| בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק |
| בג"ץ 1877/14 |
| בג"ץ 1937/14 |
| בג"ץ 2260/14 |
| בג"ץ 8017/15 |
| לפני: | כבוד הנשיאה מ' נאור |
| כבוד המשנה לנשיאה (בדימ') א' רובינשטיין | |
| כבוד השופטת א' חיות | |
| כבוד השופט ח' מלצר | |
| כבוד השופט נ' הנדל | |
| כבוד השופט ע' פוגלמן | |
| כבוד השופט י' עמית | |
| כבוד השופט נ' סולברג | |
| כבוד השופט א' שהם |
| העותרת בבג"ץ 1877/14: העותרים בבג"ץ 1937/14: העותרת בבג"ץ 2260/14: העותרות בבג"ץ 8017/15: | התנועה למען איכות השלטון בישראל 1. עו"ד איתי בן חורין 2. הפורום לשוויון בנטל, ע"ר 3. עו"ד איתן גינזבורג עמותת הרצליה למען תושביה, ע"ר 1. מפלגת "יש עתיד" בראשות יאיר לפיד 2. התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות בישראל |
| נ ג ד |
| המשיבים בבג"ץ 1877/14: | 1. הכנסת |
| 2. ממשלת ישראל | |
| 3. שר הביטחון | |
| 4. צה"ל | |
| המשיבים בבג"ץ 1937/14: המשיבים בבג"ץ 2260/14: המשיבים בבג"ץ 8017/15: | 5. המדפיס הממשלתי 1. כנסת ישראל 2. ממשלת ישראל 3. שר הביטחון 1. מדינת ישראל – ממשלת ישראל 2. משרד הביטחון 3. מדינת ישראל – כנסת ישראל – המדפיס הממשלתי 1. ראש ממשלת ישראל 2. שר הביטחון 3. היועץ המשפטי לממשלה 4. הממשלה ה-34 5. כנסת ישראל |
| התנגדות לצו על תנאי |
| תאריכי הישיבות: | י"ח בחשון התשע"ה ט' בניסן התשע"ו | (11.11.2014) (17.4.2016) |
| בשם העותרת בבג"ץ 1877/14: בשם העותרים בבג"ץ 1937/14: בשם העותרת בבג"ץ 2260/14: בשם העותרות בבג"ץ 8017/15: בשם המשיבה 1 בבג"ץ 1877/14 ובבג"ץ 1937/14, המשיבה 3 בבג"ץ 2260/14 והמשיבה 5 בבג"ץ 8017/15: בשם המשיבים 5-2 בבג"ץ 1877/14, המשיבים 3-2 בבג"ץ 1937/14, המשיבים 2-1 בבג"ץ 2260/14 והמשיבים 4-1 בבג"ץ 8017/15: | עו"ד אליעד שרגא; עו"ד תומר נאור; עו"ד צרויה מידד-לוזון עו"ד איתי בן-חורין; עו"ד איתן גינזבורג עו"ד ד"ר שמואל סעדיה; עו"ד עמית המפל עו"ד גיא בוסי; עו"ד רונן אביאני עו"ד ד"ר גור בליי עו"ד דנה בריסקמן; עו"ד נחי בן אור; עו"ד אבישי קראוס |
| פסק-דין |
הנשיאה מ' נאור:
- לפנינו ארבע עתירות חוקתיות המופנות נגד תיקונים מספר 19 ו-21 לחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986 (להלן:חוק שירות ביטחון או: החוק) שבהם הסדירה הכנסת את סוגיית גיוסם לצבא של תלמידי הישיבה ש"תורתם אומנותם" (להלן: תלמידי הישיבות).
רקע הדברים
- בשנת 1949 החליט שר הביטחון דוד בן גוריון לדחות את שירותם הצבאי של 400 תלמידי ישיבה. החלטה זו הולידה את מדיניות דחיית השירות של תלמידי הישיבה ש"תורתם אומנותם", מדיניות שממשלות ישראל לדורותיהן המשיכו בה. לימים עוגנה מדיניות זו בחקיקה ראשית של הכנסת ובמרוצת הזמן נכנסו למעגל הדחייה עשרות אלפי תלמידי ישיבה. רובם המוחלט קיבל פטור מהשירות בצבא.
הסדר הדחייה יצר מחלוקת קשה ונוקבת בחברה הישראלית. לעמדתם של המצדדים בהסדר, יש לאפשר לתלמידי הישיבות להתמסר ללימודיהם תחת שירות בצבא ובדרך זו לשקם את העולם התורני המפואר שכמעט ונחרב בשואה. המצדדים בהסדר מוסיפים ומטילים ספק ביעילות שירותם הצבאי של תלמידי הישיבות עקב קשיי ההסתגלות הכרוכים בכך. לעומתם עומדים המתנגדים להסדר על ההפליה, תחושות הקיפוח וההשלכות החברתיות השליליות שהוא הוליד. להשקפתם, אין הצדקה לכך
--- סוף עמוד 4 ---
שרבים מבנותיה ובניה של החברה יישאו על גבם את עיקר העול הצבאי והכלכלי במדינה, שעה שרבים אחרים, ובהם חרדים, לא תורמים את חלקם במידה שווה. ההיסטוריה של מחלוקת חברתית זו היא כהיסטוריה של מדינת ישראל עצמה (כדברי הנשיא א' ברק בבג"ץ 3267/97 רובינשטיין נ' שר הביטחון, פ"ד נב(5) 481, 491 (1998) (להלן: פרשת רובינשטיין)). היא הפכה ברבות הימים לסוגיה משפטית חוקתית שנדונה והוכרעה על ידי בית משפט זה כבר כמה פעמים, ועתה - פעם נוספת.
מדיניות דחיית השירות – פסיקת בית המשפט העליון
- הסדר דחיית השירות של תלמידי הישיבות החל כאמור בשנת 1949 מכוח החלטה של שר הביטחון לדחות את שירותם הצבאי של תלמידי ישיבות ש"תורתם אומנותם" ובהמשך לפטור אותם מהשירות בצבא. העתירות הראשונות שבהן נתקפה מדיניות זו הוגשו לבית משפט זה בתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת. באותן עתירות נטען כי שר הביטחון חורג מסמכותו בהעניקו דחיית שירות למספרים גדלים והולכים של מיועדים לשירות ביטחון מקרב הציבור החרדי. פעם אחר פעם נדחו העתירות על הסף בשל היעדר זכות עמידה ואי-שפיטות (בג"ץ 40/70 בקר נ' שר הביטחון, פ"ד כד(1) 238 (1970) ;בג"ץ 448/81 רסלר נ' שר הביטחון, פ"ד לו(1) 81 (1981); ד"נ 2/82 רסלר נ' שר הביטחון, פ"ד לו(1) 708 (1982); בג"ץ 179/82 רסלר נ' שר הביטחון, פ"ד לו(4) 421 (1982)). נקודת מפנה משמעותית נרשמה בעתירה שהוגשה בשנת 1986 (בג"ץ 910/86 רסלר נ' שר הבטחון, פ"ד מב(2) 441 (1988)). בעתירה זו הסיר בית המשפט את מגבלות הסף והסכים לבחון את מדיניות דחיית השירות. עם זאת לגופה של העתירה נפסק כי אין מקום להתערב במדיניות בהתחשב בנתונים העובדתיים שהוצגו באותה פרשה, שהצביעו על כך שרק כ-5.4% מכלל מחזור הגיוס באותה תקופה היו תלמידי ישיבות שקיבלו דחיית גיוס. בפרשת רובינשטיין שהוכרעה בשנת 1998 התערב בית משפט זה לראשונה בסוגיית דחיית השירות. בפרשה זו הוצג לבית המשפט נתון, עדכני לשנת 1996, שלפיו כ-7.4% משנתון הגיוס הם תלמידי ישיבות ששירותם נדחה. לאור היקפם הגדל והולך של תלמידי הישיבות שנכנסו ל"מעגל הדחייה" קבע בית המשפט בפרשת רובינשטיין כי שאלת גיוסם של תלמידי הישיבות הפכה כזו המחייבת הכרעה באמצעות "הסדר ראשוני", דהיינו הסדר המעוגן בחקיקה ראשית של הכנסת ולא מכוח מדיניות הנקבעת כולה על ידי הרשות המבצעת. על כן נקבע בפרשת רובינשטיין כי שר הביטחון מפעיל שלא כדין את סמכותו בעניין דחיית השירות של תלמידי הישיבות ש"תורתם אומנותם" והוא אינו רשאי עוד להכריע בשאלת גיוס תלמידי הישיבות מבלי שהכנסת תאמר את דברה.
--- סוף עמוד 5 ---