...
דרישה זו לאובייקטיביות מטילה נטל כבד על השופט. עליו להיות מסוגל להבחין בין הרצוי האישי, לבין המצוי החברתי. עליו ליצור מחיצה ברורה בין השקפותיו כפרט לבין תפיסותיו כשופט. עליו להיות מסוגל להכיר בכך שיתכן ודעותיו האישיות אינן נחלתו של הציבור הרחב. עליו להבדיל הבדל היטב בין ה'אני מאמין' האישי שלו לבין ה'אני מאמין' של האומה. עליו להיות ביקורתי כלפי עצמו, ומרוסן כלפי עמדותיו. עליו לכבד את הכבלים הקושרים אותו כשופט" (בג"צ 693/91 אפרת נ' הממונה על מרשם האוכלוסין במשרד הפנים ואח' [51], בעמ'781-782).
אכן, הצהרה על בטלותו של חוק הנוגד חוקה היא עניין רציני. יש בה משום סיכול רצונו של הרוב דהיום. הצידוק לכך הוא בעליונות החוקה וערכיה. צידוק זה פועל מקום שהשופט נותן ביטוי לערכיה של החוקה כפי שהם מובנים על-ידי התרבות והמסורת של העם בתנועתו על פני ההיסטוריה. צידוק זה אינו פועל כאשר שופט נותן ביטוי להשקפותיו הסובייקטיביות. אכן האובייקטיביות השיפוטית מונחת ביסוד הביקורת השיפוטית על חוקתיות החוק. במתן משקל לשיקולים השונים, השופטשואף, כמיטב
--- סוף עמוד 425 ---
יכולתו, לאובייקטיביות שיפוטית. לא את ערכיו הסוביקטיביים, ולא את שיקוליו האישיים, הוא משקף. השופט משקף 'את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית' (בג"צ 6163/92,6177 אייזנברג ואח' נ' שר הבינוי והשיכון ואח' [52]). אכן, רק שופט מקצועי, הסופג במשך שנים רבות את הצורך להבטיח אובייקטיביות שיפוטית, והנהנה מאי-תלות גמורה, יכול להגשים משימה כבדה זו.
עמדתי על כך באחת הפרשות, בצייני:
"שופט מקצועי מסוגל לעמוד בנטל זה. חינוכו, נסיונו והתרבות השיפוטית בה הוא חי הפנימו בו את ערכי העצמאות, אי התלות והיכולת להבחין בין ההשקפה האישית לבין דרישות התפקיד. אין כשופט המקצועי, המודע למגבלות המוטלות עליו בחברה דמוקרטית. 'כמדמין אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם' (הוריות, י, א-ב)" (בג"צ 693/91 [51] הנ"ל, בעמ' 782).
רק שופט, אשר על פי תפיסתו
"השפיטה אינה תפקיד, זו צורת חיים" (בג"צ 732/84 צבן נ' השר לענייני דתות, ואח' [53], בעמ' 148)
יוכל למלא תפקיד זה. רק שופט שכל חינוכו מביא אותו לחשיבה מופשטת, שביסודה עומד ההגיון ולא הכוח, משקל הטיעון ולא זהות הטוען יוכל להגשים תפקיד זה; רק שופט החי יום יום את המתח שבין העקרון המופשט לבין הפעלתו בחיי המעשה כלפי בשר ודם העומד לפניו, יוכל לעמוד במשימה קשה זו. לשם כל אלה נדרשת רשות שיפוטית, עצמאית ובלתי תלויה, הצומחת מהעם, המשקפת את הקונסנזוס החברתי הבסיסי, אך שאינה נבחרת כל מספר שנים, כפי שחברי הכנסת עומדים לבחירה (ראה