ואכן, אם צדדים לגישור יהססו מפני מתן התחייבויות כאלה ואחרות, ואם יחששו שכל הסכמה נקודתית תהפוך לבלתי הדירה, הרי שנפגע במוסד הגישור עצמו. עלינו לשמר מכל משמר את יכולתם של הצדדים להתבטא במסגרתו בחופשיות, ולגבש הסכמות זמניות בדרך אל ההסכם הסופי, ולחזור מהן אם ירצו, וזאת עד שההסדר יאושר בבית המשפט.
מכאן קל להגיע למסקנה שגישתם הפרשנית של המשיבים היא שעולה עם התכלית האובייקטיבית של דיני הגישור ולא גישתם הפרשנית של המבקשים. המשיבים ביקשו לקבל את התמונה כולה בטרם יסכימו להסכם הסופי הפותר את המחלוקות. הם הביעו הסכמה לתמורת ההסדר, אך זו הייתה הסכמה במסגרת הליך גישור שטרם תם. נותר היה עוד לברר את סוגית הסדר המס, ולהגיע, בסופו של יום, להסכמה הסופית הפותרת את המחלוקות שבין הצדדים. הגיוני לתת להסדר שערכו - במסגרת הליכי גישור - מובן ולפיו יוכלו לחזור בהם מהסכמות הביניים כל עוד לא גובש אותו הסכם סופי אליו מתייחס סעיף ו' להסדר שחתמו עליו.
- במאמר מוסגר אציין כי נראה שלפי דיני הגישור, אפילו אם היו חותמים הצדדים על הסכם סופי, יכול היה כל אחד מהם לסגת בו מההסכמה עובר לאישור ההסדר על-ידי בית המשפט. הדבר עולה מלשון תקנה 9(ב) לתקנות הגישור ולפיה "נחתם הסדר הגישור, יודיע על כך המגשר לבית המשפט בהקדם האפשרי; ביקשו בעלי הדין לתת תוקף של פסק דין להסדר הגישור יצרף המגשר להודעתו עותק ממנו" [ההדגשה הוספה]. מכאן, שניתן להגיע למסקנה כי על מנת שיינתן תוקף של פסק דין להסדר הגישור נדרשת בקשה של בעלי הדין כולם ולא של אחד מהם. על רקע זה פסק כב' השופט (כתוארו אז) רובינשטיין בעניין פלוני (בפסקה כ"ו להחלטתו):
גם אם חתמו הצדדים על "הסדר גישור" כדת וכדין, בקשה למתן תוקף של פסק דין צריכה להיות על דעת שניהם וההסכם צריך להיות מוגש על ידי המגשר. ואגב, מדובר בהסכמה נפרדת ועצמאית - שאינה תלויה מיניה וביה בהסכמה לחתימה על "הסדר הגישור".
כב' השופט רובינשטיין אימץ באופן מפורש (שם) את הגישה לפיה גם אם אחרי החתימה, ובטרם ההגשה, נמלך אחד הצדדים ומבקש לחזור בו מההסכמות, זכותו לעשות כן. "הסכמה חוזית להסדר גישור אינה כוללת הסכמה למתן תוקף של פסק דין - אלא אם כן נכתב בהסדר הגישור במפורש אחרת" (שם).
די היה בנקודה זו, על פני הדברים, כדי לחרוץ את דינה של המרצת הפתיחה שלפני לשבט. שהרי גם אם גובשו הסכמות סופיות במסגרת הליך של גישור, נתונה הזכות למי מהצדדים לחזור בהם מהן כל עוד לא קיבלו תוקף של פסק דין. ולכן, בין אם נראה בהסדר הגישור כסופי ומחייב (כשיטת המבקשים) ובין אם לאו (כשיטת המשיבים), עדיין יכולים היו המשיבים לחזור בהם מהסכמתם. אלא שהצדדים שלפני כלל לא טענו בעניין, ולא חשבתי שראוי להכריע הסכסוך ביניהם על בסיס נקודה זו.
זוהי סוגיה משפטית החיצונית להסכם שבין הצדדים ולפרשנותו, ואילו הצדדים מיקדו טענותיהם בפרשנות הראויה של ההסדר אליו הגיעו. אולם גם כך יש לה השלכה ישירה על השאלה הפרשנית של ההסדר. היא מראה כי התכלית האובייקטיבית של הסדרי גישור באה לקדם גמישות, ולאפשר לצדדים לחזור בהם מהסכמות אליהם הגיעו והכול עד להכרעה סופית ומלאה. תכלית זו מקודמת על ידי גישתם הפרשנית של המשיבים ולא על-ידי זו של המבקשים. היא נתמכת בהוראות סעיף ו' להסדר ולפיו רק לאחר חתימת הסכם סופי יעביר המגשר את ההסכמות לבית המשפט. מכאן, שעד שלא יגיעו הצדדים להסכם סופי, שמורה לכל אחד מהם הזכות לסגת מדרך הגישור – מחלקה או ממלואה.
- לסיום נקודה זו אתייחס לעוד אחד מעקרונות הגישור, והוא קבלת החלטות על בסיס מידע. תקנה 2 לתקנות בתי המשפט (גישור), התשנ"ג-1993 מציינת את מהות הגישור והיא "הסכמה על יישוב הסכסוך, בין היתר על ידי בירור הנושאים שבמחלוקת, גילוי מידע הדרוש בקשר לסכסוך והצעת אפשרויות לפתרונו" [ההדגשה הוספה]. הנה כי כן, מסירת המידע הרלוונטי היא אחת הנגזרות ממאפיין חשוב של מוסד הגישור, והוא "תהליך בירור הסכסוך ביניהם בגישה שיתופית" (קרני פרלמן יישוב סכסוכים: משפט שיתופי וטיפולי 102 (2015)). גם מאפיין זה תומך בגישת המשיבים לפיה היו מוכנים להגיע להסדר סופי רק לאחר קבלה נאותה של המסמכים הנוגעים בדבר.
התוצאה
- התוצאה אליה הגעתי היא שמכלול התכליות שבחנתי מוביל לאימוץ הפרשנות של המשיבים ולדחיית הפרשנות המוצעת של המבקשים. לפיכך, לא נדרשתי במסגרת פסק דין זה לטענותיהם החלופיות של המשיבים, לעניין היכולת העומדת להם, לשיטתם, לבטל את ההסדר גם אם הוא הפך סופי.
- על רקע כל האמור אני דוחה בזאת את המרצת הפתיחה.
- כמובן שאין בפסק הדין כדי להשליך באופן כלשהו על טענות הצדדים לגופן בעניין שווי הנכס. כך, המצהיר מטעם המבקשים הדגיש בחקירתו הנגדית כי הוא השביח אותו בהשקעות שהוציא מכיסו (ראו בעמ' 13 לפרוטוקול הדיון). ככל שכך, המבקשים צריכים להיות מרוצים מהתוצאה לפיה כעת, משיפורק השיתוף, התמורה תשקף את השווי הריאלי והנכון של הנכס. המשיבים, מצדם, טוענים כי קיים חשש שהתנהלות המבקשים דווקא פגעה בשוויו. כך או כך, עניין זה יתברר במסגרת המתאימה, ולא בהליך שבפניי.
כמו כן, כמובן שאין בפסק הדין כדי להשליך על זכויותיו של בנק לאומי ביחס לנכס.
- במסגרת קביעת ההוצאות לקחתי בחשבון את העובדה כי המשיבים הגישו בקשה שנדחתה על ידי לאחר תגובה, ועניין זה צריך להפחית מההוצאות שיש להטיל על המבקשים. המבקשים ישלמו למשיבים 4-1 הוצאות בסך כולל של 15,000 ₪. המזכירות תעביר את הפיקדון שהפקידו המבקשים למשיבים באמצעות ב"כ, על חשבון האמור.
- המזכירות מתבקשת לשלוח את פסק הדין לצדדים ולסגור את התיק.
ניתן היום, ב' אלול תשע"ז, 24 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.
גרשון גונטובניק