"מאז שנת 2000, בעקבות ממצאים קשים שפורסמו בדו"ח מבקר המדינה לעניין תוספות השכר החריגות המשולמות לעובדים בחברת החשמל, החל תהליך של בדיקה משותפת על ידי רשות החברות הממשלתיות (להלן: "הרשות") ואגף הממונה על השכר באוצר. מתוצאות הבדיקה הוברר, כי על פני הדברים, חלק ניכר מתוספות השכר המשולמות לעובדי חברת החשמל הוסכמו והונהגו במהלך השנים בחריגה מן המקובל בקרב כלל עובדי המדינה, ובלא אישורו של הממונה על השכר, ולפיכך הן מנוגדות להוראות חוק יסודות התקציב. בבחינת למעלה מן הצורך אוסיף, שתוספות השכר הנ"ל אף לא אושרו על ידי הרשות" (ההדגשות הוספו – א"ר).
דברים אלה, חוששני, אינם צריכים לפרשנות מרחיקת לכת. אדרבה, דומה כי ענייננו בהחלטה חד משמעית, ולפיה הטבות השכר אשר ניתנו לעובדים וגמלאים במערערת חרגו מן המקובל במגזר הציבורי, ומשכך נגדה הענקתן את הוראות הדין. אף הסיפה של ההחלטה, בה נקבע כאמור כי על המערערת לחדול מתשלומים אלה וכן לגבות מעובדיה את השבת הכספים, אינה מותירה לדידי מרחב ניכר לספקות. משכללה המערערת את עלויותיהן של הטבות השכר החריגות במסגרת דו"חותיה הכספיים, ואלה קיבלו ביטוי בתעריף הרלבנטי אשר נקבע על-ידי רשות החשמל, ניתן לקבוע – ברמת אפשרות סבירה, למצער, והאמור מתחייב אף בגדר השכל הישר – שהיה בכך משום התעשרות שלא כדין; דברים כפשוטם.
עא. אשר לטענה כי החלטות הממונה על השכר אינן משקפות את הכרעתו הסופית בדבר אי חוקיותם של רכיבי השכר, נוכח אישור ההסכם הקיבוצי משנת 2011 על-ידיו, סבורני שאין להלמה. אכן, לשיטת היועץ המשפטי לממשלה, אישורו של הממונה להסכם הקיבוצי מהוה "המלה האחרונה" בנוגע להטבות השכר, וזו באה חלף החלטותיו הקודמות בנושא. כן נטען, כי קביעה שיפוטית שלפיה הטבות אלה שולמו בניגוד לדין, חותרת תחת סמכותו של הממונה.
עב. הסמכות לאשר חריגות שכר – שהואצלה לממונה מידי שר האוצר – מעוגנת כאמור בסעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב, הקובע כך:
"גוף מתוקצב או גוף נתמך לא יסכים על שינויים בשכר, בתנאי פרישה או בגימלאות, או על הטבות כספיות אחרות הקשורות לעבודה, ולא ינהיג שינויים או הטבות כאמור, אלא בהתאם למה שהוסכם או הונהג לגבי כלל עובדי המדינה או באישורו של שר האוצר...".
אכן, סעיף 29(א) קובע הסדר קוגנטי, אשר נועד להתערב במערך החוזי למען הבטחת יציבות המשק (בג"ץ 6231/92 זגורי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מט(4) 749, 788 (1995)). חוק יסודות התקציב היה חלק מתנאי הבראת ישראל לאחר המגה-אינפלציה במחצית הראשונה של שנות השמונים למאה הקודמת. כיבודו קדוש ייאמר לו במונחי יציבות הכלכלה והאחריות התקציבית. בצד האמור כבר נפסק, כי אין ההסדר עצמו מונע את האפשרות לתבוע השבה בדיני עשיית העושר: