--- סוף עמוד 32 ---
לו. בשולי הדברים נחזור על שנאמר בבית משפט זה לא אחת בדבר הצורך בקיומו של חוק-יסוד: החקיקה, אשר יסדיר, בין היתר, את מעמדם של חוקי היסוד במדינת ישראל והאפשרות לתקנם (עניין בנק המזרחי, פסקה 73 לפסק דינו של הנשיא ברק; בג"ץ בר-און, פסקה 36). מחד גיסא, דעת לנבון נקל, כי אין זה בריא בדמוקרטיה פרלמנטרית מתוקנת שהסדרת נושא החקיקה תיעשה אך על ידי הרשות השופטת; רשות-רשות ותפקידה. מאידך גיסא, כפי שיארע לא אחת, מקום שאין הרשות הרלבנטית ממלאת את תפקידה כדבעי, והצורך המשפטי קיים במובהק, אין מנוס מפעולת הרשות האחרת. בבואנו לבחון את תקינות עבודת החקיקה של הכנסת, כרשות מחוקקת ומכוננת כאחת, איננו יכולים להתעלם מפגמים מהותיים הנופלים בה. הפתרון הראוי הוא אם כן בכינון חוק יסוד: החקיקה, אולם עד שזה יזכה להגיע לאויר העולם, אין מנוס מקביעת כללים מנחים לשם שמירה על עקרונותיו הבסיסיים של המשטר הפרלמנטרי הישראלי, ועל-ידי כך לכבד את הכנסת – לכבד את עבודתה ואת תוצריה, לכבד את עקרונות המשטר החוקתי.
לז. אחר הדברים האלה ובטרם ניתן פסק דיננו, קראתי את פסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 10042/16 קווטינסקי נ' כנסת ישראל (7.8.17) (עניין ריבוי דירות). הגם שפסק הדין עוסק בחוקתיותה של התנהלות דיונית של הכנסת – הליכי חקיקה – ואילו ענייננו בנושא שונה, חוקתיותה של הוראת שעה (חוזרת ונשנית) בחוק יסוד, ישנן תובנות משותפות לשני התיקים. בית המשפט בעניין ריבוי הדירות החליט לפסול את הליך החקיקה החל מועדת הכספים (הכנה לקריאה שניה ושלישית ואילך); היתה גם דעת מיעוט נכבדה; בנדון דידן המדובר בהגנה על חוקי יסוד בהיבט המסגרתי. המשותף לשניהם הוא הגדשת הסאה או חציית הקווים האדומים, כדברי הנשיאה בעניין ריבוי הדירות; וכפי שתיאר השופט סולברג בהרחבה, עקרון ההשתתפות, החיוני כל כך בדמוקרטיה, הופר – וקריאת הציטוטים מפרוטוקול ועדת הכספים בפסק הדין מצביעה, למרבה הצער הכן, על זילות הליך החקיקה. הקושי בענייננו שלנו נובע אף הוא מאותו מקור כללי של יחס הממשלה לכנסת, וחוק ההסדרים הוא חלק קבוע הימנו (וראו הערות השופטת חיות לעניין חוק ההסדרים שם, פסקאות 2-1). יחסה של הממשלה לכנסת – נושא רב שנים שאינו קשור כלל ועיקר לזהותה הפוליטית של הממשלה – כעולה משני התיקים טעון שיפור רב, לשון המעטה. אטעים בהסכמה, כדברי השופט סולברג בפסקה 40 בעניין ריבוי הדירות, כי "ביקורת שיפוטית על הליכי החקיקה אינה 'לעומתית' כלפי הכנסת; היא בעדה. היא נעשית תוך הקפדה על איזון עדין וזהיר להבטחת עצמאותה של הכנסת, רום מעמדה ודרכי פעולתה". אכן, שם הודגש כי אין