- על מנת להדרש לטענות אלה, נבחנו המסמכים שהוגשו בהליך מטעם הצדדים. להלן יובאו רכיבים מהשתלשלות העניינים העולה מהמסמכים, ממצאים הרלוונטיים לכך ובחינה של טיעוני הצדדים בסוגיה.
- יאמר כבר כאן, כי ניתן למצוא טעם בטענות שהובאו מאת 'שני' הצדדים בסוגיית ההתנהלות.
שלב המשא ומתן וכריתת הסכמי המכר
- בכל הנוגע לשלב המשא ומתן וכריתת ההסכמים, על פני הדברים יש קושי בהיבטים מסוימים של התנהלות הנתבעת. כך למשל, הנתבעת המשיכה לציין בהסכמי מכר שנחתמו עם רוכשים כי הוגשה על ידה בקשת היתר (מס' 132405) אף לאחר שבקשה זו "נמשכה" על ידה – בענין בני הזוג סגמן, עמם נחתמו הסכמים כחודש וחצי-חודשיים לאחר שבקשת ההיתר האמורה כבר נסגרה. ציון קיומה הלכאורי של בקשת היתר שאינה קיימת, ובפרט כאשר זו נזכרת בסמוך להוראה המתירה את סיומו של ההסכם כאשר לא ניתן היתר בתוך תקופה מסוימת, יכול להיות משום מתן נופך לא מדויק להצגת הדברים העובדתית.
וכך, הנתבעת לא מצאה לנכון לציין את קיומן של התנגדויות שהוגשו בענין בקשת היתר החפירה ובענין בקשת היתר הבנייה (ר' להלן), הגם שאלה הוגשו עוד קודם לחתימת ההסכמים ויש בהן לכאורה כדי לעורר קושי, למצער בענין לוחות הזמנים (להתנגדויות מחודשים דצמבר 2013 וינואר 2014 ר' מוצגים 139, 140, 142 (=149), 143, 144, 146, 148, 150, 153).
- יחד עם זאת, ניתן להציב סימן שאלה לגבי טעונים אחרים שהעלו התובעים בענין התנהלות הנתבעת בשלב המו"מ וכריתת ההסכמים ולגבי המסקנות שביקשו להסיק מהתנהלות זו.
- להבהרת הטיעונים יצוין תחילה, כי לפי החומר שהוגש והוצג, בסוף שנת 2013 (כנראה בחודש דצמבר 2013, ר' מוצג 136) הגישה הנתבעת שתי בקשות, אותן מתארת העירייה כך (מוצג 172): בקשה להיתר חפירה ודיפון (להלן גם: "היתר חפירה") (בקשה מס' 132333) ובקשת הריסה והקמת הבניין החדש (בקשה מס' 132405). במסגרת בקשה 132405, עתרה הנתבעת להיתר לבניית 103 יח"ד.
- התובעים מפנים ללשון סע' 3.1 להסכם[11] שם נכתב בין השאר כי "בשלב הראשון יבקש המוכר את רשויות התכנון להנפיק היתר בניה להקמת של כ-85 יח"ד... על פי התב"עות החלות היום... ובמקביל יגיש... 'תב"ע מקומית' חדשה, שתאפשר לבנות יח"ד נוספות... כך שבסה"כ יבנו כ-103 יח"ד בפרויקט", וטוענים כי הנתבעת הגישה את בקשת ההיתר כאשר היא יודעת שאין "כל סיכוי" ואין "כל היתכנות", כי הבקשה תתקבל על בסיס התכניות התקפות למועד ההסכמים (למשל – עיקרי טיעון בן שבת, סע' 4; עיקרי טיעון מונטגי, סע' 15).