התובעים ממשיכים וטוענים, כי הגשת הבקשה באופן האמור ובצד זאת, הכללת תנאי המאפשר סיום ההסכם עת לא מתקבל היתר בתוך תקופה קצובה, הינם מעשה מכוון של הטמנת "מוקש" בהסכם, בו הנתבעת התכוונה מראש לעשות שימוש ויישמה כוונה זו עת הודיעה על ביטול ההסכמים[12]. דומה כי אף נרמז שכוונת הנתבעת היתה לעשות בתקופה זו שימוש בכספי הרוכשים לצרכיה שלה ואז "להיפטר" מהתחייבויותיה כלפיהם (טיעוני דנון, סע' 19).
- הנתבעת מצדה טוענת כי בקשת היתר הבנייה הוגשה עבור 103 יח"ד על בסיס המידע שהיה אותה עת ועל בסיס חישובי זכויות אשר להבנת יועציה איפשרו לעתור אפילו ל-125 יח"ד וכי רק לאחר דין ודברים עם הרשויות הסתבר כי עמדת הרשויות היא שתיק המידע עליו התבססו החישובים היה שגוי וכי בקשת ההיתר אינה יכולה לעמוד במתכונתה. יצוין כי התובעים גורסים כי לאור הדרך בה נוסח סע' 3.1 להסכמי המכר, מנועה הנתבעת לטעון כי סברה שניתן לבנות 103 יח"ד לפי התכניות התקפות.
הנתבעת טוענת בנוסף, כי הגישה את הבקשות באופן מפוצל (בקשה להיתר חפירה ובקשה להיתר בנייה) לאור פרקטיקה שהיתה נוהגת אותה עת בעיריית תל אביב לפצל היתרים של פרויקט לשניים, פרקטיקה שאף היתה ראויה ויעילה לקיצור הליכי תכנון, כאשר פרק הזמן הדרוש לשלב ההריסה, החפירה והדיפון נוצל להשלמת תכנון ואיפשר קידום היתר הבנייה. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי סברה שניתן יהא לקבל את שני ההיתרים גם יחד בתוך שנה אחת וממילא כי קציבת תקופה של שנתיים לקבלת היתר בנייה נחזתה כסבירה ואף שמרנית, ובפרט עת זכות הביטול בהעדר היתר היא הדדית.
ממשיכה הנתבעת וטוענת שהסתבר לה כי נפלו טעויות בתיק המידע של העירייה, כי העירייה אינה מסכימה לתיאור הזכויות באופן בו תוארו בבקשת ההיתר כפי שהוגשה ב-2013 וכי על הנתבעת לבקש תיק מידע מעודכן ולפעול על פיו. בנוסף הסתבר לנתבעת במחצית הראשונה של שנת 2014 כי חל שינוי במדיניות העירייה כך שהיא אינה מאפשרת עוד הגשה מפוצלת של בקשות היתר.
- עיון בחומר מעלה כי החל מחודש ינואר 2013 (ההסכם בין הנתבעת לדואר בענין תכנון ובניית נכס משותף חדש נחתם בשלהי נובמבר 2012) התקשרה הנתבעת עם יועצים, מתכננים ונותני שירות שונים לגבי הפרויקט (תנועה וחניה, אקוסטיקה, תכנון קונסטרוקציה, חשמל, מע' אינסטלציה סניטרית כיבוי אש ומיזוג אויר, יקרקע וביסוס, מיגון, מעליות, בטיחות, איכות סביבה, תברואה, נגישות, אלומיניום וזכוכית, ניהול ופיקוח, איטום, ועוד).