ובפסיקה מאוחרת ועדכנית יותר:
בע.א. 4606/90 מוברמן נ׳ תל מר (פד״י מו((5), עמ׳ 353 בעמ׳ 361) נאמר:
״נוצר מדי פעם צורך להציץ מבעד לפרגוד ולהרים במידה זו או אחרת את המסך המפריד. אך כמובן אין לנהוג בדרך זו על דרך השגרה, שהרי אם כך נעשה יתערער יסוד היסודות של תורת האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד בתור שכזה.
מבנה משפטי זה שזכה להכרה וליישום יציב ומתמשך בדין ובהלכה השפעתו מכרעת על התהליכים הכלכליים בארץ ובעולם. מכאן הזהירות הרבה שיש לנקוט בהתייחסות לאישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד וההמנעות מלפגום בה כשאין הדבר מחוייב המציאות״.
האמור לעיל משקף את העיקרון, אלא שאין בו עדיין התייחסות למערכתה נתונים הספציפית שפורטה לעיל, למערכת נתונים זו אתייחס להלן:
באשר לזהות בבעלי המניות ובהנהלה של שתי החברות:
לעניין זה אין לי אלא להפנות (תוך הסכמה מלאה) לדבריה של ד״ר ציפורה כהן במאמרה: ״בקיעים בעיקרון אישיותה הנפרדת של החברה״ (עיוני משפט ח׳ תשמ״א 410, 402).
״ההשקפה המקובלת בארצות הברית היא שכדי שביתה משפט יאות להתעלם מהאישיות המשפטית הנפרדת של חברה הנשלטת על ידי חברה אחרת אין די בקיומה של זהות בבעלי המניות ובהנהלת שתי החברות אלא יש להצביע על שליטה כזו, השוללת מחברת הבת כל רצון או קיום משלה, וכן יש להראות שנעשה שימוש בשליטה לשם ביצוע תרמית, הפרת הוראה חוקית או חובה משפטית, או לשם ביצוע פעולה לא הוגנת הפועלת בזכויותיה של צדדים שלישיים״.
מעבר לכך – מקובלת עלי טענת הנתבעות 2, 1 לפיה שליטה בהון המניות ואפילו הנהלה משותפת אינן הופכים בהכרח שתי חברות, ליחידה עסקית וכלכלית אחת.
הדבר נכון גם כאשר מדובר בשתי חברות העוסקות באותו תחום.
על אחת כמה וכמה אין לראות בנתונים אלה בהכרח הוכחה לכך שמדובר ביחידה עסקית וכלכלית אחת כאשר מדובר בחברות העוסקות בתחום שונים כל-כך כמו מכשירי חשמל ומשחקים.
יש הגיון כלכלי ועסקי להקים כל אחד מן התחומים חברה נפרדת גם כשהמדובר בקונצרן, וזהו בדיוק מה שקרה במקרה הנוכחי.
- באשר למבנה הקונצרני (תיאורית המיזם)
גם לעניין זה מקובלת עלי עמדת התובעות 2, 1 לפיה לא יתכן שהמבנה של ״אשכול חברות״ בפני עצמו, יביא להתייחסות מזלזלת באישיותה המשפטית הנפרדת של כל חברה.
לא בכדי פסה״ד היחיד שציטטו התובעות בתמיכה ישירה לתיאוריה זו הוא פסה״ד בעניין בן ציון (כבר הוזכר לעיל.