטול וההסכמה על ההשבה הדדית (בפרשת Datalab בעמ' 315):
"אשר-על-כן, החוזה בוטל על דעת שני הצדדים, ולא נותר אלא להשיב את אשר הועבר מכוחו."
ומשכך, השלמת האופן בו תתבצע ההשבה בפועל אפשרית באמצעים חיצוניים למכתב, ואיננה פוגמת במסוימותו. בנוסף, אינני רואה ממש גם בטענת יואבי כי לא ניתן להשלים את המכתב באמצעים חיצוניים שכן הצדדים עצמם לא הצליחו להגיע להסכמה בנושא סכום ההשבה (כשהוא מסתמך בכך על הערת החברה במסגרת הטיוטות של הסכם פעולות הביטול לפיה יש לבדוק סכום זה). ברי כי אין בהערה בדבר הצורך בווידוא הסכום המדויק ששולם על ידי יואבי כדי לסתור את נכונות החברה להשיבו במלואו - נכונות המעוגנת גם באמור במכתב (פרשת חלאק, בפס' 20):
"יסוד המסוימות עשוי להתקיים, אפוא, אף אם במועד חתימת ההסכם הצדדים לא הסכימו על פרטים כלשהם, וזאת כל עוד לא משתמעת מהחוזה כוונה אחרת של הצדדים באשר לפרטים החסרים."
- משהגעתי למסקנה כי חוזה המכר בוטל בהסכמת הצדדים אשר נכרתה בהסכם כדין, נותר לדון בסוגיית נפקותו של הסכם פעולות הביטול. לטענת יואבי מהווה המכתב הסכם מוקדם לניהול משא ומתן בלבד, כאשר הסכם פעולות הביטול הינו ההסכם הסופי אשר אמור היה לחייב את הצדדים בביטול חוזה המכר, ומשלא נחתם הסכם זה אין בכוחו של המכתב כדי להוות התקשרות מחייבת. מנגד, לטענת החברה, המכתב מבסס את הסכמתם לביטול באופן עצמאי מהסכם פעולות הביטול, שכן כל מטרתו של האחרון הינה להסדיר את העניינים הפרוצדוראליים הנדרשים לצורך השלמת הפרידה.
כאמור לעיל, סבורני כי המכתב והנסיבות החיצוניות לו מעידים על מסוימות ועל גמירת דעתם של הצדדים לעצם ביטול החוזה ביניהם, והוא ניצב כחוזה עצמאי ובלתי תלוי המכונן את הביטול. לא מצאתי במכתב כל אחיזה לשונית או עדות להיותו חוזה מוקדם בלבד או הסכם לניהול משא ומתן. בנוסף, אף אינני סבור כי נסיבות ענייננו תומכות בעמדה כאמור, שכן הסכם פעולות הביטול נשלח ליואבי על ידי באת-כוח החברה רק לאחר שהמכתב החתום הועבר אליה, וממילא לאחר שהסכמת הצדדים בדבר הביטול כבר התגבשה. כמו כן, מעיון בהסכם פעולות הביטול עצמו מתקבל הרושם כי אכן מדובר בהסכם שנועד לשם פירוט האופן בו תבוצע ההשבה ההדדית בפועל, דהיינו להבהרת הפעולות שעל כל צד לבצע על מנת להסדיר את ההיפרדות, ולכן, אף ככל שהצדדים לא הסכימו לבסוף לגביו פרטיו אין בכך כדי לאיין את ההסכמה שהתגבשה קודם לכן לעצם הביטול, ואשר לא הותנתה בכריתת הסכם נוסף.
- במכלול האמור לעיל, דעתי היא כי הן יסוד גמירת הדעת והן יסוד המסוימות התקיימו בענייננו ובין הצדדים נכרת הסכם מחייב לביטול חוזה המכר, כאשר אין בהסכם פעולות הביטול, אף אם לא השתכלל בסופו של יום, כדי לשלול את הסכמתם בדבר ביטול החוזה. במסקנה זו אין די בענייננו, שכן יש להוסיף ולבחון האם הסכימו הצדדים בשלב מאוחר יותר לחזור בהם מביטולו של חוזה המכר.
ואולם, בטרם חתימת נקודה זו אציין, כי לאור הסכמת הצדדים מיום 7.3.2017 לפיה פסק הדין יינתן על בסיס החומר המצוי בתיק - וזאת מבלי שהוגשה לעניין זה בקשה מטעם יואבי להוצאת תצהירו של קראוזה נוכח עמדתם להיותו תצהיר שלא מידיעה אישית (ביחס לחלק מן הנושאים השנויים במחלוקת בין הצדדים) - לא מצאתי לנכון לפסול תצהירו. יחד עם זאת, בנקודות בהן התצהיר האמור איננו מפרט מידיעתו האישית של קראוזה, ניתן משקל גבוה יותר לתצהירי יואבי, בכפוף לשקלולם עם יתר הראיות אשר הוגשו בתיק.
חזרה מן ההסכמה לביטול ו"החייאת" חוזה המכר
- לגרסת יואבי, בין הצדדים התגבשה הסכמה מחייבת להשבתו של חוזה המכר על כנו, וזאת הן נוכח אמירות מפורשות מצד באת-כוח החברה ונציג מכירותיה, והן לאור התנהגות החברה באי-יצירת קשר עימם ובהמשך הפניית ספקים אליהם. מנגד, לגרסת החברה, הספקים יצרו קשר עם יואבי באופן עצמאי, ובנוסף, קראוזה, ולא גורם אחר, שהה מחוץ לישראל באותה העת, והיות שהוא הגורם המוסמך להתחייב בשם החברה אין היא מחויבת בחזרה מן הביטול. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים וכן את המסמכים שצורפו לתיק, לא מצאתי כי עלה בידי יואבי לעמוד בנטל ההוכחה הרובץ לפתחם לעניין הסכמת החברה לחזרה מביטול חוזה המכר, וזאת מן הטעמים הבאים:
- א. לטענת יואבי, באת-כוח החברה השיבה "אין בעיה" להודעתם הטלפונית בדבר חזרתם מביטול חוזה המכר, כאשר לשיטתם מדובר בהסכמה מפורשת המחייבת את הצדדים. אף ככל שאקבל את גרסת יואבי לעניין תוכן תשובת באת-כוח החברה (שכן גרסה זו נתמכת בתצהירם בעוד שהחברה לא צירפה תצהיר מטעם באת-כוחה), מתקשה אני להניח כי יואבי סברו שאכן יש בסמכותה של באת הכוח לחייב את החברה לחזור בה מביטול חוזה המכר ולהיקשר בו מחדש, שכן עיון בתיק מתיישב דווקא עם הגרסה לפיה היה בידיעתם שאין המדובר בגורם המוסמך לכך מטעם החברה. כך לדוגמא, טענת החברה כי קראוזה הוא שחתם במקור על חוזה המכר בשם החברה כלל לא נסתרה על-ידי יואבי, ומכאן, שקראוזה הוא אכן הגורם מולו נכרת חוזה המכר (ס' 15 לסיכומי המבקשת; וכן ס' 4-5 לסיכומי המשיבים); הגם שהמכתב נשלח לבאי-כוח החברה, עצם ההסכמה על ביטול חוזה המכר התגבשה במסגרת שיחת טלפון שהתקיימה בין יואבי לקראוזה (כעולה מן האמור במכתב, וכן מס' 5.10-5.11 לתצהיר ערן); בהודעת הדוא"ל מיום 25.8.2016 בעניין הסכם פעולות הביטול נאמר ליואבי על ידי בא-כוח החברה כי ההסכם "מועבר במקביל למרשתי וכפוף לאישורה", כך שהיה בידיעת יואבי כי גם "המילה האחרונה" בדבר הסכם פעולות הביטול איננה בסמכות באי-כוח החברה. לאור זאת, מוצא אני את טענת יואבי (לפיה היה בכוחה של באת-כוח החברה, כשלעצמה, כדי להתחייב בשם החברה ובמקומה בהסכמה על חזרה מביטולו של חוזה המכר) כסבירה פחות מטענת החברה אשר נתמכת גם במסמכים אשר צורפו לתיק.
- ב. בנוסף, כל שנטען ביחס לנציג מכירות החברה הוא כי האחרון זה הודיע ליואבי על שמחתו שחוזה המכר לא בוטל והזמין אותם לחגוג עמו את ביטולו של הביטול. מתגובת נציג המכירות כפי שתוארה על ידי יואבי, עולה כי הנציג סבר שהצדדים כבר הסכימו ביניהם על חזרה מביטול חוזה המכר והביע שמחתו על כך. לא נטען, וממילא לא הוכח, כי ההסכמה על "החייאת" חוזה המכר התגבשה מול נציג המכירות, וברי כי אין בהבעת תחושותיו של נציג מכירות החברה על חזרה מן הביטול כדי לגבש את ההסכמה הנדרשת ואת גמירת דעתה של החברה.
- ג. אינני סבור כי יש באי-יצירת קשר עם יואבי מיד לאחר הודעתם לבאת כוח החברה על החזרה מביטול חוזה המכר כדי להעיד על הסכמת החברה ל"החייאתו". בזמן מתן הודעת יואבי לבאת כוח החברה - על רצונם לבטל את ההסכמה לביטול חוזה המכר - שהה קראוזה מחוץ לישראל (לעניין שהייתו בחו"ל ניתן תצהיר קראוזה מידיעה אישית, ונתמך גם באמור במכתב אשר נשלח ליואבי – ס' 16-17 לתצהיר קראוזה ונספח 16 לתשובה להמרצת הפתיחה), כאשר בכך, יש כדי להוות הסבר להעדר תגובה מיידית. כמו כן, על פי רוב אין בשתיקה, כשלעצמה, כדי להוות קיבול היות ש"מטבע הדברים קשה לראות שתיקה כמעידה בפני עצמה על גמירת-דעתו של השותק" (שלו, בעמ' 136). שתיקה עשויה להתפרש כהעדה על גמירת דעת להתקשרות רק כאשר מצטרפים אליה נתונים נוספים, עובדתיים ומשפטיים, כגון חוק, מנהג וחוזה קודם בין הצדדים (שלו, בעמ' 136-137), ואלו אינם מתקיימים בענייננו.
- ד. בנוסף, אינני מקבל את טענת יואבי לפיה פניות הספקים אליהם, לאחר הודעתם על חזרה מביטול חוזה המכר מעידה על הסכמת החברה שלא לבטלו, שכן ממסמכי ההזמנות לבית שצירפו יואבי עולה כי התקשרותם עם הספקים נעשתה בימים 2.11.2016, 7.12.2016 וה-18.12.2016, קרי לאחר שהחברה הודיעה על אי-הסכמתה להחייאת חוזה המכר, לאחר שמספר מכתבים בנושא הוחלפו בין הצדדים ואף לאחר שהוגשה התובענה דנן. יואבי, אפוא, המשיכו להתקשר עם ספקים למרות שידעו באופן חד-משמעי כי החברה איננה מסכימה להודעתם על חזרה מביטול חוזה המכר, ובנסיבות אלו ברי כי אין הם יכולים לטעון כי יש בפניות הספקים כדי להעיד על כך שהחברה לא ראתה בחוזה כמבוטל.
- ה. לא מצאתי ממש גם בטענה כי העובדה שהכספים ששילמו יואבי לחברה מכוח חוזה המכר לא הושבו להם מעידה על כוונת החברה להחיותו. כטענת החברה, ההשבה עליה הוסכם במכתב הינה השבה הדדית, דהיינו, השבת הכספים ליואבי תלויה בהשבת פוליסות הביטוח לחברה, ומשאלו לא הוחזרו, הרי שלא ניתן להסיק מאי-השבת הכספים התנהגות המעידה על הסכמת החברה לחזור בה מביטול חוזה המכר.
- מסקנתי מן האמור היא כי לא הוכחה הסכמת החברה לחזרה מביטול חוזה המכר.
- כמו כן, כשלעצמי אציין, כי לא מצאתי כל הסבר מניח את הדעת לרצונם הפתאומי של יואבי לחזור בהם מביטול חוזה המכר ביום 31.8.2016, כאשר רק יומיים קודם לכן, בשעות הערב של יום 29.8.2016, ובתכתובת הדוא"ל האחרונה בין הצדדים לעניין זה, ביקשו יואבי לקבל מן החברה נוסח נקי של ההסכם, באופן שלא גילה כל כוונה בדבר כוונתם לחזור בהם מן הביטול. טענת יואבי כי בקשתם לבטל את הביטול נבעה מהערות החברה להסכם פעולות הביטול ובעיקר מן ההערה בדבר הצורך לבדיקת גובה הסכום אותו יש להשיב ליואבי – איננה מתיישבת עם הודעות הדוא"ל שהוחלפו בין הצדדים בזמן אמת, שכן עוד ביום 25.8.2016, כאשר עדיין היו הערות על הסכם פעולות הביטול וממילא ההערה בדבר בדיקת הסכום כבר הופיעה – ביקשו יואבי לקבל מן החברה "נוסח נקי וסופי לחתימה" (נספחים 11-12 לתשובה להמרצת הפתיחה). אני מתקשה אפוא להניח כי זוהי הדרך בה נוהג צד אשר איננו שבע רצון מהערותיו של הצד השני, ואולם, כאמור, נוכח מסקנותיי לעיל דברים אלו הינם בבחינת מעבר לדרוש.
- סיכומם של דברים, הגעתי לכלל דעה כי הצדדים הסכימו לבטל את חוזה המכר באופן הממלא אחר דרישות גמירת הדעת והמסוימות, והיוצר לפיכך ביטול כדין. כמו כן, לא מצאתי כי עלה בידי יואבי לעמוד בנטל הדרוש להוכחת טענתם בדבר הסכמת הצדדים לחזור בהם מביטול חוזה המכר, ומשכך, ביטולו שריר וקיים.
- סוף דבר
- אשר על כן, התובענה מתקבלת בזאת, ובהתאם הנני קובע כדלקמן:
- א. חוזה המכר אשר נערך בין המבקשת לבין המשיבים ביום 5.5.2015, על נספחיו ותוספותיו, בוטל כדין בהסכמת הצדדים.
- ב. על הצדדים לנקוט בכל הפעולות הכרוכות בביטולו חוזה המכר האמור בס"ק א', לרבות: השבת הכספים ששולמו על ידי המשיבים למבקשת, השבת פוליסות הביטוח אשר ניתנו למשיבים מאת המבקשת וחתימה על המסמכים הקשורים לביטול הפוליסות, חתימה על תצהיר ביטול עסקה המופנה לרשויות מס שבח, וכן חתימת הצדדים על כל מסמך אחר הדרוש לשם השלמת הליכי ביטול חוזה המכר.
ג. המשיבים ישלמו הוצאות המבקשת ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 35,000 ₪.
המזכירות מתבקשת להמציא עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.
זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהמצאת פסק הדין.