פיצוי בגין הוצאת לשון הרע:
- התובע טוען כי מר שלם פרסם לשון הרע והאשמות כוזבות כלפיו במספר הזדמנויות. לטענתו, המעשים בוצעו על ידו בזדון בכוונה לפגוע בפרנסתו ובמשלח ידו, ועל כן לטענתו הוא זכאי לפיצוי לפי הוראות חוק זה.
- מנגד הנתבעים טוענים כי מר שלם התייחס בכבוד לתובע, לא פגע בניסיונותיו לעבור תפקיד, לא דיבר מאומה עם ממונים אפשריים ולא השמיץ את התובע.
- סעיפים 1-3 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") קובעים את הבסיס להתגבשותה של עוולת לשון הרע:
סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע קובע כי:
"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול-
(1)להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2)לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3)לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;
בסעיף זה "אדם"- יחיד או תאגיד;
"מוגבלות"- לקות פיסית נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית".
סעיף 2 לחוק, שכותרתו "פרסום מהו", קובע :
"(א)פרסום לעניין לשון הרע- בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
(ב)רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות:
(1)אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;
(2)אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע".
סעיף 3 קובע כי:
"אין נפקא מינה אם לשון הרע הובעה במישרין ובשלמות, או אם היא והתייחסותה לאדם הטוען שנפגע בה משתמעות מן הפרסום או מנסיבות חיצוניות, או מקצתן מזה ומקצתן מזה".
- נטל ההוכחה הוא על התובע, אשר צריך להוכיח כי מר שלם אכן פרסם לשון הרע לפי מהותו וטיבו המוגדרים בסעיפים 1 ו-2 לחוק איסור לשון הרע.
- בענייננו, טענות התובע בדבר אמירות שנטענו כלפיו נטענו בעלמא, ללא כל הוכחה בצידן. כלל לא הוכח דבר פרסומם של אותן אמירות, ולכן אין צורך כלל לדון אם האמירות הנטענות מהוות לשון הרע.
- לאור האמור, תביעתו של התובע ברכיב זה להידחות.
בקשת התובע לזמן שני עדי הזמה ולחייב את הנתבעים להיבדק בפוליגרף:
- ביום 14.6.16, בטרם שמיעת עדות המצהירים מטעם הנתבעת, הגיש התובע בקשה לזמן 2 עדים:
מר יאיר כץ- מי שלטענתו החליפו בעיקר עבודתו והיה עד להתפרצויות מצד מר שלם;