ב) לאחר מכן, במדרג העוצמה, יש להתחשב ברצונם של הצדדים כאנשים סבירים, וברצון הטיפוסי של צדדים לחוזה מהסוג העומד על הפרק. כאן ניתן יהיה לבחון גם את ההיגיון הכלכלי של העסקה.
ג) לאחר מכן, אנו עוברים לתכלית שונה והיא הגינות מסחרית, ותום לב חוזי כאמצעי פרשני. גם בישראל ראוי להכיר בתכלית פרשנית אובייקטיבית המקדמת מערכת יחסים הגונה בין הצדדים לחוזה. תפקידו של המשפט הוא לקדם מסחר הוגן והגון, וככל שעל הפרק עומדים חוזים מסחריים, וקיימת מחלוקת פרשנית שלא קיבלה מענה נאות בבחינת התכלית הסובייקטיבית או בבחינת התכליות הקודמות שהוצגו לעיל, אין סיבה שלא לאמץ את המובן ההוגן והגון, ולתרום בכך לעיצוב מערכת יחסים כלכלית נאותה בחברה שלנו.
ד) ולבסוף, ערכי היסוד של השיטה, ובהם שוויון וזכויות אדם, שלטעמי אין זה ראוי להתחשב בהם במסגרת פרשנות חוזית, לאחר תיקון חוק החוזים.
קיים הבדל ברור בין הכוונה ההיפותטית של הצדדים לחוזה, הכוונה של יוצרי החוזה הסבירים והתכלית הכלכלית של החוזה שבו מדובר, לבין שתי התכליות הנותרות, ובמיוחד קידום ערכי היסוד של השיטה. הראשונות יכולות לשמש כלי עזר טובים לגיבוש אומד דעת הצדדים לחוזה. כאשר אין לבית-המשפט די נתונים על הכוונה הסובייקטיבית של הצדדים לחוזה, או כאשר החוזה ניתן לפירוש בכמה אופנים ראויים, הרי שהניסיון לעמוד על רצונם המשוער של הצדדים, או על האופן שבו היה ניגש לנושא מתקשר סביר, יכולים לסייע כולם במתן מענה לשאלה מה הייתה כוונתם. הוא הדין בנוגע לתכלית שחוזים מהסוג שכרתו באים לקדם. הגשמת מטרות חוזים מסוג זה יכולה להוות אינדיקציה ברורה לאומד דעתם (גונטובניק, בעמ' 140).
לעומת זאת, קיים קושי ממשי עם התכלית של קידום ערכי היסוד של השיטה, כתכלית פרשנית, המנסה לתת תוכן לרצון הצדדים לחוזה. כך, פרופ' גבריאלה שלו מתחה ביקורת על המשקל הרב שניתן בתורת הפרשנות החוזית של פרופ' ברק לקידום ערכי היסוד של השיטה במסגרת התכלית האובייקטיבית (שלו, בעמ' 409-408): "בספרו מעתיק ברק את מרכז הכובד מן התכלית הסובייקטיבית, המתרכזת בכוונתם של הצדדים, אל התכלית האובייקטיבית, המשקפת עקרונות של סבירות והגיון לצד ערכי היסוד של השיטה. ספק רב בעיני אם צדדים סבירים והוגנים לחוזה כלשהו מתכוונים להגשים את ערכי היסוד של השיטה...". גם לטעמי, קשה לראות בקידום ערכי היסוד החוקתיים של השיטה וזכויות האדם בסיס לגיבוש רצון היפותטי של צדדים פרטיים לחוזה בחברה הישראלית (גונטובניק, בעמ' 141, 147), ואין היא מתאימה להחלה בחברה שלנו, שבה קיימים חילוקי דעות רבים על אודות ערכי היסוד העומדים בבסיס החברה ובבסיס המשטר. אין בכך כדי למנוע החלה של ערכים אלה בתחולה עקיפה במקרים המתאימים, ולפסול הסכמות חוזיות העומדות בניגוד לתקנת הציבור או לדרישת תום הלב, אולם אז לא יהיה מדובר במהלך של פרשנות, אלא במהלך של החלת נורמות חיצוניות לחוזה. זה יהיה מהלך "מבחוץ" ולא "מבפנים". יתרונה של גישה זו הוא בכנותה (גונטובניק בעמ' 152).
- בתורת הפרשנות החוזית ובתורת הפרשנות בכלל, קיים ויכוח כיצד יש ליישם את התכליות האובייקטיביות. כך, הציג פרופ' ברק בספרו דירוג ברמות ההפשטה של התכלית האובייקטיבית, לפיו רק כאשר אנו נכשלים בבירור אומד דעת הצדדים ברמת ההפשטה הנמוכה יותר נוכל לעבור לתכלית ברמת ההפשטה הגבוהה יותר (ברק, בעמ' 539); לעומת זאת, מאוחר יותר, הציג פרופ' ברק את הגישה כי הפרשנות התכליתית מבוססת על אחדות כוללת. המהלך הפרשני הוא מעגלי. לא חשובה נקודת המוצא: ניתן לפתוח בתכלית האובייקטיבית ולעבור לסובייקטיבית או להפך, אך חשוב שהפרשן יביא בחשבון את מכלול התכליות האובייקטיביות והסובייקטיביות. גישה זו יפה לכל הטקסטים המשפטיים, ובכלל זה לפרשנותם של חוזים, אלא שהמשקל שניתן לתכליות משתנה בהתאם לטקסט המפורש, כשבפרשנות חוזים ניתן משקל כבד לפרשנות הסובייקטיבית (אהרן ברק פרשנות תכליתית במשפט 136 ואילך (2003)).
התיקון לחוק החוזים, שביקש להסדיר את הדרך לפירוש החוזים, הכריע, לטעמי, גם בוויכוח על אודות האופן שבו יש לשקול את התכליות במסגרת הליך הפרשנות החוזי. אין עוד הכרח לשקול את כל המכלול, וניתן להסתפק בבחינת התכלית הסובייקטיבית במקום בו קיימים די נתונים לגביה. ובמקום בו המחלוקת הפרשנית מצדיקה היזקקות לתכליות האובייקטיביות, הרי שיש להעניק להן משקל שונה, בהתאם למתווה ששורטט לעיל (בפסקה 30), ואין הכרח לבחון את כולן. לטעמי, אין לשקול כלל, במסגרת זו – כלומר במסגרת הפרשנות הבאה לתת מובן לרצון הצדדים לחוזה - את שיקול התכלית של קידום ערכי היסוד של השיטה ובהם השוויון וזכויות האדם. כך, לכל הפחות, בחוזים בין פרטים. לתוצאה זו יש משמעות תורת-משפטית עמוקה. היא מובילה למסקנה שלא נוהגת אצלנו שיטת הפרשנות התכליתית המבוססת על אחדות כוללת היפה לכל הטקסטים המשפטיים, יהיו אלה חוקה, חוק, חוזה או צוואה (להרחבה ראו גונטובניק, בעמ' 153-142). אך זהו עניין לליבון ולהעמקה היאים למסגרת אחרת ולפורום אחר ולא כאן המקום להאריך, שהרי הצדדים שלפני ממתינים להכרעה בעניינם, ופחות מתעניינים (לפחות לא במסגרת הנוכחית) בשאלות עומק של תורת-המשפט ותורת-הפרשנות.
- ואחרי דברים כלליים זו אתמקד בשתי תכליות אובייקטיביות הרלוונטיות לפרשנות הסדר הגישור שבין הצדדים: האחת נובעת לתכלית הכלכלית שבא ההסדר לקדם; והשנייה נוגעת למסגרת בה נכרת ההסדר – מסגרת של הליך גישור. שתי תכליות אובייקטיביות אלה מחזקות, במקרה הנוכחי, את הפרשנות המוצעת על ידי המשיבים כפי שיובהר להלן, ומטות עוד יותר את הכף לקבלתה.
תכלית אובייקטיבית – סבירות כלכלית
- בפירוש חוזים, שעניינם מערכת יחסים כלכלית, היגיון כלכלי יכול לשמש אמת מידה לגיבוש אומד דעתם של הצדדים. זוהי, אם תרצו, סבירות כלכלית האמורה לסייע לנו בהבנת המטרה המשותפת של הצדדים לחוזה הכלכלי.
כך, ידועים דבריו של הלורד ריד (Reid) בעניין L Schuler AG v. Wickman Machine Tool Sales Ltd [1974] A.C. 235, 251 שפסק: