הרקע לחתימת ההסכם
- לידור פרסום טוענת כי להסכם לחלוקת רווחים, קדם הסכם בין הצדדים, משנת 2003, ולפיו היא רכשה מאת חמש מערכות את פעילות הירידים והמפות שלה בתמורה לתשלום של 180,000 ₪. הנתבעים מכחישים וטוענים כי הם מעולם לא מכרו את הפעילות של חמש מערכות וכי הם מעולם לא קבלו מאת לידור פרסום, תמורה בסך של 180,000 ₪.
- לטענת לידור פרסום, עם רכישת הפעילות העסקית של חמש מערכות, הועסקו מזרחי ואשתו על ידה, כשכירים, עד סוף שנת 2008. תחילה הם הועסקו בתמורה לשכר בסיס של 7,500 ₪ לחודש, בתוספת עמלות, ולאחר מכן בתנאים חדשים (סעיפים 7, 8 ו -10 לתצהיר של לוי). בשנת 2008, כך לפי הטענה, פנו מזרחי ואשתו אל לוי ובקשו להתפטר ולחזור לפעילות במסגרת חמש מערכות. לנוכח בקשתם זו, הצדדים הגיעו להסכמות בתיווכו של רב בשם הרב ארוש, והסכמות אלו עוגנו בהסכם. לטענת לידור פרסום, במסגרת ההסכם סוכם כי מזרחי ואשתו "יפעילו את הנתבעת (היינו, את חמש מערכות) בתמורה לתשלום עמלה מטעם התובעת (היינו, לידור פרסום) אולם פעילות הירידים והמפות תישאר קניינה של התובעת. בין היתר הוסכם גם כי הכספים שהופרשו לנתבע ולאשתו ישוחררו עבורם וזאת חרף אי זכאותם לפיצויי פיטורין על פי דין. כחלק מהסכמות הצדדים הוסכם כי הנתבעים יורשו להשתמש בשירותי הפרסום של התובעת תמורת תשלום" (סעיף 7 לסיכומי לידור פרסום).
- הנתבעים הכחישו בכתב הגנתם את דבר מכירת הפעילות וקבלת תמורה בסך של 180,00 ₪ וכן טענו כי מדובר היה בפעילות רווחית שלא היה כל הגיון למכירתה בסכום כה זעום (סעיף 15 לכתב ההגנה). בסיכומיהם כמו גם בתצהיר שהגיש מזרחי, הנתבעים מתעלמים מגרסתה של לידור פרסום בדבר מכירת הפעילות וקבלת תמורה בסך 180,000 ₪, עם זאת הם מציגים גרסה שונה לגבי הקשר בין הצדדים קודם לחתימה על ההסכם. הנתבעים מסכימים כי מזרחי ואשתו עבדו כשכירים אצל לידור פרסום בין השנים 2003 ועד 2008 ועסקו במסגרת זו בהפקת ירידים, אך אינם מציינים דבר אודות קבלת תמורה חד פעמית בתחילת ההתקשרות. הם גם מסכימים כי מזרחי ואשתו השתכרו בסך של 7,500 ₪ ובנוסף לכך קיבלו עמלות. לטענתם, ובניגוד לטענת לידור פרסום, הם פוטרו ביוזמת לידור פרסום משום שמזרחי ואשתו התלוננו על פגיעה בזכויותיהם כעובדים. לטענתם לאחר ניתוק יחסי העבודה ולבקשת שני הצדדים, התערב הרב ארוש על מנת לפייס בין הצדדים וזהו הרקע לחתימת ההסכם לחלוקת רווחים (סעיפים 8-10 לסיכומי חמש מערכות ומזרחי).
- אקדים את מסקנתי ואומר כי עיון בחומר הראיות מלמד כי הכף נוטה, במאזן ההסתברות הנדרש בהליך אזרחי, לקבלת גרסת לידור פרסום, לפיה הרקע לחתימת ההסכם לחלוקת רווחים הוא הסכם קודם (להלן: ההסכם המקורי), שכלל העברת פעילות הירידים והמפות של חמש מערכות לידי לידור פרסום, בעד תמורה שהועברה מאת לידור פרסום אל חמש מערכות. מספר טעמים לדבר.
- ראשית, בעוד שלוי הצהיר מפורשות בתצהירו כי לידור פרסום רכשה את הפעילות העסקית של חמש מערכות תמורת 180,000 ₪ (סעיף 3 לתצהיר לוי), מזרחי התעלם מכך בתצהירו ולא הכחיש זאת באופן מפורש.
- שנית, מזרחי הודה בחקירתו, כי בשנת 2003 נערך בין הצדדים הסכם קודם, כאשר תוך כדי החקירה ובלי משים, הוא אישר כי במסגרת הסכם זה הוא העביר את הפעילות של חמש מערכות לידי לידור פרסום, ובלשונו "הוא [לוי] הציע שאעביר את כל מה שאנחנו עושים כל החמש מערכות כהוויתה, לפרסום [הכוונה ללידור פרסום מ.א] [הדגשה שלי מ.א] ובהמשך ציין "וזה ההסכם שדובר עליו" (עמ' 21 שו' 15-18), ובכך למעשה תמך בגרסתה של לידור פרסום בכל הנוגע להעברת פעילות הירידים והמפות לידי לידור פרסום.
- שלישית, מזרחי תיאר בחקירתו כי עובר לחתימה על ההסכם המקורי בשנת 2003, הוא היה מצוי בקשיים, ובעקבות קשיים אלו הוא התקשר עם לידור פרסום בהסכם שלפיו הוא יעבוד אצלה כשכיר. בתוארו את הקשיים בהם הוא היה מצוי בעת החתימה על ההסכם המקורי ציין מזרחי את היותו צעיר (עמ' 21 שו' 5) ואת העובדה שההתנהלות שלו במסגרת חמש מערכות "לא היתה כל כך נכונה" (עמ' 21 שו' 7) וכן שבאיזשהו שלב, כאשר לוי, כך לפי התיאור של מזרחי בעצמו, ראה "שיש לי צער מהשיווק של הנדל"ן" וכיוון שלוי "עוסק בזה הרבה שנים והיה לו משרד גדול וראה כמה צער זה גורם לאשתי.. ואז הציע שאעביר לו את על מה שאנחנו עושים, כל החמש מערכות כהוויתה" (עמ' 21 שו' 14-16). הקשיים בניהול של חמש מערכות שמתאר מזרחי, לצד ההסכמה שאליה הגיעו הצדדים ולפיה מזרחי יעבוד כשכיר ויקבל משכורת קבועה ללא קשר לסיכון הכרוך בהפקת הירידים, מחזקת אף היא את המסקנה כי סוכם בין הצדדים כי הפעילות תעבור אל לידור פרסום והיא זו שתישא בכל הסיכון הכרוך בו. לא נעלמה מעיני העובדה שלצד המשכורת הקבועה ניתנו למזרחי תמריצים הנגזרים מן הרווחים ואולם בשים לב לעובדה שלא הוטל על מזרחי כל סיכון הכרוך בניהול הפעילות, המסקנה המתבקשת היא כי הפעילות הועברה אל לידור פרסום. ויודגש, אינני קובעת כי בכל מקרה שבו הועבר הסיכון לאחר, מתחייבת המסקנה כי עניין לנו במכר. על כל מקרה להיבחן בהתאם לנסיבותיו, אולם בנסיבות שבהן לצד העברת הסיכון, לא ניתן להצביע על כל סממן של שימור בעלות בידי הנתבעים, המסקנה היא כאמור כי פעילות הירידים והמפות הועברה ללידור פרסום.
- רביעית, העדות של מזרחי שפורטה לעיל בנוגע לקשיים שהיו לחמש מערכות לפני שהצדדים התקשרו בהסכם המקורי, אינה מתיישבת כלל עם גרסת הנתבעים בכתב ההגנה, לפיה עובר להתקשרות בהסכם המקורי, חמש מערכות היתה "חברה מצליחה בתחומה ומניבה רווחים גבוהים ולא היה כל הגיון כלכלי למכור חברה בסכום הרכישה הנטען" (סעיף 15 לכתב ההגנה). לבד מחוסר המהימנות של מזרחי העולה מן הסתירה בין הגרסאות, יש בגרסתו המאוחרת, שנתנה במהלך חקירתו באופן ספונטני ובלי שנשאל על כך, כדי להצביע על כך, שהיה גם היה, היגיון כלכלי במכירה הפעילות לידי לידור פרסום אף אם בתמורה לא גבוהה, כטענת הנתבעים, וזאת לנוכח הקשיים שתיאר מזרחי בניהול הפעילות שאותה כאמור הוא העביר.
- חמישית, אף שלא הוצגה ראיה חיצונית לתמורה שהועברה מחמש מערכות ללידור פרסום בגין העברת הפעילות, ואף שאיני סבורה כי הוצגו די ראיות לכך שהועברה תמורה בדמות של 180,000 ₪ דווקא (לוי טוען כי הכסף הועבר בשש המחאות וכי בשל חלוף השנים לא ניתן לאתר את התיעוד לכך (עמ' 15 שו' 28)), המהות הכלכלית העומדת בבסיס ההסכם לחלוקת רווחים, מחייבת את המסקנה כי הנתבעים קבלו בעבר תמורה מאת לידור פרסום, ויש להניח כי לידור פרסום לא היתה נותנת תמורה זו אלמלא היתה מקבלת את הפעילות של חמש מערכות. וכל כך למה? משום שמן התנאים הקבועים בהסכם לחלוקת רווחים כפי שתוארו לעיל עולה כי שיעור הרווחים שלידור פרסום תהיה זכאית להם מתוך כלל הרווחים שיצמחו מפעילות הירידים והמפות, אינה סבירה כלל ביחס לתרומתה בהפקת הירידים. המסקנה המתבקשת מכך היא שהנתבעים הסכימו להעביר ללידור פרסום, במסגרת הסכם הפשרה שאליו הגיעו בתיווכו של הרב הרוש, הוא ההסכם לחלוקת רווחים, שיעור רווחים שאינו פרופורציונאלי להשקעתה השוטפת בפעילות, וזאת משום שלמעשה, הפעילות של חמש מערכות בנוגע להפקת הירידים והמפות היתה למעשה קניינה של לידור פרסום מכוח ההסכם המקורי. ואסביר.
- על פי ההסכם לחלוקת רווחים, כל שנדרש לידור פרסום לעשות לשם הפעלת הירידים הוא לשאת באופן זמני במימון הוצאות התפעול הישירות של הירידים (שכן בסופו של יום בהתאם לסעיף 1.10 ההוצאות מקוזזות מן הרווחים) וכן להשתדל כי לקוחותיה ישתתפו בירידים ולהעמיד את שירותי הגרפיקה, הרעיונאים ואנשי הקשר שלה (סעיף 4 להסכם לשיתוף פעולה). על רקע זה לא ניתן להבין כלל על מה ולמה משולם לידור פרסום 35% מן הרווחים (כאמור בסעיף 4.10 להסכם), ועוד למשך 25 שנים (סעיף 8.6 להסכם), כאשר מנגד חמש מערכות היא זו שלפי ההסכם תעשה את כל המלאכה, תיזום את ירידי הדירות ותפיק אותם, תציג את היריד, תמצא את גופים שישתתפו בו תתקשר עם הספקים השונים, תעצב, תפרסם תשגיח ותהיה אחראית להתנהלות התקינה של היריד (סעיף 5 להסכם).
- חיזוק למסקנה לפיה לידור פרסום לא נדרשה לתרום תרומה של ממש להפעלת הירידים, אלא רק היתה אמורה לקבל רווחים מן ההפעלה ניתן למצוא גם מכותרתו של ההסכם והמבוא שלו המלמדים על כך ששיתוף הפעולה הוא לצורך חלוקת הרווחים אך לא לצורך הפקתם, וכן מכך שבמבוא להסכם כאשר צויין כי שיתוף הפעולה הוא לצורך חלוקת רווחים בלבד, המילה "בלבד" הודגשה.
- בנסיבות אלו מסקנת הדברים היא כי לידור פרסום רכשה את פעילות הירידים, קודם לחתימה על ההסכם לחלוקת רווחים, ובגין הזכויות שרכשה, היא זכתה לנתח גדול מן הרווחים למרות שהיא לא תרמה תרומה של ממש להפקת הירידים.
- הנתבעים אינם מכחישים כי התמורה שסוכמה עם לידור פרסום תמוהה לנוכח תרומתה בהפקת הפעילות (עמ' 25 שו' 26-27), אלא שהם טוענים כי התמורה שהובטחה להם אינה מסתכמת בקבלת 65% מן הרווחים כפי שצויין בסעיף 5 להסכם, אלא כי סוכם על תמורה נוספת והיא קבלת רכב בשווי של 160,000 ₪, כל 5 שנים וכן על תשלומים למדיות והתחשבנות לגבי המע"מ בסוף החודש (עמ' 25 שו' 27) וכן כי העמדת קשריה של לידור פרסום עם המדיות השונות לשימושה של חמש מערכות (סעיף 13 לסיכומי הנתבעים). לכן טוענים הנתבעים, אין להסיק מן הרווחים הגבוהים שנתנו ללידור מערכות בשיעור של 35% כי היא רכשה את הפעילות.
- אין בידי לקבל את טענות הנתבעים בעניין זה. גם התוספת של 32,000 לשנה (160,000 ₪ כל חמש שנים), נראית מזערית לנוכח גרסת הנתבעים לפיה ביריד וחצי הם היו מרוויחים 180,000 ₪ (ראו סעיף 15 לכתב ההגנה) ובכל שנה היו מפיקים 2-3 ירידים (עמ' 23 שו' 23), מה גם שבסיכומיהם מציינים הנתבעים כי התמורה הנוספת בדמות של רכב חדש כל חמש שנים מתייחסת רק לפער שבין הרכב החדש לישן (סעיף 55 לסיכומי הנתבעים), ובכך מצטמצמת עוד יותר התמורה הנטענת. בנוסף, לא שוכנעתי כלל כי מזרחי היה זכאי לקבלת רכב אחת ל- 5 שנים שכן כפי שנראה להלן, מנוסח ההסכם ומן הראיות שהוצגו עולה כי לא הוענקה למזרחי בעלות על הרכב אלא רק זכות שימוש. בכל הנוגע לשירותי הפרסום סוכם כי אלו יינתנו תמורת תשלום, ולא הוענקה הטבה מיוחדת לחמש מערכות (סעיף 4.3 להסכם).
- שישית, בחקירתו, העלה מזרחי גרסה חדשה וכבושה בכל הנוגע לרקע לחתימת ההסכם ומספק הסבר שונה לשאלה מדוע הוא הסכים להעביר נתח גדול מן הרווחים ללידור פרסום, ללא יחס להשקעה שנדרשה ממנו. לטענתו, הוא חתם על ההסכם בשל האיומים שאיים עליו לוי כי הוא יחסום אותם מלעבוד מול המדיות השונות ויפריע לו בפעילות ככל שהוא יבחר לעשות אותה לבד. מזרחי מספר בחקירתו כי לוי (בעמ' 25 שו' 1) "איים עלינו כי לא נוכל להיות משרד פרסום ויחסום אותו", ובהמשך כאשר נשאל "אתה לא חייב ללידור כלום, אין בינך לבין לידור שום מחוייבות ומבחינתך אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה אך מפחד איומי לידור כי אם תלך לבד הוא יפריע לך אתה חותם איתו על ההסכם". מזרחי משיב "כן" . גרסה חדשה זו, אודות איומים מצד לוי אינה מהימנה וכלל, היא לא הוכחה, ויש בה כדי ללמד על כך שגם הנתבעים מבינים כי לא ניתן להבין את ההיגיון הכלכלי של ההסכם לחלוקת רווחים מבלי לספק גרסה יצירתית.
- נוכח כל האמור המסקנה היא כי לידור פרסום רכשה מאת חמש מערכות את הפעילות של הפקת הירידים והמפות. על רקע קביעה זו, אעבור לבחינת פרשנות ההסכם וטענות הצדדים בקשר להפרתו.