--- סוף עמוד 444 ---
"הצעת החוק נועדה ליצור מסגרת חדשה לפתרון המשבר הקשה ביותר אשר פוקד את כל המגזר החקלאי כבר שנים מספר. מגמתה הכללית היא לאפשר את שיקומו של המגזר החקלאי, תוך העדפת השיקום על פני הפירוק מצד אחד, והרצון להימנע מהזרמת כספים מהקופה הציבורית מצד שני. התערבות המחוקק במציאת הסדרים למגזר החקלאי נראית עתה מחויבת המציאות לאחר שההסדרים השונים לא הוכיחו עצמם, והותירו את המגזר החקלאי במשבר עמוק ולעתים אף החריפוהו".
בהקשר זה הופנינו להסדר מ-1987 ("הסדר רביד"), שעל פיו הוקמה מינהלת אשר אמורה הייתה לקבוע, לגבי כל מושב, את אופן הסדרת חובותיו לבנקים. הצטרפותם של החייבים ושל נושים אחרים שאינם הבנקים, החתומים על ההסכם, הייתה וולונטארית וכללה "זכות וטו" לכל צד, באשר לקביעת המינהלת. נמסר לנו, כי בשל ההצטרפות הוולונטארית וזכות הווטו לא צלחה דרכו של הסר רביד, ובמסגרתו הוסדרו אך כ-30% מחובות המיגזר החקלאי (כמיליארד וחצי שקלים). על רקע זה לא היה מנוס מהסדר חקיקתי. הסדר זה מבוסס על "טיפול שורש במשבר בו מצויה המערכת החקלאית בישראל" (תשובת היועץ המשפטי לממשלה, עמ' 13). על-פי "טיפול שורש" זה מונה "המשקם", אשר מנתח את מצב החובות של האגודה וחבריה וקובע את אופן השיקום של החייבים, לאור כושר ההחזר שלהם וגובה החובות שנותר להם. על רקע זה - ולאור הניסיון מהפעלת החוק המקורי - התעוררו מספר שאלות משפטיות, אשר החוק המתקן ביקש לפתור ואשר עליהן עמד חברי, הנשיא שמגר, בפתח פסק-דינו. לטענת היועץ המשפטי לממשלה, תיקונים אלה אינם מעבר למידה הדרושה, והרי הם בגדר מרחב התמרון החקיקתי הנתון למחוקק. בעניין זה מציין היועץ המשפטי לממשלה, כי "ברור שהמשבר עדיין נמשך" ודורש פתרון מהיר. כן מפנה היועץ המשפטי לממשלה לכך כי הפגיעה אינה למעלה מהנדרש "כאשר מדובר למעשה בהסדר נושים שבא להחליף הסדרים מקובלים אחרים כמו פשיטת רגל, כינוס ופירוק שאף במסגרתם יכולה להיפגע זכות הנושים" (שם, בעמ' 61). על רקע זה טוען היועץ המשפטי כי "מידת הפגיעה אינה עולה על הנדרש כשהפגיעה כשלעצמה אינה ברורה כללו עיקר, דהיינו עד כמה יוכל הנושה לגבות את חובו, אם לא יכלל במסגרת החוק ולעומת זאת הפגיעה בתכלית החקיקה ובמטרתו ללא הוראות החוק המתקן היא ודאית" (שם, בעמ' 62). היועץ המשפטי לממשלה הדגיש לפנינו כי:
"החלצותו של המחוקק לפעול להצלת הסקטור החקלאי-מושבי, בדרך של פגיעה מסוימת בנושים, באה לאחר נסיון לפתור את המשבר בדרכים שונות. הן על ידי עזרה של מקורות מימון של המדינה והסוכנות והן באמצעות הסדר וולונטרי. לאחר שכל הנסיונות לא צלחו, נחקק החוק העיקרי שמטרתו היתה להסדיר סופית את כלל חובו של הגורם החקלאי. לא החוק העיקרי עומד היום לביקורת בית המשפט הנכבד, לא עומדת למבחן הוראת סעיף 15 להפחתה אוטומטית שהיא הפגיעה העיקרית שבחוק העיקרי.