מילים קצרות אלו הן תמצית דברים שאמרנו למעלה, ומה לנו שנוסיף.
ומכאן תיגזרנה מסקנות נוספות. כך, למשל, הואיל והאסיפה המכוננת לא נועדה אלא לכתיבתה של חוקה - הא ותו לא: לכתוב חוקה ולהיעלם - ממילא אמורה הייתה היא להיות נעדרת אינטרסים משל עצמה בתוכנה של החוקה. השוו קרפ, במאמרה הנ"ל, בעמ' 328. יתר-על-כן: בייחודה לייעודה אמורה הייתה האסיפה המכוננת לקנות לעצמה פרספקטיבה ראויה על היסודות שינו את החוקה - משוחררת, כביכול, מטרדות היום-יום - להיות מצוידת במבט פנורמי רחב הרואה אל למרחוק והמביא במניין אינטרסים ארוכי טווח של המדינה ושל הפרט.
ואשר לזמן הקצר שהוקצב לה לאסיפה המכוננת לכתיבתה של החוקה: על-פי עצם טיבה אמורה חוקה להיכתב תוך זמן קצר יחסית. אין הכרח שזמן זה יימדד בימים, בשבועות או בחודשים, אך בה בעת לא ידענו בימינו על חוקה הנכתבת חמישים שנה.
דומני שלו נאמר להם לחברי מועצת העם כי לאחר ארבעים ושבע שנים טרם יסתיים מפעל החוקה, כי אז היו מניפים יד בתנועת ביטול כאומרים: "מה פתאום", בוודאי לא לכך נתכוונו. ואפשר היו מוסיפים ואומרים: הקצבנו לכתיבתה של חוקה ארבעה חודשים וחצי (למן יום ה-14.5.48 ועד ליום 1.10.48). בנסיבות שנוצרו ניתן להוסיף לתקופה זו חודשים נוספים, אפשר אף שנים אחדות. אך ארבעים ושבע שנים בוודאי חורגות הן מכל מידה שניתן להעלות על הדעת. כך היו אומרים כמשוער מייסדי המדינה, וזו אף דרכו של עולם בכתיבתה של חוקה. נזכור כי חוקה נכתבת, ואמורה היא להיכתב, בשעת רצון, בהיבקע השמים ואדם יביע משאלתו, בעת מפנה חשוב בחייו של עם. וכדבריו של דוד בן-גוריון בכנסת (בדיון על החוקה):
"מעמד הר-סיני לא מתרחש בכל יום. היה לנו מעמד גדול, היסטורי, לפני עשרים ושנים חודש. בהיסטוריה של ארבעת אלפים שנה לא היו לנו הרבה מעמדים כאלה.
אינני חושב שזהו המעמד ההיסטורי האחרון שלנו. אני מאמין שעוד צפוי לנו מעמד גדול. איני אומר כמעמד הר-סיני, או כמעמד יסוד המדינה, זאת איני יודע. אפס ייתכן עוד מעמד גדול, ואולי עוד נשמע הקול המדבר מתוך האש - 'במסות, באותות, במופתים, ובמלחמה, וביד חזקה, ובזרוע נטויה, ובמוראים גדולים', וייפתח שוב פרק חדש וגדול בתולדותינו.
--- סוף עמוד 478 ---
עד אז - עשה נעשה מלאכתנו יום-יום באמונה, בענווה, ובהתמדה ובלי רתיעה. נעשה מלאכת הבטחון, העליה והתיישבות וכל החוקים הגדולים והקטנים הדרושים לכך" (ד"כ 4 (תש"י) 820)