--- סוף עמוד 445 ---
עומדות לביקורת ההוראות הרלוונטיות של החוק המתקן שלא הפקיעו את זכות התביעה, או הגביה של הנושים, אלא רק הציעו הסדר שונה, שאולי יפגע באפשרויות הגביה של חלק מהחוב. בנסיבות אלה כאשר כוונתו ותכליתו של המחוקק היא להציל ולעזור לשיקומו של הגורם החקלאי, הבחירה של המחוקק נעשתה בתוך 'מרחב התמרון החקיקתי'".
לחלופין, ביקש היועץ המשפטי לממשלה - אם נגיע למסקנה כי לא שוכנענו כי ננקט האמצעי שמידת פגיעתו אינה מעבר לנדרש -
"כי תינתן האפשרות להנחת התשתית העובדתית והמשפטית הנדרשת להוכחת העמידה בתנאי פיסקת ההגבלה, וזאת בהתחשב בעובדה, כי בביטול דבר המחוקק עסקינן ואין להשאיר את החלטת כב' השופטת קמא על כנה, רק משום שלא הובאו בפניה ראיות מספיקות" (שם, בעמ' 66).
- על רקע מצב דברים זה, השאלה הניצבת לפנינו הינה: האם שוכנענו כי המחוקק לא נקט אמצעים שאינם עולים על הנדרש, ועל כל פנים, האם המקרה נופל לגדר מרחב התמרון החקיקתי הנתון למחוקק? בשאלה זו התלבטתי לא מעט, תוך שהעליתי את האפשרות להיענות להצעה החלופית של היועץ המשפטי לממשלה, להחזיר את העניין לבחינה מחודשת לפני בית המשפט המחוזי. בסופו של דבר שוכנעתי כי המקרה הוא גבולי וכי הוא נופל לאותו מיתחם חקיקתי המאפשר למחוקק לעצב את ההסדר החקיקתי על-פי שיקול-דעתו, וכי אין צידוק לבחינה נוספת של "העובדות החברתיות". בהתחשב בתכלית הראויה - שעניינה פתרון המשבר העמוק שאליו נקלע המיגזר החקלאי - נראה לנו כי האמצעי שנקט המחוקק בחוק המתקן פוגע אמנם בנושים, אך פגיעתו אינה עולה על הנדרש, ועל כל פנים, היא על הגבול החוקי של הפגיעה. בהגיעי למסקנה זו שקלתי את החלופה של ההסדר הוולונטארי והגעתי למסקנה כי הוא איננו מתאים (לאור הניסיון שנכשל). כמו כן שקלתי הסדרים חקיקתיים אחרים שהוצגו לנו על-ידי הצדדים, אך שיש לדחותם לאור היעדר כל ניתוח ענייני המבסס אותם. בסופו של דבר נשאר הסדר החקיקתי אשר הכנסת בחרה בו לאחר שקילה ובחינה, ולא מצאתי - לאחר שלקחתי בחשבון את מכלול השיקולים - כי הוא מעבר לאותו מיתחם שיש להשאירו לשיקול-דעתו של מחוקק בחברה דמוקרטית. בעניין זה נתתי גם משקל לעובדה שעניין לנו במקרים הראשונים המגיעים לבתי המשפט, ובשל היעדר ניסיון חוקתי לא נוצל הפוטנציאל הראייתי הקיים ולא הוצגו כל הנתונים החברתיים המצויים בידי המדינה להוכחת טענותיה.
מטעמים אלה הנני מצטרף למסקנתו של חברי הנשיא, כי יש לקבל את הערעורים ברע"א 1908/94 וברע"א 3363/94 וכי יש להחזיר את התיקים להמשך הדיון לגוף העניין. כמו כן הנני מסכים, מטעמים אלה, לדחות את הערעור בע"א 6821/93.