- עופר לא הוכיח פוזיטיבית את שיעור דמי התיווך. הוא גם לא הוכיח את הסכומים שנזכרו בתצהירו ואת הפער בין מחירו של כל פריט "נטו" לבין המחיר הכולל את כל התוספות הללו. משעופר לא הציג ראיות שונות ביחס לשיעור דמי התיווך שקיבלה אומזי, יש לקבל את גרסת התובעים בהקשר זה, משום שכאמור הנטל בהקשר זה הוטל על עופר. יש לקבוע לכן כי דמי התיווך ששולמו לאומזי עומדים על הסכום שנזכר בחוות דעת ויסמן שהאמור בה לא נסתר.
לכן אני מקבלת את מסקנתו של המומחה מטעם התובעים רו"ח ויסמן, וקובעת שאומזי קיבלה בגין העסקאות שהיא תיווכה בהן דמי תיווך בסכום כולל של 620,000 ₪. עופר חייב להשיב את הסכום הזה לחברה.
טענתו של עופר לפיה הוא לא "עשה עושר" ולא נהנה כלכלית מהפעילות של אומזי
- עופר טען עוד כי הוא לא נהנה ולא "עשה עושר" כתוצאה מפעילותה של אומזי. עמדתו של עופר בהקשר זה היתה כי הוא לא קיבל מאומזי דבר למעט את השבת ההלוואה שהוא הלווה לה (20,000 אירו ללא ריבית). עופר הסתמך בהקשר זה על מכתב של רוה"ח של אומזי ממנו עולה לטענתו כי לא הועברו אליו כל כספים שהם מאומזי.
התובעים טענו כנגד אמינותו של המכתב הזה. הם אף ציינו כי על פי המכתב, לא היו העברות בנקאיות לעופר - " "were not made bank transfer for Mr. Yakobi. טענתם של התובעים בהקשר זה היא כי המכתב שולל העברה בנקאית לעופר. אך לא נשללת בו האפשרות כי נעשתה לעופר העברה כספית אחרת. התובעים ציינו כי עופר עצמו טען כי את תשלום ההלוואה לאומזי הוא העביר לה במזומן (עמ' 140 לפרוטוקול ש' 24-26). לכן לגישתם של התובעים, אין זה מן הנמנע כי עופר קיבל מאומזי תשלומים שלא דרך העברה בנקאית, והמכתב אינו שולל אפשרות כזו.
- מאחר שכפי שנקבע בראשית פסק הדין, עופר היה בעל מניות באומזי, הרי שהוא נהנה מכל רווח שהיה לה בהתאם לחלקו היחסי באומזי. לענין זה אין השלכה לשאלה האם בפועל הועברו לעופר כספים מאומזי או שה"רווח" שלו נבע רק מהיותו בעל מניות שלה שנהנה בעקיפין מכל רווחיה. מעבר לכך, כפי שנפסק בענין קוסוי נדרש מנהל שהפר את חובת האמון להשיב לחברה גם כספים שלא התקבלו ישירות על ידיו אלא על ידי צד שלישי.
- יתרה מזאת, אני סבורה שלא ניתן להסיק מהמכתב אליו הפנה עופר את המסקנה לה הוא טוען – כי הוא לא קבל סכומי כסף כלשהם מאומזי. ראשית, המכתב לא הוגש כדין באמצעות רואה החשבון שערך אותו, והוא מהווה לכן עדות שמיעה בלתי קבילה.