- הנתבעים טוענים כי הפרסום גרם לפגיעה במוניטין וברווחים של חמש מערכות ואולם הם לא הביאו ראיות לעניין גבוה הנזק. בשים לב לזמן הקצר שבו נמנע הפרסום ולכך שהוא תוצאה של סכסוך עסקי שהציבור שנחשף לפרסום הפוגע היה ער לו, ולכן גם הפגיעה בשם הטוב נחלשת (ע"א 6903/12 Canwest Global Communicationscorp נ'אלי עזור, פסקה 15 (22.7.2012) מצאתי לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק בהתאם לסעיף 7א לחוק איסור לשון הרע, בסך של 20,000₪. סכום זה ישולם על ידי לידור פרסום ולוי, יחד ולחוד. בהקשר זה יוער כי הפרסום נעשה על ידי לוי הן כאורגן של לידור פרסום והן באופן אישי ולכן החובה לפצות היא של לידור פרסום ולוי, יחד ולחוד.
- לידור פרסום ולוי טוענים כי התביעה שכנגד נוגעת ללשון הרע כנגד חמש מערכות שהיא תאגיד וכי לנוכח הוראת סעיף 10 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח – 1968 ולא ניתן לפסוק פיצוי לתאגיד ללא הוכחת נזק. אין לקבל טענה זו. ראשית, לאחרונה פסק בית המשפט העליון באופן שאינו משתמע לשני פנים כי סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע חל גם לגבי תאגיד ובלשונו: "המסר שבפינו הוא כי ניתן לפצות תאגיד על לשון הרע נגדו ללא הוכחת נזק, בגדרי סעיף 7א לחוק" (רע"א 2015/15 מאיר פלבסקי נ' חברת פורמייקה בע"מ, פסקה ו' (4.8.2016). שנית, בנסיבות שבהן מנהל התאגיד והבעלים שלה מזוהה באופן מובהק עם התאגיד, כמקרה דנן, פרסום הנוגע לתאגיד פוגע גם בשמו הטוב של היחיד (ע"א 1351/06 עו"ד מועין דאוד חורי נ' חברת ארמון ההגמון (קסר אלמוטראן) בע"מ (פסקה מ"ד והאסמכתאות שם)(17.9.2007), ולכן הפיצוי שנפסק הוא גם בגין הפגיעה במזרחי.
- לנוכח המסקנה אליה הגעתי לפיה לידור פרסום ולוי פרסמו לשון הרע ולא עומדת להם הגנה אמת בפרסום, איני נדרשת לדון בטענות בקשר לחוק עוולות מסחריות. אציין רק כי הנתבעים טוענים כי לידור פרסום ולוי הפרו את הוראות סעיף 2 לחוק, האוסר על עוסק לפרסם מידע אשר הוא יודע או עליו לדעת שהוא אינו נכון, לגבי עסק של אחר. אלא שבניגוד לחוק איסור לשון הרע המאפשר לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק, חוק עוולות מסחריות אינו מעניק לבית המשפט סמכות לפסוק פיצוי ללא הוכחת בנזק במקרה של הפרת סעיף 2 לחוק (ראו סעיף 12 ו-12 לחוק עוולות מסחריות). לכן לא ניתן במקרה דנן לפצות על פי חוק זה משלא הובאו ראיות לגבי גובה הנזק.
- הנתבעים טוענים כי לידור פרסום ולוי הפרו גם את חובת הסודיות לפי ההסכם. בסעיף 7.2 להסכם הצדדים התחייבו לשמור בסוד כל מידע הקשור לצד השני ולכן לטענתם היה אסור ללידור פרסום לפרסם על יחסיה הכספיים עם חמש מערכות או על מצבה הכספי של חמש מערכות. אין ממש בטענה זו. סעיף הסודיות לא נועד למנוע מצד לחוזה ליידע צד שלישי אודות הפרת ההסכם. מכל מקום משהגעתי למסקנה כי המידע לא היה נכון ונפסק פיצוי בגין כך, ממילא אין עוד צורך לדון בטענה זו.
- בשולי פסק הדין אציין כי הנתבעים ניסו להשפיע על שיקול דעת בית המשפט תוך שהם מציינים הצעות שעלו במהלך פגישת גישור מהן עלה כי לידור פרסום הסכימה לפצותם. הדבר מנוגד לדין (ראו תקנות בתי המשפט (גישור), תשנ"ג -1993, תקנה 3(ג) וסעיף 2א לתוספת), אינו קביל, ואין בו כדי ללמד דבר, במיוחד כאשר הצדדים מנהלים תביעה נוספת בבית הדין לעבודה.