אכן, חוקה תינתן על צומת דרכים במהלכה של אומה. צומת המשתרע על פני חמישים שנה אינו כלל צומת. חלל שנבעה בין כוונה מראש לבין ביצוע - שמא נאמר:
אי-ביצוע - בדיעבד, כמוהו כחריגה מסמכות המפקיעה מעשה אל מחוץ לזירת הפעילות.
ואולם כאן הקדמנו אחרית לראשית.
- נעצור קמעא בדרכנו ונתבונן סביבנו. במקביל לאסיפה המכוננת אמורה הייתה לפעול - במדינה שזה עתה קמה - מועצת מדינה זמנית, היא מועצת העם קודם ששינתה את שמה ואם ההכרזה לא הגדירה את סמכויותיה של מועצת המדינה, עשה כן המנשר שהוצא בה בעת עם ההכרזה - ביום 14.5.48 - והוסיפה ועשתה זאתפקודת סדרי השלטון והמשפט, אשר נתפרסמה ביום 21.5.48, אך ניתן לה תוקף מלמפרע, למיום 15.5.48. סעיף 1 למנשר קבע כי "מועצת המדינה הזמנית היא הרשות המחוקקת", ועל אותן מילים עצמן חזרה הוראת סעיף 7(א) לפקודת סדרי השלטון והמשפט.
כך נתייצבו (נורמאטיבית) שני גופים: מועצת המדינה הזמנית כרשות מחוקקת, ובצדה האסיפה המכוננת - שטרם באה לעולם - כמי שאמורה הייתה לכתוב חוקה למדינה. וכלשונו של פרופסור אורי ידין (בספר אורי ידין, בעמ' 80-81):
"לפי הכרזת העצמאות היו מועצת המדינה הזמנית והממשלה הזמנית ממשיכים לכהן ולפעול לא רק עד לבחירת האסיפה המכוננת אלא עד להקמת השלטונות החדשים על פי החוקה החדשה. תפקידה של האספה המכוננת היה מצטמצם לעיבוד החוקה ואישורה, ותפקידי החקיקה השוטפת היו נשארים בידי מועצת המדינה הזמנית עד לאחר גמר כהונתה של האספה המכוננת. עד אותו מועד היו קיימים שני המוסדות זה על יד זה, והממשלה הזמנית היתה מכהנת בהרכבה הנוכחי עד אחרי הבחירות לפרלמנט הקבוע על פי החוקה החדשה."
- נמשיך עתה ותאר מעט אירועים שאירעו ומעשי חקיקה שנעשו, ולאחר מכן ננסה לפרשם ולבארם. כפי שראינו, אסיפה מכוננת כמשמעה בהכרזה אמורה הייתה להיות גוף קולגיאלי שמשימתו האחת והיחידה כתיבתה של חוקה. ואולם אסיפה מכוננת כהוראתה וכמשמעה בהכרזה על הקמת המדינה לא פעלה מעולם. היה זה ביום 14.1.49 - אחד-עשר ימים קודם הבחירות לאסיפה המכוננת - שמועצת המדינה הזמנית פירסמה את פקודת המעבר לאסיפה המכוננת,ובסעיף 3 לפקודה נקבע כך באשר לסמכויותיה של האסיפה המכוננת:
--- סוף עמוד 479 ---
"סמכויות 3. לאסיפה המכוננת יהיו כל הסמכויות שהעניק החוק האסיפה למועצת-המדינה הזמנית, כל עוד לא החליטה האסיפה המכוננת המכוננת בענין זה".