הפ (ת"א) 26723-10-16 אליהו עזרא נ' לבנה כדורי

האם פרוטוקול הסדר גישור, שנחתם על ידי צדדים לסכסוך משפטי, מהווה הסכם מחייב, שלא ניתן לחזור מסכום התמורה הנקוב בו? זוהי השאלה המרכזית הניצבת לפני בהליך זה.

רקע

1. בין הצדדים להמרצת הפתיחה מתנהל בבית משפט זה (אצל חברי כב' השופט גייפמן) הליך אזרחי (ת.א. 8957-06-14) לפירוק שיתוף בנכס מקרקעין (להלן: הנכס או המקרקעין). המקרקעין המדוברים לא ישכנו בדד; בנוי עליהם מבנה מסחרי ובו קומת קרקע המושכרת לסופר-מרקט ולחנות לממכר מזון, ואילו הקומה השנייה מושכרת לאולם אירועים. המשיבים מס' 4-1 להמרצת הפתיחה (להלן: המשיבים) מעוניינים לממש את זכויותיהם במקרקעין, ולקבל תמורה בעבורן.

מערכת היחסים המשפטית בין הצדדים הינה מסועפת למדי, ואין צורך לעמוד על כל פרטיה לשם הכרעה במחלוקות הקיימות בהליך זה. המבקשים מס' 3-1 להמרצת הפתיחה (להלן: המבקשים) והמשיב מס' 5 (להלן: אפי) הם שותפים בחלקים שווים (25% כל אחד) במבקשת מס' 4 (שותפות "ברייט ווייאט הול אולמות לשמחות ואירועים" (להלן: השותפות)), המשכירה חלק מהנכס לאולם האירועים. המקרקעין רשומים על שמם של המבקשים (25% כל אחד); וכן על שם משיב מס' 3 ואפי (12.5% כל אחד). השניים האחרונים מחזיקים בנאמנות חלק מהאחוזים שרשומים על שמם בעבור יתר המשיבים. ולכל מערכת היחסים הזו נכנס גם בנק לאומי לישראל בע"מ, שהוא המשיב מס' 6 להמרצת הפתיחה (להלן: הבנק או בנק לאומי), שטרח ורשם משכון על הזכויות במקרקעין.

2. ביום 12.4.15 הפנה בית-המשפט את הצדדים להליך גישור, שיעסוק בכל הסוגיות השנויות במחלוקת ביניהם. הוחלט כי הגישור יתקיים בפני עו"ד עמוס גבריאלי. הליך הגישור היה מקיף, ובמהלכו נדונה רכישת כלל זכויותיהם של המשיבים בקרקע, ובמבנה שעליה. ביום 23.2.16 חתמו המשיבים מס' 4-2, אפי, המבקשים 2-1, מיופה כוחו של המבקש מס' 3 ובאי כוח הצדדים דאז על מסמך שנשא את הכותרת "פרוטוקול הסדר גישור". זהו המסמך המצוי בליבה של המחלוקת בהמרצת הפתיחה שלפניי. לאור חשיבותו אציג את תוכנו בפירוט, וכך נכתב בו:

הצדדים הגיעו להסדר המסלק ומסיים את כלל המחלוקות ביניהם מכל מין וסוג ובכל זמן שהוא, נשוא כל התקשרות ו/או התדיינות ביניהם, בין היתר, כפירוטם בת.א. 8957-06-14 ו/או כל הנגזר והנובע ממנו וזאת מבלי שכל צד מודה ו/או מאשר אי אילו מטענות משנהו והכל במסגרת הליך של גישור שהתקיים בפני המגשר, עו"ד עמוס גבריאלי.

1. לסילוק מלא, סופי ומוחלט של כל תביעות ו/או דרישות ו/או טענות התובעים ו/או מי מהם ו/או כל מי מטעמם [...] ולסילוק מלא סופי ומוחלט של כל תביעות ו/או דרישות ו/או טענות הנתבעים [...] מסכימים בזאת הצדדים ומתחייבים כדלקמן:

א. התובעים 1,2,3 ו – 4 [הם המשיבים בהמרצת הפתיחה] יעבירו את מלוא זכויותיהם ו/או אחזקותיהם במקרקעין [...] ולרבות המבונים על גבי המקרקעין והשותפות המחזיקה המקרקעין [...] והכל כנגד קבלת סך מלא, סופי ומוחלט של [---- סכום ההסדר הושמט על-ידי שכן הוא פרי הליך גישור – ג.ג.] (להלן: "סכום ההסדר") מהנתבעים 1-4 [שהם אפי והמבקשים בהמרצת הפתיחה]. ככל שיחול מע"מ על סכום ההסדר ו/או חלק ממנו, יתווסף המע"מ על הסכום הרלוונטי וישולם ע"י הנתבעים 1-4 והכל כנגד חשבונית מס כדין [...].

ב. מובהר בזאת, כי זכויות ואחזקות התובעים הינן כדלקמן:

[...]

ב [האות ב' מופיעה פעמיים במקור- ג.ג.]. הצדדים מסכימים בזאת, כי על יסוד הסכמה זו יכין רואה חשבון-כלכלן שימונה ע"י המגשר הצעה כמו גם נוסח הסכם להעברת הזכויות וקבלת סכום ההסדר באופן אשר יהא בו כדי למזער ככל שניתן את עלויות המס החלות על העיסקה והכל במסגרת הוראות כל דין ועל פי כללי תכנון מס מותרים ושמרניים. רואה החשבון יפעל באופן בו הקטנת נטל המס אשר יחול על התובעים לא תבוא על חשבונם ו/או תגרע מזכויותיהם של הנתבעים ו/או מי מהם.

ג. הצעת רואה החשבון תועבר לעיון הצדדים ואלה יעבירו את התייחסותם בכתב אליה ויחליפו בהתאם תיקונים לטיוטא המוצעת.

ד. הצדדים יתכנסו במשרדו של המגשר במועד הקבוע לכך לשם חתימה על הסכם המעגן ונותן ביטוי לכלל ההסכמות הנ"ל.

ה. הצדדים ישאו בשכר טרחת רואה החשבון והמגשר בחלקים שווים ביניהם.

ו. עם חתימת הצדדים על הסכם סופי, יעביר המגשר הודעה לבית המשפט למתן תוקף של פסק דין להסדר וכן בקשה לדחיית כלל התביעות ההדדיות בבחינת מעשה בית דין.

ז. הצדדים ישתפו פעולה זה מול זה כמו גם מול רואה החשבון והמגשר לשם עריכת ההסכם הסופי והכל בתום לב, בדרך מקובלת ובשקיפות מלאה.

ולראיה באו הצדדים על החתום היום יום 23 בחודש פברואר 2016.

ולאחר חתימות הצדדים, חתם עו"ד גבריאלי על האישור הבא "הריני לאשר בזאת כי הסדר זה הושג במסגרת הליך של גישור שהתקיים בפניי ואני מאשר הסדר זה ומקיימו על פי הוראת תקנה 9(א) לתקנות בתי המשפט (גישור), התשנ"ג-1993."

3. ואכן, בהתאם לפרוטוקול ובהמשך לו מינה המגשר רואה חשבון, וזה פנה לצדדים וציין כי יבחן חלופות מס שונות, ויערוך חישובים בהתאם לנתונים שיוצגו. רואה החשבון העריך את חבות המס שתוטל על המשיבים כעומדת על למעלה מחמישית מסכום ההסדר, וציין כי ניתן יהיה להעלות טענות שיביאו להפחתתה. בנוסף העריך רואה החשבון את סכום המס, שהמבקשים יחויבו בו.

המבקשים העבירו למשיבים נוסח הסכם לשם חתימה עליו, אך חלֶף קבלת הסכם חתום התקבלה (ביום 14.6.17) הודעת דואר אלקטרוני בה נכתב כי המשיבים "המומים מסכום המס שעליהם לשלם, מכך שאינו סופי" מקנסות אפשריים "שאינם רובצים לפתחם, ומאי קבלת מסמכים כלשהם, מנהג ידוע על ידי מרשיך, לרבות כרטסות שותפים ולרבות כל מסמך שעל פיו ניתן לבחון את המספרים. מרשיי הסתמכו על אמירותיהם של מרשייך, הסכמתם ניתנה מתוך הבנה שהמחיר הנמוך לא יכלול תשלום מס כלשהו, לנוכח ההפסדים שנאמר שיש להם בעסק. על מנת להשלים את הבדיקה, ביקשו מרשיי לקבל את המסמכים מרואה החשבון, אך לא נענו שוב ושוב" (נספח 10 להמרצת הפתיחה). בנסיבות אלה הודיעו המשיבים כי הם מתנגדים לתשלום מס כלשהו, והליך הגישור נקלע למבוי סתום.

4. מגעים נוספים שהתנהלו בין הצדדים לא הובילו לגישור הפערים, והם שבו לבית המשפט, שקיים ישיבת המשך (ביום 20.9.16). בית המשפט קבע כי במידה ש"לא יגיעו הצדדים במסגרת הליך הגישור להסכמות, סוגית אכיפת ההסכם או ביטולו תצטרך להתברר במסגרת תובענה נפרדת, ואזי [י]עוכב בירור התביעה לפירוק השיתוף של הזכויות במקרקעין עד להכרעה בתובענה זו."
5. ואכן, הצדדים לא הגיעו להסכמות, גם לא לגבי מהותו ומשמעותו של פרוטוקול הסדר הגישור עליו חתמו, ובהתאם להחלטת בית המשפט המבקשים הגישו תובענה נפרדת הלוא היא המרצת הפתיחה שלפניי, במסגרתה:

א) בית המשפט מתבקש להורות כי "הסכם הגישור אליו הגיעו הצדדים להליך שבנדון [...] הינו תקף ומחייב."

ב) וכן, "ליתן צו אשר יורה למשיבים 4-1, ביחד ולחוד, לחתום על המסמכים הדרושים לצורך מכירת מלוא זכויותיהם ו/או החזקותיהם במקרקעין, נשוא התביעה דנא, לרבות המבונים עליהם וחלקם בשותפות המחזיקה בהם, למבקשים ו/או למי מהם בתמורה לסך [סכום ההסדר], הכל כאמור וכמפורט בהסכם."

תמצית טענות הצדדים

6. לשיטת המבקשים, נכרת בין הצדדים הסכם למכירת זכויות המשיבים בקרקע, וכך יש להבין את פרוטוקול הסדר הגישור. המשיבים הסכימו למכור זכויותיהם בתמורה לסכום ההסדר, זהו הסכם, והסכמים יש לכבד, כך באופן כללי וכך גם שעה שעל הפרק עומדים הסכמי גישור. סכום ההסדר הוא סופי ולא ניתן עוד לחזור ממנו. המשיבים היו מודעים היטב לאפשרות שהתמורה שיקבלו תחוב במס. כך עלה עוד בדיון הראשוני בבית משפט זה בתובענת פירוק השיתוף. זאת ועוד; הסדר הגישור קובע כי ימונה רואה חשבון שיפעל לצמצם את החבות במס, ומכאן אנו למדים שהיה ברור גם למשיבים שתהיה חבות במס שיעשה מאמץ לצמצמה. קיומה לא בא להם בהפתעה. הגישור עצמו היה אינטנסיבי, ונדונו בו כל הסוגיות השנויות במחלוקת. פרוטוקול הסדר הגישור מציין במפורש כי הוא מכריע בכל הדרישות והטענות של הצדדים. המשיבים חתמו על ההסדר, וכעת, הם מנסים להתנער ממנו ולשפר את מצבם על-ידי גלגול חבות המס לעבר המבקשים. מכאן, שבבסיס עמדתם עומדת טעות בכדאיות העסקה, וטעות שכזו, כידוע, אינה מהווה עילה להשתחרר ממחויבות חוזית. אין גם זכר בהסכם לעמדת המשיבים, אותה העלו לאחר מכן, לפיה קיום ההסכם מותנה בגילוי מסמכים על-ידי המבקשים. ההסכם היה אמור לבסס "עסקת חבילה כוללת". המשיבים היו מודעים לכך שהיא היטיבה עימם, שכן הנכס הוערך ביתר משום שכלל את ההשקעות שהשקיעו בו המבקשים מכיסם. המשיבים היו מיוצגים לכל אורך הדרך, והיו מודעים למשמעות חתימתם על ההסדר. הם לא טרחו לציין הסתייגויות כאלה או אחרות בזמן אמת, גם לא לאחר סיום עבודת רואה החשבון, ולכן אין ממש בטענתם כי היו חסרים להם מסמכים לשם גיבוש עמדתם. המבקשים מצביעים על כך שהמשיבים הציעו לשוב לגישור, ומכאן שכל מטרתם הייתה לערוך "מקצה שיפורים" בחוסר תום-לב. העובדה כי מי שייצג אותם בהליך הגישור אינו מייצגם בהליך שבפני היא "היעדרות מהדהדת", ומראה כי דעתו אינה נוחה מהתנהלותם. עוד טוענים המבקשים שהמשיבים נוטלים מהסכם הפשרה את תכונת הסופיות שלו. במהלך הסדרי פשרה כל צד מוותר על חלק מטענותיו ונוטל סיכונים כאלה ואחרים, ואם בכל פעם ניתן יהיה לפתוח הסכמי פשרה בקלות, יתערער מעמדו של מוסד הפשרה, באופן שיפגע בוודאות המשפטית. בנוסף, השלמה עם דרך הילוכם של המשיבים תערער את מוסד הגישור, כמוסד אפקטיבי ליישוב סכסוכים מחוץ לבית-המשפט.
7. המשיבים טוענים כי יש לדחות את המרצת הפתיחה. ההסדר מושא המחלוקת אינו בגדר הסכם סופי, אלא לכל היותר מדובר במתווה שאמור היה להוביל להסכם כזה, והוא לא הבשיל נוכח חילוקי הדעות בין הצדדים. זו הייתה גם הסיבה שהמשיבה מס' 1 כלל לא חתמה על ההסדר, שכן חתימתה הייתה נדרשת רק לאחר שהצדדים היו מגיעים אכן להסכמה. לא בכדי המסמך אינו נושא את הכותרת "חוזה" או "הסכם", ולא בכדי לא פנה המגשר לבית המשפט כדי לתת תוקף של פסק דין לפרוטוקול. בנוסף, מעיון בלשון המסמך עצמו ניתן לראות כי הוא בגדר שלב ביניים, שכן הצדדים מציינים כי ייחתם ביניהם הסכם סופי בעתיד, וגם סוגיית המס טרם סוכמה, ותלויה הייתה בהצעה שתתקבל מרואה החשבון. לחילופין, המשיבים טוענים כי אם ייקבע, בניגוד לעמדתם, שנכרת חוזה סופי, קמה להם עילה לבטלו. מדוע? משום שהמבקשים הטעו אותם ביחס למאפייני הנכס, מושא ההסדר. הוצג להם מצג לפיו חבות המס שתוטל עליהם תהיה אפסית, בהינתן הפעילות הכלכלית במקום. רק לאחר קבלת הצעת רואה החשבון התברר להם כי תמונת הדברים שונה. מדוחות כספיים חלקיים שהוצגו להם התברר כי הנכס רווחי, ונעשה ניסיון לרכוש את חלקם "בנזיד עדשים". לטענתם, אם היו נחשפים בפני המשיבים מלוא המסמכים, לא היו מסכימים למכור את חלקם בסכום ההסדר. עילה נוספת לביטול מצויה, לשיטתם, בהפרת המבקשים את התחייבותם להציג בפניהם את מלוא המסמכים הנוגעים בנכס, ומשלא עשו כן קמה עילה לבטל את ההסכם ככל שגובש.
8. אפי, המשיב מס' 5, הצטרף לטיעוני המבקשים; ובנק לאומי, המשיב מס' 6, הותיר את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט, וציין כי הוא שומר על זכויותיו בכל הנוגע למימוש השעבוד הרובץ על הנכס מושא הליך זה.
9. עד כאן טענות הצדדים ומכאן להכרעה.

דיון והכרעה

10. במוקד הערעור עומדת שאלה פרשנית. כיצד יש לפרש את ההסכמות שהגיעו אליהם הצדדים, ושעוגנו במסמך הנושא את הכותרת "פרוטוקול הסדר גישור"? האם מדובר בהסכם סופי ומחייב או שמא מדובר במתווה ביניים. נקודת המוצא במסענו הפרשני מצויה, כמובן, בחוק. חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 (להלן: חוק החוזים) מורה אותנו כך:
11. פירוש של חוזה

(א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו.

מאחורי המלל הקצר שבסעיף ניצבת מחלוקת עמוקה ביותר  - תהום רבה  - על אודות הדרך הראויה בה יש לפרש חוזים בשיטתנו המשפטית. מחלוקת זו הסעירה את עולם המשפט האזרחי, המנומנם בדרך כלל, והיא הלכה והתעצמה מאז פסק-דינו המכונן של המשנה לנשיא (כתוארו אז) ברק בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום בע"מ, פ"ד מט(2) 265 (1995)(להלן: עניין אפרופים). גישתו העיונית של הנשיא ברק פותחה לאחר מכן, כידוע, בספרו (אהרן ברק פרשנות במשפט: פרשנות החוזה (2001)(להלן: ברק)), וזכתה לדיון ולמחלוקת בפסיקה (ראו הגישות השונות בדנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות – אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד סא(2) 1 (2006); ואת גישתו של כב' השופט דנציגר, למשל, בע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נ' כהן (פורסם במאגרים; 2010)); ובכתיבה האקדמית (ראו למשל אצל דניאל פרידמן "לפרשנות המונח 'פרשנות' והערות  לפסק דין אפרופים" המשפט ח' 483 (2003); גבריאלה שלו "מיהם שליטי החוזה (דיון נוסף בהלכת אפרופים)" ספר מישאל חשין 645 (אהרן ברק, יצחק זמיר ויגאל מרזל עורכים, 2009); סיני דויטש "אקטיביזם שיפוטי בדיני חוזים" מאזני משפט ו 21 (תשס"ז); ישראל ציגנלאוב "פרשנות לגיטימית או התערבות  הפוגעת ביציבות המשפטית? גישת הפרשנות התכליתית על פרשת דרכים" הפרקליט נ 261 (2008)).

בסופו של יום נדרש המחוקק לנושא, וכך בא לעולם הנוסח המעודכן של סעיף 25 לחוק החוזים שצוטט לעיל. אלא שניתן לומר בזהירות כי גם בעקבותיו לא באה המנוחה לניצים וגם לא המרגוע לעמלים, ההוגים יומם וליל בפרשנות חוזית, לא ברמת הדין המצוי ואף לא ברמת הדין הרצוי (ראו הדיון אצל יורם דנציגר וצביקה מצקין "האם שבו הצדדים להיות  שליטי החוזה לאחר תיקון מס' 2 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973" משפט ועסקים טו 27 (2012); איל זמיר "עוד על פירוש והשלמה  של חוזים" משפטים מג 5 (2012); שחר ליפשיץ ואלעד פינקלשטיין "מבט הרמנויטי על פרשנות חוזים" משפטים מג 55 (2012); גרשון גונטובניק "מחשבות על אודות פרשנות, פרשנות חוזים וגבולותיה המשפט יח 105 (2013)(להלן: גונטובניק)).