לטענת הנתבעת, התובע השתמש בכל אמצעי לפגוע בה ובין היתר, הגיש נגדה תלונה במשטרה בטענת סרק שגנבה לו את הגן. התובע אף הגיע לגן בשעת לילה ונטל ללא רשות את הציוד שהיה בו. רק לאחר התערבות המשטרה בעקבות תלונה שהגישה, החזיר התובע את הציוד.
- הנתבעת העלתה בנוסף טענות הנוגעות לאופן ניהול הגן על ידי התובע. נטען כי הייתה עדה לתלונות הורים על מצבו הפיסי של הגן (מראהו, ניקיונו) וכן על התובעים ועל הגננת המובילה בגן וכן כי ההורים התלוננו על תופעת אלימות ששררה בגן. לדבריה, בתקופת עבודתה בגן, זכתה לאהדה והערכה מהורי הילדים בשל מסירותה לילדים ואופן טיפולה בהם. עם קבלת הגן לניהולה, השקיעה את מלוא מרצה בתיקון המחדלים ועיצוב הגן ובנתה את מוניטין הגן מחדש. על רקע המחלוקת שנוצרה מול התובעים ועל אף ההוצאות הכלכליות שהיו כרוכות בכך, נאלצה התובעת לעזוב את הדירה ולעבור למבנה חלופי.
עוד טענה הנתבעת כי הסכם השכירות הוא בין התובעים לבין בעל הדירה וכי אין לה כל מחויבות להסכם זה. כמו כן נטען כי התובעים הם אשר הפרו את ההסכם בניהם בכך שלא דאגו לכך שהסכם השכירות יועבר על שמה באותם התנאים בהם שכרו את הדירה מבעליה.
ביחס לטענות הנוגעות למספר הילדים שהתחנכו בגן והפגיעה בפעילותו, הנתבעת טענה כי בשנת 2013 היו רשומים לגן עשרה ילדים ולא עשרים כפי שטען התובע וכי הסיבה לכך שביקש למכור את פעילות הגן נעוצה בכישלון החרוץ בניהול הגן על ידו ובתלונות הרבות שהגיעו מצד ההורים.
הנתבעת טענה בנוסף כי עמדה לה הזכות לשנות את שם הגן, נוכח רכישתו על כל זכויותיו והתמורה המלאה ששילמה וכי התובעים מנסים להכפיש את שמה על לא עוול בכפה. כמו כן טענה כי היה ואכן קיים חוב בגין דמי שכירות הרי שהוא עבור חודש עד חודש וחצי בלבד מאחר וכבר בסוף חודש מאי 2014 עברה למבנה החלופי.
דיון והכרעה
האם הפרה הנתבעת את ההסכם עם התובעים בכך שלא נטלה על עצמה את ההתחייבויות כלפי המשכיר ?
- הצדדים חתמו על הסכם פשוט וקצר על הודעת דואר אלקטרוני ששלחה הנתבעת לתובע. סוכם כי מכירת הגן תתבצע תמורת 37,000 שקלים + מע"מ שישולמו בשני תשלומים. מסירת הנכס תהיה ב-01.02.14. הנתבעת התחייבה להחזיר לתובע סכום של 15 ימי שכר דירה בגין חודש פברואר. חוזה השכירות יעבור על שמה וכן כל התשלומים הנלווים להפעל הנכס. עוד נקבע כי כל הציוד בגן יהא שייך לנתבעת למעט שתי עגלות עץ לבובות, מתקן מי עדן והריחנים.