לאור זאת, יש להקדים ולבחון אם הוכח שהנתבעים ידעו או שהיה עליהם לדעת על הליקויים במנוע אשר אינם נזכרים בטופס הגילוי הנאות ולא נמסרו לתובע.
לצורך ההכרעה בשאלה אם אכן היה כשל בחובת הגילוי, עלי להכריע תחילה בשאלה האם הוכח בפני מצבו של המנוע ערב המכירה ואם כן – מה היה מצב זה.
ככל שיוכח כי הליקויים במנוע היו קיימים עובר למכירה, הרי שהפרת החובה היא בעלת משמעות בפועל לענייננו.
הליקויים במנוע
טענת התובע היא כי הרכב נמכר לו עם מנוע פגום. האם עמד התובע בנטל המוטל עליו להוכיח טענה זו?
התובע מסר בתצהירו כי תקופה קצרה לאחר רכישת הרכב, החלו להופיע בעיות קשות במנוע אשר באו לידי ביטוי בין היתר בפליטת עשן רב מהרכב, מנוע מקרטע, כיבוי מנוע תוך כדי נסיעה ונזילות מים.
לכך יש להוסיף את העובדה שאין חולק כי הרכב הוכנס למוסך הנתבעת לתיקון המנוע כחודש וחצי בלבד לאחר רכישתו, כאשר בין מועד רכישת הרכב לבין מועד כניסתו למוסך נסע הרכב כ-1,800 ק"מ.
עדות מרכזית בנושא הליקויים במנוע בעת ביצוע העסקה מצויה בחוות הדעת של המומחה מטעם התובע, מר שמואל אביעד, הקובע באופן מפורש בסעיף 7 לחוות הדעת (ההדגשה במקור – א.ב.) –
"הנתבעת מכרה לתובע רכב עם מנוע לא תקין לרבות תקלות נוספות במערכת ההנעה 4X4, במערכת החשמל ובהם מערכת כרית האוויר ... ממצאי בדיקת הרכב שהועלו על ידי לרכב ביום 19.5.15 (כך במקור – א.ב.) מאשרים את העובדה באופן חד משמעי כי פעולת המנוע ברכב אינה תקינה, היא אכן משקפת את הממצאים שהועלו על ידי מכון הבדיקה אשר אף הוא קבע כי מנוע הרכב אינו תקין".
הנה כי כן, על פי המומחה מטעם התובע, הרכב נמכר כשהמנוע אינו תקין.
הנתבעים טענו מצדם מספר טענות ביחס לקביעה זו.
ראשית טענו כי למומחה לא היתה יכולת לקבוע מתי התרחשו הליקויים וכי הבדיקה משקפת את מצב הרכב נכון למועד הבדיקה בלבד ולא למועד המכירה, שכן בדיקת הרכב התבצעה ביום 19.5.15, קרי שלושה חודשים לאחר מכירת הרכב, ולאחר שהרכב נסע מעל 12,000 ק"מ מאז המכירה ועבר שני תיקונים במוסכים שונים.
באשר לקביעה זו השיב המומחה בחקירתו לשאלת ב"כ הנתבעים בזו הלשון (עמ' 39 לפרוטוקול שורות 22-20) –
"בחוות הדעת שלי התייחסתי לממצאים שקבלתי במועד הבדיקה. בנוסף התייחסתי גם להיסטורית התיקונים וממצאי הבדיקות שנערכו ברכב ממועד הרכישה עד מועד בדיקתי ולאור אותם ממצאים אני סבור בסבירות גבוהה שמדובר במנוע שסופק לא תקין".