דעה מקורית, באותה דרך, השמיע יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר-כנסת משה אונא:
"אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה. שאלת הנוקשות של סעיפי החוקה שהעלו כאן חברי-הכנסת קלינגהופר וקושניר, ייתכן שיש לה חשיבות לגבי חוקים מסויימים, ואינני רוצה לכחד שאני חסיד של נוקשות בחוקים מסויימים, אבל במה דברים אמורים? - אם יש ענין מיוחד, ענין ממשי בעצם ההוראה. כמו למשל בחוק יסוד: הכנסת, כאשר אנחנו קובעים את שיטת הבחירות ורוצים להבטיח שלא בנקל נשנה זאת. אמנם צריך להיות ברור שגם שם יעילותה של הוראה כזו תמיד מאד מוגבלת, שהרי גם את הסעיף הזה אפשר לשנות על-ידי הצבעה רגילה בכנסת. אבל יש בזה משום ביטוי לכך שהכנסת רואה חשיבות מיוחדת בסעיף זה" (ד"כ 40 (תשכ"ד) 2025).
והגיב על כך שר המשפטים, דב יוסף:
"הכלל בכנסת עד היום, פרט למקרה אחד, היה שהכנסת מחליטה בכל ברוב קולות - ולפי עניות דעתי, זהו כלל חשוב ויש לשמור עליו. גם לגבי המקרה ההוא שהכנסת החליטה אחרת, כפי שכבר העיר יושב-רש הוועדה, יש ספק, וספק לא קטן, בערכה של אותה הוראה בחוק" (שם, בעמ' 2025).
במקום אחר אמר חבר-כנסת ארי אנקוריון:
--- סוף עמוד 499 ---
"אדוני היושב-ראש, אני אומר שעדיפה בעיני השיטה הבריטית, שלפיה החוקים כולם שווי-ערך, ואפשר ברוב רגיל לשנות כל חוק, אפילו חוק הקרוי קונסטיטוציוני...
...לכל היותר - בוויכוח שיש כאן אצלנו לגבי העדיפות, כזאת או כזאת, שתינתן לחוק-יסוד זה או לכל חוק-יסוד - הייתי תובע מהכנסת, כשתבוא לשנות חוק-יסוד, שתהיה חייבת לתת דעתה על כך. זאת אומרת, כאשר היא תחוקק חוק והחוק עלול לפגוע באיזו הוראה שהיא של חוק-יסוד זה, תציין בכך שתאמר 'על אף האמור בחוק-יסוד זה, יהיה כך וכך'. זאת אומרת, שהכנסת תעשה מה שתעשה ביודעין שהיא משנה משהו בחוק היסוד הקיים. אבל לא הייתי מגביל בכל מובן אחר שהוא את זכותה של הכנסת, של כל כנסת, לחוקק. במלים אחרות, אני גורס גמישות לעומת נוקשות.
...
אמרתי, אני מקבל את זאת, וטוב שתהיה לנו מגילת זכויות, אבל שתהיה בדיוק כמו אצל האנגלים; את מה שכלול בתוך המאגנה-כרתא, בתוך הצ'ארטר של הזכויות, יוכל פארלאמנט כלשהו לבוא ולשנות. שאלה אחרת היא אם הוא משנה או לא. אבל הוא יכול לשנות, ואיש אינו מעלה על דעת אפשרות אחרת.
אני חושב שאנו צריכים ללכת לפי הדוגמה הזאת ולא צריך להעמיד בספק את עבודתו של פארלאמנט, של כל פארלאמנט, של כל כנסת" (ד"כ 71 (תשל"ד) 2494-2495).