בתחום "הנדסת תעשייה וניהול", וצוין כי החברה מעוניינת להעסיקו בתחום מומחיותו בחוזה עבודה מיוחד זה.
סעיף 3 לחוזה העבודה המיוחד קובע כי הסכם זה בלבד מסדיר את היחסים בין הצדדים וכי לא יחול על הצדדים ההסכם הקיבוצי המיוחד משנת 79.
- אין בידינו לקבל את טענת התובע כי מדובר בהגדרה פיקטיבית על היותו מומחה שאין ליתן לה תוקף. התובע חתם כאמור על ההסכם המגדיר אותו כמומחה. הגדרה זו של מומחה על פי ההסכם הקיבוצי, היא בשיקול דעת הנתבעת ולא הוכח כי שיקול דעת זה חורג ממסגרת שיקול הדעת שהוענק לה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית שלה לקבוע מיהו מומחה.
חוזה העבודה המיוחד נחתם לתקופות קצובות, ובו מצוין באופן מפורש כי ההסכם הקיבוצי המיוחד משנת 97 אינו חל על התובע וכי הסכם העבודה המיוחד הוא שמסדיר את זכויות וחובות הצדדים במערכת היחסים ביניהם. לדידנו, יש ליתן תוקף לתוכנו ולראות בו את כוונת הצדדים. התובע היה מודע לעניין זה וחתם על החוזה המיוחד מעת לעת, לא הלין על מעמדו או על הוראות ההסכם, ופעל על פיו במהלך השנים.
- התובע בתביעתו למעשה מבקש להלין על הוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד משנת 97, החל בנתבעת שנים רבות. הפסיקה קובעת כי בית הדין לא ימהר להתערב ולקבוע כי אין להחיל הוראה מסוימת בהסכם הקיבוצי, אלא במקרים קיצוניים (ראו ע"ע (ארצי) 1249/02 עיריית ירושלים נ' שלמה כהן, [פורסם בנבו] מיום 2.1.05). לא מצאנו כי במקרה זה יש להתערב בהוראות ההסכם הקיבוצי החל בנתבעת, ומיושם מזה שנים ארוכות.
- לאור האמור, הרי שאנו קובעים כי התובע לא היה בגדר "עובד קבוע". לכן, הוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד משנת 2010, שעוסק בהטבות עקב פיטוריי עובדים, לא חל עליו ויש לדחות את הסעדים שעתר להם במסגרת סעיף 9 לכתב התביעה.
הפרת חובת ייצוג הוגן על ידי ארגון העובדים:
- התובע טען כי ארגון העובדים לא הגן עליו מסיבות פסולות, והפרת חובת הייצוג ההוגן יוצרת עילת תביעה גם כנגד הנתבעת, אשר לא בדקה את המניעים שעמדו מאחורי המחדל של הארגון ושיתפה עמו פעולה.
- לדידנו טענתו של התובע כנגד פועלו של ארגון העובדים בעניינו כלל לא הוכחה, ולו בראשית ראיה, ומכל מקום נראה כי זנח טענתו זו בסיכומים שהוגשו מטעמו.
עוגמת נפש ונזק לא ממוני:
- התובע טוען כי הפיטורים והדרך בה בוצעו היוו עבורו "גזר דין מוות תעסוקתי", לאחר שעבודתו בנתבעת הייתה אמורה להיות עד הפנסיה. לטענתו, מצא עצמו מפוטר ללא עוול בכפו. לטענתו, במקום להיות בשיא הקריירה שלו, הוא נאלץ להתמודד עם ההשפלה בדבר היותו מחוסר עבודה.
לטענתו, פיצוי זה כולל בחובו את הפיצוי הסטטוטורי הקבוע בסעיף 3(א)(1) לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין, תשנ"ז-1997 (להלן: "חוק הגנה על עובדים").
- מנגד, הנתבעת טוענת כי התובע אינו זכאי לתרופה הנדירה של פיצויים בגין נזקים לא ממוניים ועוגמת נפש. לטענתה, תביעת התובע לפיצוי בגין נזקים לא ממוניים שנגרמו לו לטענתו, אינה מבוססת ואינה מפורטת כלל.
- ככלל, אין בית הדין נוהג לפסוק פיצויי בגין עוגמת נפש אלא במקרים חריגים. בענייננו, שיקולים בדבר הפגיעה הקשה בתובע הובאו במסגרת הפיצוי שפסקנו לזכותו בגין פיטורים שלא כדין, ולא ראינו לנכון לפסוק לזכותו פיצוי נוסף. נזכיר כי טענתו בדבר התנכלות בזדון מצד הנתבעים נדחתה. כך גם טענתו בדבר פיטורים משיקולים לא לגיטימיים.
- כמו כן, לא מצאנו כי ראוי במקרה זה להטיל פיצוי ללא הוכחת נזק, לפי חוק הגנה על עובדים. לא הוכח כי התובע פוטר בשל תלונה שהגיש כנגד מר שלם. עולה מהראיות כי ההמלצה על פיטוריו הייתה בטרם העלה טענות קונקרטיות כנגד התנהגותו של מר שלם. הליך הפיטורים החל על רקע תפקודו של התובע, ולא בשל תלונה כלשהי שהעלה כנגד מר שלם.
- לאור האמור, דין תביעתו של התובע ברכיב זה להידחות.